מגזין טיוטות

טיוטות | 04 מהדורה

היי כאן שוב ואקום שמחים ונרגשים להציג בפניכם את המהדורה הרביעית שלנו, הסובבת סביב נושא הקרוב לליבם של כל היוצרים: טיוטות, סקיצות, דברים שהיו מיועדים למגירה בלבד. המון ״טעויות״ קרו בעולם, שהובילו לדברים יפים ונפלאים, ואפילו לכמה מההמצאות הגדולות ביותר של האנושות, כמו אנטיביוטיקה. המגזין שלנו שואף לתת במה לאמנים ויוצרים מקומיים, מקום בו יוכלו להחשף ולהתבטא ללא סינונים ופוליטקה. אם מצאתם.ן משהו שלא אהבתם, מוזמנים לשמור את זה לעצמכם.ן , או לשלוח לנו את השיט שלכם למגזין ketamekomi@gmail.com הבא שיצא בפברואר ivy studio עיצוב שער : אושר ברשישת עיצוב : אופק מליק | עורך תוכן : דוד ברקת ואורי מלול

@kivunim.ash

| יובל הרמס | .. כשאתה תשוב @___gypsyqueen___

כשאתה תשוב, אתה תיהיה יותר קשוב, הרבה יותר קשוב אליי כי תרצה אותי בחזרה כשאתה תשוב, לא יהיה יותר חשוב, מה עושים עכשיו ומה בכלל השעה. אני לא יודעת מה יהיה, ואם תישאר מחר אבל יודעת, שביחד לא תמיד נחמד כשאתה תלך, אתה יותר לא תלכלך, את הרצפה בלב שלי, אחרי יום עבודה. כשאתה תלך, אני יותר לא אסתבך, למצוא את האמת שלי, לא אהיה מוקפת רק בך.

לא אוכל לדעת מה יהיה, ואם תישאר מחר, אבל יודעת שנולדתי לבד.

רום פלטיס | בולשיט | @mcblinches

יובל אליאס | @eliashots

| אביר טובי | אני מאוהב לך בצורה @abir2b

כך אותו אדמוני לאוויר ירה בלי מטאפורות. בלי קישוטים מיותרים. העיקר שיהיו מאושרים. הרי מה זו אהבה? אם לא אותה סצנה מסרט ישן שקיעה או חוף, מבנה או חוץ אבל העוצמה, אוי העוצמה. משתקת. מעלפת. מטורפת. מיוחדת. כי איך אפשר שלא כשאתה דיקפריו והיא גי׳זל מרוחים על מסכים ברחבי תבל מאוהבים בעיניים והשקר שלכם מחלחל ללב בינתיים. כי הרי איך נאהב? אם לא בדרך שראינו עכשיו איך נחשוק? איך נחווה? אם לא באותן עוצמות, דרישות, ציפיות ורומנטיקת מסכים מתישה עד כלות. נפגשנו וכבר בדקות הראשונות מחפשים ניצוץ, חיבור, כימיה, שחרור מהלבד הנוראי והמטריד

חס וחלילה שלא נחשוב לבד או נתהווה לחוד ברגע אחד... לא טוב היות האדם לבדו אך עוד יותר נורא הוויה בודדה בתוך היחד. וכל זה, כל הבלאגן, הבארדק, הריקנות המיותרת כולם, מאותה תהייה מסקרנת וקרועה, איך נאהב…. (להמשיך מתישהו בחיים האלו או באחרים)

