מגזין ואקום ראשון - גרסה סופית קרופ

כל מה שברִיק

תוכן עניינים:

6 < 8 <

בקס // שחר אבוטבול > רילוקיישן // נל לוגסי > על דכאון ותדרים // דוד ברקת > אִיבּוּדִיגִיטָלִי // אביר טובי > סוגרים מטבח // טור אנונימי > מגיע לך // אמבר אליהו > ארבעה דברים שאני עושה כשאני > מתיישבת למדיטציה. חתולוּפ // אדם מגרלה > חינוך מיני // סמדר מלכה > עץ הפיקוס הבנגלי // טור אנונימי >

12 < 16 < 18 < 20 < 24 < 26 < 30 < 35 < 36 < 42 < 46 < 48 < 50 < 52 < 56 <

מגזין המספק פלטפורמה לאמנים ויוצרים באשדוד מהדורה מוגבלת

בני אותו המין // דן גילמן > פרופורציות // עדן בן סימון > נומורולוגיה על קצה המזלג // אילנית שטה > בחירות // עדי דהן > יונה // טור אנונימי > Fortunato ביחד אנחנו אינסופיים // > במרדף אל האושר // רז פרי >

Cover By: Chen Magen

השער מאוייר על-ידי האמנית חן מגן @chenmagen2.0 חפשו שיט שלה באינסטגרם ויטלי יעקב עיצוב גרפי ועימוד מגזין: | אורי מלול מנהל מגזין: | דוד ברקת עורך תוכן:

הוא מגזין ללא מטרות רווח כלכלי. השאיפה העיקרית שלנו היא לתת מגזין ואקום: פלטפורמה לאמנים ויוצרים אשדודים לבטא את עצמם בחופשיות ככל האפשר. אין אנו אחראים לתוכן המודעות, אך בכל זאת מצאתם את אחד מהתכנים שלנו פוגע אתם מוזמנים לדפדף עמוד או פשוט ליצור איתנו קשר ולעשות תכנים משלכם. The artist exists because the world is not perfect (Andrei Tarkovsky)

2

// איור דיגיטלי @Vcontent_ מגזין ואקום // ויטלי יעקב //

3

// צילום פריז @chencohenphotos מגזין ואקום // חן כהן //

// צילום נורמנדי @chencohenphotos מגזין ואקום // חן כהן //

4

5

שחר אבוטבול בקס // לי ולבן יש חלום לפתוח בר קוקטיילים,

קוקטיילים ומנות קטנות 6 מקומות, תפריט פשוט, 40 בר קטן שיושבות טוב ליד כל קוקטייל. יש לנו ויכוח איזה קוקטיילים בדיוק, איזה טעמים, מרקמים, ובכללי אין לנו שמץ של מושג מה יהיה השם והעיצוב של המקום, או מתי זה יקרה אבל יש הסכמה מלאה על משהו אחד. במקום הזה יהיה רק בירה אחת בתפריט - בירה בקס מ״ל, במקרר מיוחד בין אפס 275 בקס בבקבוק ולא סתם בקבוק, לארבע מעלות, כי וואלה אין סיכוי שתצא בקס חמה זה קו אדום. בכל מקרה, לפני שנפתח את זה שבקס זו הבירה הכי אשדודית בעולם (ואל תתוכחו איתי על זה), היא גם הבירה הכי מושלמת. בקס טובה זה כמו אשדודי טוב, מסתדר בכל סיטואציה. ליד אוכל חמוץ, או חריף ואפילו ליד קינוח הייתי שמח לקבל בקס קרה, אפילו בסתם ישיבת חברים שהפה שלך מתייבש מבייגלה וסניידרס חרדל שום ודבש, כשהגרון שלך יבש כמו אנטילופה שניסו לצוד, הדבר הכי חכם שאתה יכול לעשות זה להוריד את כל הדבר הזה עם בקס. כי זה הרי הקטע של הבירה הזו, היא באה לחבק את הסיטואציה. בטוח לא להשתלט עליה. 275 חוץ מיזה גם שאני לא מבין למה לא כל הבירות בעולם הם מ״ל? מה זה השטויות האלה? זאת הכמות המושלמת לשתות בירה קרה עד הסוף ולא להתפוצץ. ונכון, כמו כל דבר בחיים, יש אנשים מ״ל או חס ושלום סניידרס 330 שלא יסכימו על הגודל ומעדיפים צ׳דר במקום חרדל שום ודבש (פסיכופטים), אבל יש מישהו/י שלא יסכימו לקבל בקס קרה? ובואו, מיצינו כבר את ה"דבע", "פיכו" ו"עיגולדים", הבנו שזה המיינסטרים האשדודי, את זה כולנו כבר מכירים, אבל בקס? הבירה הלאומית של אשדוד? למה אף אחד לא מדבר עליה? בקיצור, כמו שכבר הבנתם, לי ולבן יש עוד הרבה עבודה.

6

אנחנו בטח עוד נתווכח מלא על הבר ועל העיצוב ועל המנות והקוקטיילים, אבל דבר אחד בטוח יהיה - בקס קרה, ואשדודים. מלא אשדודים שהבינו משהו מהחיים שלהם.

