גיל דניאלס

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל רב סמל ראשון גיל דניאלס

מהלך חייו: )03.03.1989( ' גיל דניאלס, בן מזל ויואל. נולד ביום כ"ו אדר א באשדוד. ילד שני במשפחה, אח לאלעד ואודליה, ארוסה של קוראל. הוריו, מזל ויואל, בחרו את שמו שמסמל שמחה, ששון וגיל. גיל נולד כתינוק עם חיוך גדול על פניו ומיד כבש את לב הוריו, ולכן החליטו לקרוא לו גיל. היה ילד בעל חוש הומור נפלא, דעתן, נמרץ וסקרן עד מאוד. גיל למד בביה"ס היסודי 'נוף ים' ברובע י"א, משם המשיך לחטיבת הביניים במקיף ו' ובתיכון למד במקיף ג' במגמה מדעית. היה תלמיד מצטיין בלימודיו,

מלא בחוש הומור ושנינות, מאופיין בחיוכו הרחב ובצחוקו המתגלגל. בשנות ילדותו בבית הספר היסודי ובתקופת החטיבה והתיכון גיל רכש חברים רבים. חברי ילדותו נשארו כחבורה מאוחדת ומגובשת עד היום. דוד, חבר ילדות של גיל, מספר: "גיל היה אחד האנשים שיודעים להקשיב לך הכי טוב, תמיד היה כיף ללמוד ממנו ולשמוע אותו. לראות את הדרך הצנועה והענווה שלו בשילוב עם הצחוק המדבק שלו. זה היה השילוב המנצח של גיל, הרצינות אל מול הקלילות... גיל היה מהאנשים הנדירים שלהיות אתו לבד בשקט זה לא מוזר ודווקא נותן ביטחון להיות בדיוק מי שאתה מולו. קבלה מוחלטת". . הוא שירת כלוחם בסיירת במהלך מבצע 2007 גיל התגייס לסיירת גבעתי בנובמבר ). גיל יצא לקורס מפקדים, חזר ליחידה כסמל צוות לוחמים 2008-2009( " "עופרת יצוקה , חטיבת 261 בסיירת, והמשיך לשרת בצה"ל ביחידת המילואים של סיירת גבעתי, סיירת . אחיו אלעד, מספר: "הייתי מפקד מחלקה 1 המילואים של בית הספר לקצינים בה"ד בפלוגה מקבילה כאשר גיל היה טירון בסיירת. הגעתי פעם אחת למגורי הסגל לשאול לשלומו וביקשתי מאחד המפקדים שיקרא לו פנימה באופן דיסקרטי – גיל נכנס, אמר לי שהכול טוב וביקש ממני ברצינות רבה לא לעשות את זה יותר – שהוא לא רוצה אפילו טיפה של יחס אחר מהמפקדים משום שיש לו אח קצין בבסיס. אמר לי את זה באהבה, אבל ברצינות. הוא רצה להרוויח את מקומו ביושר, להיות שווה לאחיו לנשק; אדם צנוע ועניו". לאחר שחרורו מצה"ל עבר להתגורר בווינה, בירת אוסטריה, למספר שנים, כמאבטח האישי של ראש הקהילה היהודית האוסטרית. במהלך שנות העשרים לחייו הרבה לטייל בעולם במקומות כגון פרו, פינלנד, ספרד ואנגליה, בעקבות אהבתו הגדולה לטבע ולרצונו להכיר מקומות ואנשים בני תרבויות שונות, שכן גיל היה איש של שיח ואנשים ויכול היה להתחבר בקלות עם כל אדם. ערן, חבר של גיל, מספר עליו: "אני וגיל הכרנו כשהצטרפתי לעבוד אתו בעבודת אבטחה בווינה. כבר בפעם הראשונה שקלטתי את הדמות והספקתי להחליף אתו מספר מילים, הבנתי שיש פה בחור שיש לי הרבה על מה לדבר אתו... לא עבר הרבה זמן וכבר נוצר הקליק. יחד עם הטיפוס העמוק שהוא היה, הייתה הפרדה גמורה בין זמן הגיגים לזמן שטויות. הוא לא התבייש להתגלגל מצחוק ולהתחבר לצד הילדי שלו".

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל רב סמל ראשון גיל דניאלס

עבר להתגורר בירושלים 2014 עם חזרתו ארצה מווינה בשנת והתחיל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית. גיל למד תואר ראשון בכימיה עם חטיבה בפילוסופיה והמשיך ישירות ללימודי תואר שני בכימיה תרופתית. שני התארים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא היה כפסע מתחילת לימודי הדוקטורט שלו, לפני ראיונות במעבדות באוניברסיטאות שונות. שרון, מרצה של גיל מהחוג לפילוסופיה, מספרת: "יש לי הבזקי זיכרון של החיוך שלו, של הקשב שלו, של העניין שלו ברעיונות הנלמדים – כל אלו הצליחו לחדור את הניכור של המסך ולהיחרט, כך מסתבר, בזיכרוני".

בשנות בגרותו הראשונות ובהמשך חייו הבוגרים גיל הראה דאגה הולכת ומתעמקת לעולם הטבע והחי, מהפן המוסרי, ומהפן האסתטי והרומנטי כאחד- הוא היה צמחוני רוב שנותיו מתוך דאגתו גם לסבל לא נחוץ של חיות משק, אך גם מתוך דאגה לקיימות ולהשפעה רחבה יותר על הסביבה והאנושות. גיל וקוראל הכירו בתקופת הקורונה, כאשר לא היו ברים פתוחים בגלל הסגרים והמגבלות השונות, אז הם מצאו בר מחתרתי בירושלים ובילו שם את הדייט הראשון הראשון שלהם – כחמש שעות של שיחה עמוקה, בסופה הוא ליווה אותה הביתה כמו ג'נטלמן אמיתי וחתם את הדייט בנשיקה על הלחי. למחרת בבוקר כבר חיכתה לקוראל הודעה ממנו. אחרי חצי שנה עברו לגור יחד בשכונת טלביה בירושלים וכבר אז התחילו לדבר על חתונה והקמת משפחה. באפטר השלישי של גיל בזמן המלחמה הוא כבר לא יכול היה לחכות. טבעת האירוסין הייתה מוכנה מאוגוסט, ולמרות כל התכנונים, גיל הציע לה נישואין בעת המלחמה , יום חמישי בערב. גיל החליט להציע בנקודה מסוימת שראה בה את היפה 09.11.23 ב והמרגשת מכולן, במסלול הטיול הקבוע שלהם בשכונת "משכנות שאננים" בירושלים. נסיבות מותו: גיל היה פטור משירות מילואים אך לפני מספר שנים היה נחוש בדעתו לחזור ולשרת. , בוקר השבת השחורה, גיל ביטל את טיולו הצפוי לסיני עם קוראל וכבר 07.10.23 בתאריך בשעות הראשונות למלחמה ארז תיק למילואים ונסע דרומה עוד בטרם הוקפץ רשמית דמותו הייחודית של גיל נגעה ברבים, וזכרו מונצח בדרכים רבות על ידו משפחתו וחבריו. בחרו להנציח אותו במילים "איש אשר רוח בו" – אות לרוחו 261 אחיו לנשק בסיירת והשפעתו על חבריו ליחידה. כמו כן, גיל אהב מאוד את המדינה, את נופיה ומשעוליה והיה ציוני ופטריוט. תמונתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל הייתה תלויה בדירתו בירושלים והוא האמין בדרכו של הרצל ובחזונו ש"אין לנו ארץ אחרת". גיל היה בן שלושים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחיו הורים, אח, אחות וארוסה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8