מגזין חלומות
מותו של חלום
זכרון חוזר כשהייתי ילדה קטנה היו לי חלומות רעים ביעותי לילה, סיוטים מפלצות ושדים בארונות אפלים
ניקה פוגו
עדי דהן
תמיד דיברנו ברומו של עולם. מאז שאני ילדה היינו מדברים על היקום ועל כוח עליון ואלוהים ועוד שמות של הדבר הזה. כאילו שהכנת אותי כל החיים לרגע שתמות בלי שאדע. כשמתת וראיתי אותך מונח בשלווה על הרצפה הרגשתי איזו אנרגיה מטורפת כאילו שאתה פה, רגע כזה של הבנה שהגוף שלך הפסיק להיות ואתה לא, וחלומות זה ממש ככה, הרי הנשמה שלנו עולה למעלה בלילה, לא? אז אם הנשמה שלי עלתה בחלום ושלך כבר שם. למה הן לא נפגשות שם? במרחב האינסופי הזה? למה אתה לא מגיע לי בחלומות? למה זה כמעט ואז אתה מתקפל? ממה אתה מפחד?
הדבר היחיד שהשיב אותי אל שינה עמוקה ושלווה היה להתגנב בשקט למיטה הגדולה הייתי מתמקמת באמצע נמחצת ביניהם, עטופה מכוסה עד קצה הראש כמעט נעלמת, נמוגה נדבקת אל הגב הרחב מחבקת חזק את הצב
שאני אראה מה? מה אני אגלה? תן לי. אני רוצה. תהיה אבא טוב.
רק שם הרגשתי הגנה הצלחתי להירדם חזרה בשנייה כי לאבא שלי יש גב מגיע כמעט עד שמיים.
כמו גרגר אפונה חבוי בתוך חומה
07 ואקום חלומות מהדורה
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online