7

8

נל לוגסי רילוקיישן // בסוף דצמבר אתה מתכנן לטוס לפריז, התור שלי לחידוש דרכון רק באמצע פברואר. בינתיים אנחנו יושבים על הספה אצלך בסלון ואתה נותן לי להוסיף לך קעקועים עם עט פיילוט שלפני שנייה חתמת איתו על המשכורות של העובדים ש׳ך. תאמין לי אתה נולדת בוס. פעם ראיתי אותך (כלומר לפני שבאמת ראיתי אותך) הולך ברחוב עם הצרור מפתחות של הבית קפה וחשבתי לעצמי שככה צריך להיראות ראש עיר, בחיי. לפני כמה חודשים עוד חשבתי לעשות רילוקיישן; ועכשיו אפילו מעבר דירה נראה לי כמו משהו בלתי אפשרי. אתה יודע, אז אתה מושיב אותי עליך ומלטף לי את הפנים. אתה אומר לי איך את יפה גם כשאת עצובה. אולי אפילו יותר מבדרך כלל. אני מתעלמת. ״קעקוע על הצוואר אפשר?״ ״אפשר.״ אני מציירת לך פרפר על הגרוגרת. אתה מתאפק שלא לצחוק. אחר כך אתה מסתכל על השעון ואומר, אני צריך ללכת. מכניס את המעטפות לכיס של הג׳ינס ולא אכפת לך אם הן יתקמטו. אתה אומר, כסף זה כסף. זה אולי הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו ככה. כבר שבועות שחברה שלי מנסה להבין מה אנחנו ואני לא יודעת מה לענות. אבל בפעם הבאה שתשאל אגיד לה, אנחנו זה אנחנו. ואני לא צ׳כה יותר כלום.

9

תפזורת אשדודית מושגים שרק אשדודים מכירים. 13 אתם יכולים למצוא פה אם לא מצאתם אפילו אחד תעיפו את המגזין מהידיים שלכם ומהר. אם אתם שיכורים או מסטולים מידי כדי לפתור את זה אנחנו לגמרי יכולים להבין והפתרון נמצא בעמוד האחרון. אל תשתמשו בפתרון!

10

11

דוד ברקת על דכאון ותדרים //

היה שם איזה רגע. איפשהו בתוך היערות הטרופיים של ואטהקנאל בהודו, כשבהיתי ממרומו של הר במי מפל שנשפכו לתוך נהר גועש והרגשתי שאני מבין. פתאום הרגשתי שאני קולט את התדר הזה של העולם. יכלתי להתחבר אליו. זה לא משהו שאני יכול להצביע עליו. לא משהו שאתה חווה עם החושים, רק ידיעה שברגע אחד מתבהרת ואתה פשוט יודע. לא אגיד אלוהים כי אנשים שמדברים על אלוהים כאילו שיש להם איזשהו מושג זה מעצבן. אולי "אלוהות" יותר מתאימה לתחושה הזו. בכל מקרה, אם אני נשמע לכם כמו פלוץ שחושב שהוא מואר, אז שתדעו, זה היה רק לרגע. ואם לומר את האמת, הרגע הזה מת מזמן. ישבתי על המיטה בחדר הנעורים שלי ובהיתי ברחוב שמתחת לחלון וצפיתי באנשים מנותקים מהטבע שרצים לעבודה בתוך נוף של קוביות בצורת בנינים עד שרעש מכני של משאית אשפה עם זרוע רובוטית ניתקה אותי מהמחשבות. וכאילו שרק המחזה כשלעצמו לא היה סוריאליסטי מספיק, מתוך המשאית קפץ פתאום חתול ונס על נפשו. תחושה עמוקה של גועל הציפה אותי. טכנולוגיה, רפואה, מיקרוגל, טלויזיה, פלאפונים חכמים, ועדיין בני אדם נשארו טיפשים. הריחוק הזה מהטבע הוא הכי נגד הטבע, חשבתי לעצמי. איך אפשר בכלל להיות מאושר פה? יש בעיר הזו, או בכל עיר בעצם, משהו חולה. מן רעש רקע שמכבה כל תדר אפשרי. ברחתי מחדר קופסת הבטון בדירה של ההורים שלי ויצאתי החוצה להתאוורר עד שהגעתי לגינת הכלבים השכונתית. זה קצת עצוב אבל נראה לי שכרגע זה המקום הכי קרוב לטבע שיש לי. הכלבה שלי בדיוק סיימה לחפור את עוד אחד מהבורות שלה והתקרבה להגיד שלום. הסתכלתי עליה וחשבתי שהיא הדבר הכי יפה בעולם, ועד

12

שלרגע היה לי קצת שקט ביום המסריח הזה, פתאום שמעתי מישהו צועק את השם שלי.

"יואווו דוד! שנים! איפה אתה איפה?!"

זה היה גידי. חבר ילדות שלא ראיתי מכיתה ג' בערך. הבאנו אחד לשני חיבוק והתיישבנו ביחד על הספסל בעוד הכלבים שלנו מרחרחים אחד את השני. אחרי כמה שניות מביכות התחלנו עם הסבב שאלות המוכר של "מה איתך היום? ובונא איך רזית!", ובאמת שניסיתי לזרום עם כל המפגש הזה ולהיות נחמד, אבל זה לא היה היום שלי. "תגיד מה עם הכתיבה" הוא פתאום זרק בלי קשר לכלום, ואז המשיך "אני זוכר שפעם היית כותב פוסטים בפייסבוק והיו עפים עליך" למען האמת לא זכרתי בכלל שאנחנו חברים בפייסבוק. "חח עפים.. אתה יודע איך זה. כולם אוהבים אותך ברשתות חברתיות. לא אני כבר לא עושה את זה. אני כותב תסריטים עכשיו", עניתי, ובפנים עמוק ידעתי שאני משקר. לא רציתי להישמע לוזר שלא עושה כלום עם החיים שלו. כשעוד התחלתי לימודי קולנוע הצבתי לעצמי מטרה, לעשות סרט שישנה את העולם. או לפחות את העולם של מישהו אחד . מאז יצאתי 20 בעולם. היום אני מבין שזו חולמנות שהתאימה לגיל עם סטודנטית שהתנשקה עם החבר שלי מהכיתה מול הפנים שלי, סבא שלי מת, ואימצתי כלבה. התבגרתי. הבנתי שהחיים דינמיים. למרות תחושת הקרינג' המובהקת, נראה שגידי הצליח לגעת לי במשהו. הייתי שניה מלהיפתח ולשפוך עליו את כל החרא שיש לי בראש על אהבה ועל עולם קפיטליסטי וזה שאי אפשר להיות באמת להיות פה רגיש כי כולם כאלה אטומים, אבל אז הוא קטע אותי: "אני צריך לזוז לאסוף את הקטנצ'יק מהגן, אבל שמע, אני לא יודע בדיוק מה אתה עובר אבל תדע שאתה במצב טוב." כאן כבר הייתי אמור 13

