מגזין מלחמה
תגידי תודה שזו רק אזעקה / עדי דהן
החרדה הזאת שנבנית לאט, לסדר את הממד. המועקה היא אני יושבת דרוכה תקועה בלולאה של ציפייה.
אני מקדשת את החיים עומדת בזמנים מחבקת את הילדים, זהו נגמרה. זה רק הבומים עכשיו כמו זיקוקים, את הלב והחלון מרעידים, מזכירים את תום עונת החגים.
אני בולעת נשימה מקשיבה לדממה מוכנה. הנה זה בא אני מרגישה
הכתום במהדורה אזעקה ראשונה. מרעישה, מקפיצה באנרגיות קרות ממריצה.
Made with FlippingBook Annual report maker