דוד ברקת | קופים

היינו צריכים להשאר קופים. בדיוק בשלב שהאבולוציה הפכה אותנו ליצורים טיפה יותר אסתטיים עם פחות שיער על הפנים ומוח שממציא רובוטים, היינו צריכים לעצור. אין שום סיכוי שלזה רצינו להגיע. צריך להודות בזה, התפתחנו יותר מידי. המחיר של האינטלגנציה שלנו, זאתי שהופכת אותנו לזן היחיד בטבע שמודע ליקום הוא כנראה היכולת להרגיש אפלה שגדולה כגודל היקום. מי שלא היה בדכאון לעולם לא יוכל להבין. אין באמת דרך להסביר את החור שחור הזה שנצרב לך בתודעה ומפיל אותך לתוכו כל פעם מחדש עד שאתה מאבד לגמרי אחיזה באדמה. ובתור אחד שביקר בחור הזה לא מעט פעמים, בא לי לספר לך שזה אפשרי. אתה הולך לצאת מיזה. אתה תגיע לזה, להרגשה הזאת, ואתה תתחיל להאמין בעצמך כמו שלא האמנת בחיים. נכון, יהיו עוד כמה נפילות בדרך, ההבדל הוא שבפעם הבאה הן יצטרפו לזהות השלמה שאתה, ויאירו לכם את כל החוויה הזו באור אחר לגמרי.

רק עוד קצת, עוד יום, יומיים, חודש, וואטאבר. בסוף זה יגיע. בסוף תבוא שמחה שתיהיה שווה את כל הכאב. גם אם אתה לא רואה את זה עכשיו.

יום יבוא ותבכה מאושר. אתה תשמע מוזיקה שתרגש אותך. אתה הולך להכיר חברים מדהימים, לטעום מאכלים חדשים. לקרוא ספרים שלא קראת, לצפות בסרטים שלא הכרת. אתה הולך לגדול. אתה תביט בפניה של תינוקת שישנה בזרועותיך. אתה עוד תשתכר, ותרקוד, ותצא להליכות על חוף הים, תנהל שיחות ארוכות אל תוך הלילה ותתנשק עם אהבת חייך.

אתה תצחק עד שיכאב לך.

נכון, אתה אולי קצת יותר חכם מקוף ונראה שעכשיו אתה הולך להיות תקוע בזה לנצח, אבל החיים ממתינים לך. תזכור את זה. העולם לא בורח לשום מקום. הוא כאן, מחכה לך שתבריא.

| חנבו אמר @chenbo7

גיא אילוז | @iluztrated

גיא אילוז | @iluztrated

חן טטרו | מדפים | @chenttro

אבן יפה הייתה לי בלב תלשתי אותה צרחתי מכאב אל תדאגי לי אבן שלי את המקום הבטוח רק לא לי אז מצאת לך מדף אחר אחד כזה יציב לא כמו בחדר אצלי בלב היית מהוססת, קרה וכועסת לא ידעת איך בשקט בשקט הייתי אותך מלטפת, מסדרת.. מיישרת ואיך אוכל להאשים נתתי לך את כל הסיבות להאמין שאני לא המדף המתאים לכי כבר אבן דוממת את לא רוצה להיות שם בחדר הזה עם המבט לחץ שדקרת בי איך נגעת בי

לא אפגע בך הבטחתי אבל על מי אני עובדת גם אני אבן מאוהבת.

@_barzex | נטלי ביני

אתגר כתם הקטשופ

מליון דולר במכירה פומבית, 70 לפניכם שני ציורים. אחד נמכר ב , בעיניים עצומות. נחשו מי זה מי. 6 והשני צוייר על ידי ילד בן תשובה בעמוד האחרון :)