לסיים את השיחה באיזה "סבבה" קלאסי ולחזור לכלבה שלי שחפרה בורות, אבל משהו אמר לי להחזיק אותו עוד קצת.

"למה אתה מתכוון במצב טוב?" שאלתי. אתה הרי רואה שיש לי פרצוף אובדני. הוא חשב על זה קצת ואז ענה :

"כולם עוברים תקופות. אני התגרשתי לפני שנה. אולי עכשיו זה נראה כמו סוף העולם, אבל אתה בסדר. אתה עצוב ולא יכול להסתיר את זה. הרגשות שלך על סטרואידים, אבל זה בדיוק מה שאתה צריך עכשיו". הסתכלתי עליו בפרצוף מזלזל, והוא הגיב "אתה מבין? הגוף שלנו הוא כמו מכונה, אנחנו צריכים פעם בכמה זמן לעשות פירמוט כדי שנוכל להמשיך לעבוד. תן לגוף שלך לבכות. סמוך עליו, הוא כל כך חכם שברגע שהוא מגיע לקצה שלו הוא משחרר נוגדנים של אושר. הוא יודע לרפא את עצמו." היו לי הרבה אפשרויות תגובה לפצצה הזו שהוא זרק עלי. אחרי הכל מדובר בבן אדם שלובש חליפת אדידס עם חוכמת חיים של זקן בודהיסטי, אבל באותו רגע פעלתי על אוטומט.

קמתי וחיבקתי אותו.

באותו רגע, רק ברגע הספציפי הזה, התדר שלי חזר.

14

15

אביר טובי אִיבּוּדִיגִיטָלִי //

רֶצֶף אַרְבַּע שָׁעוֹת אֲנִי יוֹשֵׁב רוֹכֵן, צָפוּד וְכוֹאֵב.

מִתְרַגֵּש לְעִתִּים, לְעִתִּים מְצַחְקֵק. תְּגוּבָה מְאֻלֶּצֶת מוּל חֲמִשָּׁה אִינְצִ'ים עַל בְּהִירוּת אוֹטוֹמָטִית.

מַצַּב לַיְלָה לַהֲקָלָה עַל הָעֵינַיִם שֶׁחָלִילָה לֹא יְעַצְּמו מֵהָעֹמֶס. ַהַכֹּל נִמְצָא וְהַרְבֵּה מִדַּי, מֵעֹדֶף אָמָּנוּת לְעֹדֶף יֹפִי מֵעֹדֶף עַצְבוּת לְעֹדֶף רֹע מֵעֹדֶף טִמְטוּם לְעֹדֶף יִצְרִיּוּת מֵעֹדֶף מֵידָע לְעֹדֶף מַחְשָׁבוֹת.

וּבְרֶגַע אֶחָד אֶתְעַיֵּף לְדַפְדֵּף, אֶתְרוֹקֵן מִלְּחַלֵּק מַחְמָאוֹת וְאָנִיח בַּצַּד אֶת אֱלִיל הַצָּרוֹת. ַאָנוּח לְרֶגַע, אִם אַצְלִיח יוֹתֵר עַד אֶחֱזֹר מְכוֹפָף וְכָנוּע לִבְהוֹת.

16

// איור דיגיטלי @Vcontent_ מגזין ואקום // ויטלי יעקב //

17

טור אנונימי סוגרים מטבח // , שהבליינים 1 יש רגע כזה שקורה באשדוד בשעות הלילה, בערך ב כבר שיכורים, אלו שיצאו בשביל השלומים כבר דפדפו הביתה בשביל לדפדף נטפליקס עד המוות או עד הקטגוריות שמציעות לך באהלן אהלן תכניות על היטלר, ריאליטי אוכל וסדרות אנימה ביחד. ברגע הזה, נותרו בכבישים רק נהגי המוניות, אלה שחוזרים מאירוע שמורידים את 17.5 ובדיוק מרכלים על הצד של החתן וילדים בני הערך של האוטו של ההורים. ממש שם, בשעה הקסומה הזו, יוצאות ויוצאים עשרות מלצרים אל הקהל ואומרים ״אנחנו סוגרים מטבח, רוצים עוד משהו?". אלף איש נכנסים יחד לעולם מקביל, דהוי, סליזי, 250 וברגע אחד, נראה yellow אפל ומסתורי, עולם שבו ללכת ליפול על מאנצ׳ ב לגיטימי. כל מוכר בתחנת דלק הופך לשף טוסטים. עולם שמאפשר למאפיית שיבולת השרון להיות חלק מסצינת חיי הלילה בעיר, עולם שבו גיבורי על בחולצה שמוטבע עליה צמד המילים ״דל טורו״ יוצאים כל לילה כאילו היו באטמן להציל את צעירי העיר השיכורים מחוויה טראומתית של לחזור הביתה בלי הצורך הבסיסי במאנצ׳ טוב, רעיל, שומני, סוטה, כזה שיספק לי עכשיו רגע אושר לא פרופורציונלי למציאות, כזה שיביא לי צרבות למחרת שיזכירו לי את ליל אמש, ואת זה שאני עוד רגע בן שלושים. בעולם הזה, שנראה שהכל אפשרי בו, שכל פיצוציה שמוכרת נקניקיה יכולה לפתוח חשבון בוולט, הולכים מאות ואלפי צעירים אשדודים ומהסביבה שבוע אחרי שבוע, מוכנים לחרף את נפשם בסטלה חרבות למרות הסיכון בלהתפשר על קורנפלקס כריות על הספה במקרה הטוב, עולם מקביל שבו כולנו קיימים רק כדי לכתוב עוד פרק בסדרת גיבורי העל עם הטורטייה מיקס מוגדלת ובקבוק קולה זכוכית.

