מגזין טיוטות

דוד ברקת | קופים

היינו צריכים להשאר קופים. בדיוק בשלב שהאבולוציה הפכה אותנו ליצורים טיפה יותר אסתטיים עם פחות שיער על הפנים ומוח שממציא רובוטים, היינו צריכים לעצור. אין שום סיכוי שלזה רצינו להגיע. צריך להודות בזה, התפתחנו יותר מידי. המחיר של האינטלגנציה שלנו, זאתי שהופכת אותנו לזן היחיד בטבע שמודע ליקום הוא כנראה היכולת להרגיש אפלה שגדולה כגודל היקום. מי שלא היה בדכאון לעולם לא יוכל להבין. אין באמת דרך להסביר את החור שחור הזה שנצרב לך בתודעה ומפיל אותך לתוכו כל פעם מחדש עד שאתה מאבד לגמרי אחיזה באדמה. ובתור אחד שביקר בחור הזה לא מעט פעמים, בא לי לספר לך שזה אפשרי. אתה הולך לצאת מיזה. אתה תגיע לזה, להרגשה הזאת, ואתה תתחיל להאמין בעצמך כמו שלא האמנת בחיים. נכון, יהיו עוד כמה נפילות בדרך, ההבדל הוא שבפעם הבאה הן יצטרפו לזהות השלמה שאתה, ויאירו לכם את כל החוויה הזו באור אחר לגמרי.

רק עוד קצת, עוד יום, יומיים, חודש, וואטאבר. בסוף זה יגיע. בסוף תבוא שמחה שתיהיה שווה את כל הכאב. גם אם אתה לא רואה את זה עכשיו.

יום יבוא ותבכה מאושר. אתה תשמע מוזיקה שתרגש אותך. אתה הולך להכיר חברים מדהימים, לטעום מאכלים חדשים. לקרוא ספרים שלא קראת, לצפות בסרטים שלא הכרת. אתה הולך לגדול. אתה תביט בפניה של תינוקת שישנה בזרועותיך. אתה עוד תשתכר, ותרקוד, ותצא להליכות על חוף הים, תנהל שיחות ארוכות אל תוך הלילה ותתנשק עם אהבת חייך.

אתה תצחק עד שיכאב לך.

נכון, אתה אולי קצת יותר חכם מקוף ונראה שעכשיו אתה הולך להיות תקוע בזה לנצח, אבל החיים ממתינים לך. תזכור את זה. העולם לא בורח לשום מקום. הוא כאן, מחכה לך שתבריא.