| יערה אביתר | טרמינל, בלה מיה @salandersdrawer

זה לבטח משפט מעט מוזר לשמוע או אפילו לקרוא, אבל מרגע שדרכתי בתל אביב סבידור מרכז הרגשתי כאילו אני בטרמינל, שבו לא הייתי מאז שנחתי בבן גוריון כשחזרתי מהודו. המרחבים הלא מוסברים, הרבה רצפה בדרך ממקום למקום. אנשי הביטחון. דוכן המאפים והקפה. הכול כל כך מעברי, כל כך מלא בתנועה מתרוצצת, כל כך אפרפר. האמת היא שעם כל אהבת הישראלים לטיסות, אני דווקא שמחה להיות בארץ, כי היא גורמת לנפש להרגיש הרבה. זה נכון שגם הנופים קסומים, המנזרים והרחוב ההודי אינם חפים מרגשות לרגע, אבל הארץ נותנת בלב רגשות עמוקים יותר: הדאגה, הטראומה הלאומית שאנחנו מנסים להתגבר עליה בעודנו בדיוק סופגים אחת אחרת. אלו דברים חזקים להרגיש ולחוות, ואם נמנעים מלהתייאש מהמצב ומל־ שבת בחיבוק ידיים - אפשר למצוא בצרה הזו ממש יופי של קשת רגשות, של אחווה, של אמונה, של אהבה. וזה כה מיוחד. בהודו כמעט שלא כתבתי דבר. החזרה לארץ מפרה אותי ומגדילה אותי ומרוממת אותי מאוד,הארץ טומנת בחובה הזדמנויות לעשות את הדברים בעודי בבית. ממש חופשה בעודי בבית. זה נכון, יש עבודה מהבוקר עד חמש אבל בשאר הזמן אפשר לעשות אמבטיה, וללכת לים. אפשר לצייר, אפשר לכתוב, אפשר ללמוד ביתר פנאי. אפשר להתנסות באינספור חוויות חדשות. אפשר לטייל. אפשר להיות כאן עם מי שאני אוהבת. וזוהי אולי איננה דעת הרוב, אך זוהי דעתי, ועתה, בגילי הצעיר ואחרי ארבעה חודשים וחצי שלא ברצף במזרח הרחוק והקסום, בחופי תאילנד החלומיים, באוויר ההרים הווייטנאמי הטוב ובמיטב שיש לשביל החומוס ההודי להציע, אני יכולה להגיד כמעט בוודאות – מאוד כיף לי בארץ. זאת, כמובן, עד לפעם הבאה בטרמינל - שבה, עם כל האהבה למולדתי הנהדרת, אני מצפה שבידי יהיה כרטיס רק לכיוון אחד, ממריאה בעודי משאירה את ההחלטות לאני של אז, לאני של העתיד, לאני של אחר כך.

דניאל זסלבסקי @metafingaz

| ליפז דדון חורי | כותבת מוחקת כותבת @pnima_ahutza

חשבתי לעצמי אולי אתה רוצה לבוא להופעה תכננתי כבר הכל, אני אסיע אותנו רק תהיה פנוי, אולי תקפוץ לדרום

בעצם אולי נסיים את הקשר נראה לי שאנחנו לא באותו עמוד חבל על הזמן של שנינו עוד רגע זה יהיה בלתי הפיך

היי, חשבתי עליך היום כן בטח שאני זוכרת שאמרתי שלא אבל בדיוק שמעתי את השיר ההוא גם היה חרא יום ורק רציתי לשאול מה שלומך

תראה, אפשר להתחיל מחדש אין לנו מה להפסיד לא?

חן אברשימי | @chen.av.art

חן פוקס | @chenfuks_art

אילנית שאטה | @ilanitshete

אופק מליק | תתביישי לך

אם פעם קראו לך זונה אם שוב הפטריה שלך חזרה אם זייפת אורגזמה במיטה ולמרות שהסקס היה בדיחה, צרחת והשתוללת כמו בהופעה אם הרגשת על עורך מבטים החודרים מן החוץ אל הפנים מזרים, חברה, או ההורים

אם פצעת את עצמך כשגילחת אם לחשו לך בחשאי ״התלכלכת״ אם אחזה בך תחושת ריחוק מוזרה כשהזעת להביט בפות שלך לראשונה אם לא ידעת לבקש העלאה אם הציעו לך עזרה להכנס לחנייה או אם, פשוט, את אישה זכרי אחותי, להיות חסר בושה

תם עידן ה׳לא נעים׳ עמדי בגאון ותאמרי זה גופי, וזו אני.