18

// ציור דיגטלי @avivklanfer מגזין ואקום // אביב קלנפר //

19

אמבר אליהו מגיע לך //

מגיע לך לאהוב את עצמך ללכת יחפה בטבע לפזר את שיערך ברוח מגיע לך שקט לשבת עם עצמך בבוקר לנשום ולהרפות מגיע לך אושר ליהנות מהדברים הקטנים להודות על מה שיש מגיע לך לחיות באמת לרקוד בחושניות ובחופשיות להרגיש את הדופק עולה

מגיע לך לאהוב את עצמך.

20

// ציור בצבעי מים @maayan_azart מגזין ואקום // מעיין אזרט //

21

Tair Malka תאיר מלכא //

22

23

ארבעה דברים שאני עושה כשאני מתיישבת למדיטציה:

. מתחילה להקשיב לצלילים 1 מסביב – עוצמת עיניים, מאפשרת לגוף להיות כבד ולכמה רגעים, פשוט מתחילה להקשיב לכל מה שקורה סביבי. איזה רעשים אני שומעת? האם הם קרובים או רחוקים? הם נעימים לי?

. 2 שואלת את עצמי מה שלומי היום – מנצלת את הרגע הזה, להתחבר פנימה ולענות על שאלה שמופנית רוב היום החוצה. איך קמתי היום? מה מצב הרוח שלי? האם אני מאושרת? מה מפריע לי?

24

. מנסה להבין מה מצב 3 ההכרה שלי – לפי הפילוסופיה ההינדית להכרה שלנו שלוש איכויות. רג'אס כלומר עודף אנרגיה, הכרה עמוסה, מלאת מחשבות ומהירה. טמאס – עכירות, הכרה כבדה, עייפה. סטווה – צלילות, הכרה בהירה ונינוחה.

. מתמקדת בנשימה שלי 4 וסופרת אותה – שאיפה אחד, נשיפה שתיים, שאיפה שלוש, וכך הלאה, עד שהמיינד מתמזג בהרמוניה עם קצב הנשימה, והכל נהיה אחד.

@imbar_eliyahu מגזין ואקום // אמבר אליהו //

25

אדם מגרלה חתולוּפ //

// איור דיגיטלי @AdamMagrala מגזין ואקום // אדם מגרלה //

26

27

28

29

סמדר מלכה חינוך מיני //

אני מאמינה בלב שלם שחינוך מיני יכול ללמד אותנו כל כך הרבה על אוטונומיה גופנית, לא רק בהקשר המיני, אלא בכל מובן. חינוך מיני נכון ישנה את כללי המשחק בכל הקשור לבריאות ולאושר שלנו. זהו כוח. כוח בהיכרותכם את הגוף שלכם. בני אדם המציאו דברים כמו אופניים, רובים, הביאו את המהפכה התעשייתית, מיפו את הגנום האנושי, מדונה קיימה עשרות סיורי הופעות בעולם! ועדיין, כל זה קרה לפני שמישהו טרח למפות את הדגדגן. מחקרים מראים שכשגברים חושבים שיש להם אורגזמה הם בדרך כלל צודקים, כי הרבה יותר קל להם לדעת. עם זאת כשנשים חושבות שחוו אורגזמה, כמעט מחצית מהפעמים הן טועות. ולפני שתשאלו, זה לא כי הן זייפו. זה פשוט כי לא היתה להן אורגזמה מעולם. הן פשוט זיהו תחושות מענגות אחרות כאורגזמה. וכשאנחנו לא יודעים מה שאנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים את זה, הבנתם? חייבת להבהיר משהו; מבחינה מדעית נקודת הג׳יי לא קיימת. אני חוזרת, הנקודה הזו לא קיימת. לכן מומחים החליטו היום שהוא איזור, רק כדי לבלבל אותנו עוד קצת, ובעצם, מה שאנחנו חושבים עליו כנקודת הג׳יי הוא למעשה הדגדגן שמגורה מפנים. אולי בגלל שמלמדים אותנו על המיניות שלנו באמצעות מיתוסים ואגדות אורבניות ואז מצפים שנהפוך פתאום למכונות סקס מולטי אורגזמיות. הרבה מהמדיה החברתית הזאת מעצבת את התפיסות שלנו, משכנעת אותנו שמישהו, איפשהו, עושה את זה טוב יותר מאיתנו. נראה שהדבר היחיד שאנחנו באמת מתורגלים בו הוא רגשות אשמה. זה יכול להגיע מהבית שגדלנו בו, זה יכול להיות האישיות שלנו, מהקולות השונים ששמענו. כל הדברים האלה: היסטוריית הטראומות שלנו, מצב הרוח ורמת המתח שלנו, היחסים שלנו עם הגוף שלנו, כל אלה מנבאים משמעותיים עבורנו את הסיכוי לחוות סיפוק מיני, תשוקה, עוררות,

30

עונג ואורגזמות, באופן שאינו קשור כלל להורומונים המשוייכים לכל אחד מממדי התפקוד המיני: אוקסיטוצין, וזופרסין, פרולקטין, דופמין ואנדרופינים שונים נוספים. לא ממש מלמדים אותנו שסקס הוא לבדוק את בני/בנות הזוג ולשאול אותם, ״האם זה בסדר? את/אתה אוהבים את זה? האם את/אתה רוצה לנסות את זה?״ זה נעים לך? אהבת את מה שעשיתי?...״ ; לצערי אין איזו גלולה שתפתור מה will save us בקיצור רק תקשורת ששיחה כן. חלק מהדברים שאני מלמדת הם שיש דרך מדליקה לבקש רשות, ולנווט בכל המצבים המיניים האלה. וחשוב לחשוב על זה ולדבר על הדברים האלה, כי כשזה מגיע לסקס רק כך נכשיר את הקרקע לכל הערב הסקסי שלנו מתחילתו. אם אנחנו רוצים לעשות סקס טוב יותר ולהתחבר בצורה טובה יותר עם א.נשים, אנחנו מוכרחים ללמוד איך לתקשר איתם. ככל שנשחק יותר ונאפשר לעצמנו לחקור את התשוקות אחד של השני, נגלה שאנחנו לומדים על עצמנו באמצעות לימוד הפרטנר/ית שלנו וכך גם הם ילמדו על עצמם באמצעות לימוד העונג שלנו. זה חינוך מיני בשבילי. תחלמו את זה רגע: אם נחיה בעולם שבו כל אחד או אחת יכולים לחוות עונג, בעולם שבו כולם יכולים או יכולות לבחור מתי וכיצד נוגעים בהם ועל ידי מי, כיצד הם מרגישים לגבי הגוף שלהם, יהיו שלמים עם הזהות המינית שלהם, עם איך הם מקשטים את גופם, ואיך הם חולקים עונג עם אנשים אחרים. האוטונומיה הזו הכרחית כדי לחוות עונג והיא הבסיס לצדק מיני אמיתי ופורה בעולמנו.

31

סקס זה יותר מסתם אירוטיקה. מדובר בנורמליזציה של אהבת הגוף. מדובר בשיחות בריאות על סקס ומיניות. מדובר בתמיכה בסקרנות לגבי אהבותיך ואי -אהבותייך. מדובר באישיות שלך. בלשחק בלי בושה. תקשורת היא כמו סיכוך, אי אפשר בלעדיו והוא חלק בלתי נפרד מקיום יחסי מין טובים. הנכונות לדבר על סוג הסקס שיש לנו או שאנחנו רוצים לקיים היא מיומנות מרכזית. דיבור על סקס באופן גלוי גורם ליחסים מהנים ומספקים יותר. כי מה שקובע בסופו של דבר הוא כמה אקשן יש בחיי המין שלנו. , מנטורית לסקס, מטפלת מינית ומחנכת 46 אני סמדר מלכה, בת לצעצועי סקס 4playlove למיניות בריאה ובעלת חנות אונליין .) 17 21-( בנות מדהימות 2 איכותיים. בזוגיות נפלאה ואמא ל- - והמשימה שלי היא לשחרר את השיח סביב WOMAN ON A MISSION יחסי מין והנאה. אני מאמינה שבריאות מינית היא חלק בלתי נפרד מרווחתנו הכללית וכי הנאה היא זכות אנושית בסיסית. המטרה: להגיע למיליון )או שניים) אנשים ברחבי העולם ולגרום להם לנווט את חיי המין שלהם ע״י שיחות כנות הקוראות תיגר על טאבו תרבותי, מידע שגוי ושיחות סקס מביכות, כדי ליצור עתיד בו אנשים יכולים להתחבר עמוקות ולאמץ חיים מלאי הנאה.

32

33

34

טור אנונימי עץ הפיקוס הבנגלי // לכמה מכם בטח כבר יצא לעבור ליד המחזה המרהיב הזה באשדוד. ואני לא מדבר על כיכר השפיץ. עץ הפקאינג פיקוס הבנגלי באיזור א! משום מה נראה שהעץ הזה עדיין לא קיבל את הכבוד שמגיע לו. מזה כבוד, לא אומר לכם עכשיו לחבק אותו (אלא אם זורם לכם סם כלשהו בגוף זה לגמרי רעיון מגניב), רק בפעם הבאה שאתם עוברים ליידו, תעצרו רגע, תסקרו אותו מלמעלה למטה, תביטו על הצמרת, על השורשים שנופלים ומייצרים קיבוע נוסף, על הגזע הענק הזה שתקוע בין כל המבנים ומפזר ענפים ששולחים יופי לכל המרכזון. נסו לדמיין לרגע כמה זוגות התאהבו מתחת לצל שלו. כמה ציפורים השתמשו בו כמחסה. כמה הומלסים השתינו עליו. האגדה ההודית מספרת שעץ הפיקוס הבנגלי נחשב לסמל של חיי נצח, ובעל כוחות על טבעיים, ואפילו בודהה בכבודו ובעצמו הגיע להארה לאחר שישב ימים. בבודהיזם מאמינים שהאל "קרישנה" נח על 7 מתחת לעץ הפיקוס במשך העלים שלו. האגדה האשדודית מספרת שמוריס מהסנדויץ הטוניסאי הגיע להחלטה להקים את העסק לאחר שעישן סיגריה מול הנוף שלו. יש גם שמועה שאומרת שתחת שורשיו של העץ נחים כמה עורלות שדוד המוהל דישן בעצמו. אין לי עוד משהו חכם או מצחיק להגיד חוץ מיזה שמדובר פה באחד העצים הנדירים בעולם, ומתישהו הרי הציווילזציה תנצח (היא תמיד מנצחת) וירצו לכרות אותו בשביל עוד איזה מבנה מסחרי מעאפן. בואו נשמור עליו.