@_barzex | נטלי ביני

אופק מליק | סטורי בורד | זרה

לסרטון הסופי סרקו את הברקוד @ofek_malik

אביאל משיח | @avielmashiach

@adi.j.dahan | עדי דהן | בינה מלאכותית

אני לא יודעת איך להמשיך ולכתוב שירים האם עכשיו הזמן להירשם ללימודים כמה להשקיע בחינוך של הילדים מה עושים עם משבר האקלים איפה עדיף לשמור מזומנים האם העננים גם מהונדסים עד מתי נצוד לווייתנים איך להפסיק לאכול בעלי חיים אם האדמה רועדת איפה מתחבאים האם לסמוך על אנשים שגרים במגדלים כמה אנשי הרוח והמדע עוד רלוונטיים לחיים.

סיגל קגן | רעיון בהריון

שנפתח דף חדש ? טאבולה ראסה , אבל בעצם אולי הוא לא .הדמיית מוח, כן,וירטואלית המסמנת לנו כי יש

שמונים ושש מליארד נוירונים ,רב קשוריים, שהמוח בונה כלאחר יד, מערכות שלמות של מידע, מפורט ,מתומצת, או ערטילאי, בונה והורס ,בכדי לבנות מחדש , שוב שוב ושוב ,מה גורם לו להפסיק? רשת עצבית חדשה ושכבות חבויות חללים ,מימדים ,ורבדים גיאומטריים יש הרבה חללים במערכת העיצבית ניתן לראות ,כמעט את הכל מוגדל כמו בטלסקופ ,כל כך קרוב לעניים שממש בא לצעוק, ואז צוללים…

למערכת החבויה, ובו בזמן צופים בחללים השחורים שבין הרבדים קשה לתאר מראה אדיר ומאוד נדיר רזולוציה כל כך גבוהה שגורמת לך רק לרצות ולהמשיך כך לחיות. טאבולה ראסה בהחלט כבר לא.

יובל הרמס | ? מה עושה התולעת

ממש כאן בפנית החמד הזאת, היא יכלה לשבת שעות לעכל את העבר ולצפות את הבאות.

ומה עושה התולעת? היא מחפשת חכה, וכל הזמן מנסה היא את עצמה. תוהה, מאיפה ההוא חוזר ולאן ההיא ממהרת

מבינה, שרק הלב הוא המולדת האמתית, הקוסמופוליטית, היחידה, בשבילה. והיא פשוט יכולה, לקחת אותו לאן שהיא רק רוצה .

אנטון ודובנקו | @anton_vdo

אלון אטלי | קטע סאונד | @alonattaly

אורי מלול | אוסף פרטי | @urimellul

עופרי מילמן | @offri

הלב שלי דופק חשבון בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום בה בום יש לו עסק לא סגור

דוד רבליס | @david_crazy_world

עמית אוליאל | @amit_oliel

ירדן עייש | @yarden.ayash

חווה שמואלוב | @havashmuelov

יאן הרוש סקיצות לפארינו @farino_pizza

מצב של עצבות הנובע מגעגועים לעבר הנתפס כשלם יותר מן ההווה. תשוקה עזה לשוב לתקופה בעבר, לערכים המזוהים עמה או לאובייקטים המייצגים את אווירתה, ויחד עם זאת, הכרה כאובה כי השיבה אינה אפשרית. פרקטיקה ההופכת למדד תרבותי בעידן של אי-ודאות ושל חוסר 2023 אמון בעתיד. מזמינים אתכם לקחת חלק במגזין הבא שיצא בפברואר בנושא שעושה לכולנו קווץ׳ בלב - נוסטלגיה. ketamekomi@gmail.com

"ללא כותרת" ציור מופשט זה של האמן אתגר כתם הקטשופ , נמכר בכ- 1968 שנוצר בשנת ,Cy Twombly האמריקאי . הוא מורכב 2015 מיליון דולר במכירה פומבית בשנת 70.5 מקומפוזיציה ילדותית מקושקשת שחלק מהאנשים עלולים להחשיב כ"מכוערת״ בגלל הפשטות והיעדר אלמנטים אמנותיים מסורתיים.