35

דן גילמן בני אותו המין //

פגשתי לארוחת בוקר חברה מהצבא בשם ב' להשלמת פערים תקופתית (שם בדוי, תכף תבינו למה). בכל מקרה, ככה בין חביתת הירק דרך הגבינות השמנות וסיפורים מעניינים, עלתה גם שיחה על זכויות להט"ב בישראל וכמה שזה מאתגר להיות אדם גאה במדינה. וכמו שאתם יודעים, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, יש הרבה אמוציות ורגשות מעורבים, וכמו הרבה אחרים תומכי להט"ב, ב' המשיכה לדבר עד שלבסוף יצא ממנה המשפט: "אני לא מבינה מה זה עניינם של אנשים מה אחרים עושים במיטה?" עד כאן הכל טוב, סבבה לגמרי. זה הרי לא פעם ראשונה שאני שומע את המשפט הזה בטיעונים שונים, ואני, כבן אדם הומו, מסכים איתו באופן כללי ויכול למצוא בו היגיון - שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע באחר. ב' לא עצרה שם אלא הגדילה להמשיך את המשפט הנדוש: "זה כמו שאני לא מתערבת לאנשים שאוהבים סאדו מאזו". עכשיו לפני שאצלול לתוך המשפט הזה חשוב לי לציין שאם יש משהו שאני סולד ממנו זה אנשים טרחנים. כאלה שאוהבים להעיר ולהאיר על כל דבר בעידן הפוליטיקלי קורקט. בכל פעם שאני עובר ליד חבורת נערים שמשתמשים במילה "הומו" כמילת גנאי אני פשוט ממשיך ללכת כי אין לי עצבים, או זמן, לעצור משופם למחיצה ש"הומו זה לא קללה". אני 16 הכל רק כדי ולחנך עכשיו נער בן מעדיף לתת לזמן לעשות את שלו כי אני יודע שהרי יום אחד בן דוד שלו ייצא מהארון והוא יבין (תמיד יש את הבן דוד הזה לא?). מאותו רגע התחילה התלבטות ביני ובין עצמי האם לעצור ולהעיר לה? האם להתעכב על זה? מה אני אפריע לה עכשיו באמצע הביס ואגרום לה להתנצל? החלטתי לספוג את זה ולהמשיך הלאה לעבר הקינוח. שתקתי.

36

במשך היום ובימים שלאחריו, לא הפסקתי לחשוב על האמירה של ב'. איך אפשר להשוות בכלל בין אורח החיים שלי לפטיש מיני? אני הומו לא רק שזה מגיע למחוזות אינטימיים אלא בכל דבר, המיניות היא רק נדבך אחד בחלק שהוא הרבה יותר גדול מזה. אני הומו בהומור שלי, בחשיבה שלי, באהבה שלי, ואפילו גם באיך שאני שותה את הקפה שלי בבוקר.

כי זה כל הקטע, אני הומו, וזה הרבה יותר ממיניות. ה "הומואיות" היא עולם שלם שמתכנס בכל מי ומה שאני. בנשמה.

// ציור Aviv Klenfer מגזין ואקום // אביב קלנפר //

37

// איור דיגיטלי @mcblinches מגזין ואקום // רום פטליס //

38

39

40

41

עדן בן סימון פרופורציות // ‎

אמבולנסים מכניסים אותה לפרופרציות. כשהיא שומעת את קולות הסירנה ומהירות הוואן החולף על הכביש, היא נותנת לעצמה להשתהות לרגע ולהבין שכנראה הרגע זה הרגע הכואב ביותר של מישהו אחר. לא בהכרח רגע כואב פיזית, לא בהכרח רגע של אדם אחד, יתכן שזה רגע טרגי של קבוצת אנשים יחד. קול הסירנה של אמבולנסים מכניס אותה לפרופורציות. הרי היא עברה רגע כזה, את הרגע הרע. היא עצמה איבדה, היא עצמה משננת תאריכים מסוימים כתאריכים בלתי נסבלים בחייה. מוסיקה מסוימת שלעיתים היא לא מוכנה לשמוע, ימים שהיא לא מוכנה להשאר רק עם עצמה, נר שהיא מדליקה בכל יום למרות הזמן שעבר. והיא תמשיך להדליק, כי להפסיק להדליק את הנר מבחינתה זה בגידה, החור בבטן צריך להשאר מדויק. כשאמבולנס עובר היא חושבת על פרפורציות. על איזון. על שבזמן שמישהו אחר חווה את הרגע הנורא בחייו, היא עומדת עם הגלשן ביד ליד הים. אתמול הסירנה הייתה שלה עצמה, היום היא של מישהו אחר. והיא בתקופת רגרסיה, לא מאוד מצליחה ליישם את שלמדה. היא בנסיגה בגלים, מתקשה לבצע תפיסת גל בצורה חלקה, בנסיגה בתכניות לעתיד, בנסיגה מאהבה. אלא שהפעם היא לא כועסת עליה, היא לא מודאגת, מקבלת שיקח איזו תקופה או שתיים כדי לשחרר. אמבולנסים מכניסים אותה לפרופרציות. כשהיא שומעת את קולות הסירנה ומהירות הוואן החולף על הכביש, היא נותנת לעצמה להשתהות לרגע ולהבין שכנראה הרגע זה הרגע הכואב ביותר של מישהו אחר. ואולי זה בעצם הרגע הטוב ביותר.

42

// ציור דיגיטלי @ofek_malik מגזין ואקום // אופק מאליק //

43

44

45

אילנית שטה נומורולוגיה על קצה המזלג //

לפני שנתיים נחשפתי לעולם הנומרולוגיה ואני חייבת לציין שהייתי סקפטית בהתחלה. לא הצלחתי להבין איך מספרים יכולים לתאר אותי ולומר לי מי אני. אני גם זוכרת שממש שאלתי את עצמי מה כל כך מיוחד במספרים שדרכם אנשים יכולים לקרוא ולראות את האדם שנמצא מולם? וכיאה למישהי סקרנית (יהיו שיגידו "רוחנית"), רציתי לבחון את התחום יותר לעומק למרות שהיו לי לא מעט ספקות. ואז, יום אחד, כשסיימתי יום עבודה ורק רציתי להספיק להגיע לדירה שלי, סקרתי את גוגל בחיפושים אחרי חומרים מעניינים בנושא אבל מהר מאוד זה ניהיה די נהיה משעמם. רציתי לאתגר את עצמי בעוד פיסות מידע. לכן פניתי לספריה העירונית ברובע ב' ושם מצאתי אוצר! מלא ספרים שמדברים בדיוק על זה. לא עבר הרבה זמן עד שהתחלתי כבר לצלול לתוך המספרים ונחשפתי לעולם מרתק ומעניין של מחזורים, חישובים, נוסחאות וידע אינסופי שמספר את סיפורו של האדם באמצעות תאריך לידה, ושמו הפרטי. זה די מגניב ברגע שמבינים איך זה עובד. אני אמנם לא אצליח לסקור את כל הנומורלוגיה בטור אחד, אבל כן אוכל לתת לכם קצת רקע בנושא, רק תעשו טובה, תשחררו מעצמכם את הציניות ותישארו עם ראש פתוח.

לוגיה- תורה | נומרו- מספרים

תחילה, חשוב להבין שהתפקיד של המספרים בא לעזור לנו בהבנה של האירועים שמרחשים בחיינו ושבעזרתם ניתן לדעת מהו הייעוד הנשמתי שלנו ומהם החוזקות והחולשות שלנו. שנית, כל אדם מגיע עם מפת דרכים משלו והיא עוזרת לו להבין מה השיעור המרכזי שהנשמה שלו בחרה לעשות בגלגול הזה: - תאריך הלידה זה השביל הגורל שמתווה את הדרך והכיוון שינחו אותו

46

במהלך החיים ויתאר את הסביבה שלנו. - יום הלידה מסמל את האופי הפנימי שלנו ואת הטיפוס שאנחנו - חודש לידה מסמל את התפקיד שלנו במצבי לחץ - שנת לידה מסמלת את החיצוניות שלנו ואת הייעוד מבחינה דורית. - שנה אישית מייצג את התחזית השנתית בו האדם נמצא שנת 2- מסמלת התחלות והזדמנויות ושנה אישית 1- לדוגמה שנה אישית של יצירת קשרים(זוגיים/עסקיים), סבלנות וצמיחה וכן הלאה. התפקיד שלנו הוא לממש ולמצות כמה שניתן את כל התכונות אז יש לשים לב 1 הטמונות בתאריך שלנו זאת אומרת שאם אנחנו בשנה להזדמנויות שמופיעות בחיינו – למשל, לפתוח את העסק הזה שתמיד רצינו, או לתת צ'אנס לבחור\ה שבדיוק שלח\ה לנו הודעה. עכשיו נעבור לפרקטיקה. לצורך העניין בואו ניקח לדוגמה את תאריך לידה 9= 3-1-5 = 21.10.1949 : של בנימין נתניהו 9 שם פרטי- | 3 יום לידה- | 9 שביל גורל- ,9 וגם הסכום של השם שלו זה 9 תשימו לב שגם שביל הגורל של ביבי זה דבר המצביע על מאפייני מנהיגות מובהקים. ניתן לראות את זה גם במסלול , מצביע על אוניברסליות, פרסום, יחסי ציבור מעולים, יכולת אדירה 3-1-5 שלו לגרום לאנשים להתאהב בו מהשנייה הראשונה, אינטליגנציה רגשית, והבנה עמוקה בדיבור אל קהלים גדולים. לא סתם הוא נבחר כל פעם על ידי הקהל מחדש, והמפה מצביעה על זה כמעט בכל פרמטר. זה כריזמה 1 ביחד מצביעים על יכולת פרסום, ו 5 ו 3 מספרים ומנהיגות. עוד דוגמא מובהקת היא קים קרדישיאן, שגם היא, נולדה בדיוק , וכמו ביבי אלה מספרים 1980 באותו תאריך רק בשנת . 9 שמצביעים על שביל גורל וזה רק על קצה המזלג, כמובן שיש עוד פרמטרים לצורך בדיקה מקיפה ואמיתית. מקווה שנהנתם. 47

עדי דהן בחירות // שלום, רווקה. 30 אני ענת, בת מובטלת כרגע, מחכה למכה. בבחירות האחרונות אני הייתי בים. עם קונוס כזה ענק, בלי שקל בארנק. שאר היום ישנתי. לשנות, זה הדבר האחרון שבחרתי. אולי זה שצעק, צדק. עוד ממזמן, אנחנו דור מזוין. כשהייתי ילדה חלמתי להיות שחקנית, יצא לי בינתיים רק סטלנית. אבל אני לא מפונקת, לא בכיינית. מחפשת עבודה, מוכנה להירגע, עם הג'ויינטים והבילויים, מוכנה להתמסד, להתאפס על החיים. אבל אני לא מספיקה לאודישנים בבקרים, אני לא יורדת לבמאים. לא מוכנה לעבוד בלי תנאים, לא מגיעה היום אני על הפנים. מקנאה בבנות שכל היום מטיילות, בתי קפה והליכות, מכון ומתיחות. לפנסיית נמל נשואות.

כי מי צריך עבודה כשלבעל יש מסעדה. תבחרי את ב-הוא שנותן לי פרנסה, זה שמקדם את המיזם ויגדיל את הפק"ם.

// ציור דיגיטלי @DALL·E מגזין ואקום //

תבחרי את ב-הוא שמכר לי את הים.

ואם תהיי אישה טובה, גם את הג'יפ הלבן שרצית, תקבלי מתנה.

48

הבוס החרמן. כי אותך הוא אוהב, אבל את הילדים, לא יעזוב לעולם. חלקן בהזיות, בפטריות מחפשות את התשובות. חלקן נפגעות, מוטרדות, נאנסות. ועם טיפה אומץ, ממשיכות לנסות. חלקן רוקדות, חושפות, חוסכות. חלקן עוברות לבנות, ואוהבות. בקוקטייל של טעויות. מה אספר לדור הבא? סבלתי נורא מפחד במה. זאת בכלל הטראומה שמנעה, זאת השכונה. לא הצלחתי להגשים, זה הגברים. ההורים, השרים, המסכים אשמים. למה לא הצלתי לווייתנים? "צאי לבחירות" הם צועקים בכל ומה אני עושה בינתיים? עם הברמן מרימה לחיים. מערבבת שאלות,

לאשתי היקרה, תהיי יפה זה כל מה שאת צריכה. ואני תקועה, בתוך שמלה קצרה, מתקתקת הופעה לבר שבשכונה. אני לא לחוצה, לא מחפשת חתונה, רק לפעמים תוהה- מה עושות אחרות, חברות במצוקה?

מקום. ואני? סוגרת חלון,

חלקן מתחתנות יום אחד, מוצאות את האחד. בלי הסוס, ולא תמיד לבן, בחור טוב עם משכורת סבירה, ולפחות הוא לא עצלן. חלקן מוצאות את הרומן המושלם-

מסיטה את הווילון, בוחרת לחזור לישון.

49

טור אנונימי יונה //

היי, אני יונה - גדלתי באשדוד ולכן אני מלך. אתם בטח שואלים אם כל היונים מרגישות כך באשדוד, חוששני שניצחתי במירוץ למלוכה. אשדודי זאת מילה מיוחדת - כי היא טומנת בתוכה גם מילת שייכות. איך זה בא לידי ביטוי? אני מגיע לבית קפה השכונתי והברמנית יודעת שאני שותה בכוס הייבול. באמצע משמרת של העולמות 99 למה דווקא בכוס היבול? אי שם בשנת איציק הפלופ החליט שהוא שובר את כל שאר הכוסות ומאז כל האשדודים שותים בהייבול. אתם בשוק כרגע שהקונספט הכי מיוחד בעיר נולד מתוך תוהו ובוהו? אם כבר עברה בראשך השאלה, "מיזה היונה הזה ומה הוא חש את עצמו?" זה בסדר, קבל/י חיבוק אוהב ותמשיכ/י לדף הבא. אגב גם את המילה חש - חוששני שהמציאו באשדוד אבל לחפש בכוח זה כבר נחשב להיות דבע! הלכתי פעם לפסיכולוגית והיא אמרה שאין הבחנה כזאת בספרות המקצועית. אכלתי לך את הראש? שתדע/י שיונה זה כשר! לדעתי היזם הבא שיגיש מנת יונה פריכה בעיר יהיה הלהיט הבא! תזכרו מאיפה שאבתם את ה-השראה, אה? אפרופו השראה, ממה שאני יודע לא עשו כאן סרט בעיר, יש במאי בקהל? אני מוכן להיות השחקן הראשי, גם חתיך, גם מולך בגאווה וגם קוראים לי יונה. כל מה שיש לי לומר לעולם הם דברי שטנה ואהבה. איך זה עובד יחד? ככה זה כשאתה סמל השלום. יונה יכול לומר למישהי ביצ' והיא תבין שהתכוונתי להחמיא. אני סוג של ראפר אבל החרוזים שלי הם שלשול. אם כבר התאהבתם או התחלתם לשנוא אותי, אז עשיתי משהו בעולם הזה. אהבתם ממש את יונה? תעלו לסטורי ותכתבו שאני גאון! או בן של מלך, רק אל תשנאו כי אהבה זה בחינם. נתראה הפרק הבא, בינתיים תזכרו - ה' הוא המלך.

50

51

טור אנונימי ביחד אנחנו אינסופיים // בדיוק עולים על הרצל מנסים לתפוס את הגל הירוק כאילו שהכל תלוי רק בזה גלגלי סיגריה לשנינו, אני דואג לאש באלי ברקע שיר מרגש אם רק נתפוס אותו זה יהיה מושלם

בלי אדומים נחצה את העיר בלי מחסומים נהיה קיימים אינסופיים

עוברים עכשיו את א אורות ירוקים מהבהבים אבל נראה לי שנספיק אותו ״70 את אומרת ״שמור על אני אומר ״כל החיים לפנינו״ קצת יותר זה יותר מידי, קצת פחות לא מספיק אז תני לי לספר לך סיפור על אקווריום

ועל הדג המוזר שלא זז רק צופה בשאר הדגים נעים וזזים במהירות

בדג הקרב עם הנוצות היפות ואת זה שמנקה את החלונות את הכרישונים, ושאר הדגים גדולים או להקה הצבעונית עליה כל האנשים מצביעים ועל צבי הים הסקרנים שנחים בין הסלעים וסוסוני הים שמרחפים והדג המוזר שאיתו הזדהתי, לקרקעית באיטיות צלל מסתכל בקיפאון על הרגיל המוחלט

52

להימנע מאורות אדומים להיות אינסופיים

הדג שחשב שהוא חלק מהזרם עד שהוא נפלט

נוחתים על הקטע שבין י׳א לי׳ב מפה כבר רק כיכרות, אני מאט נהנה מהסיגריה עד השאכטה האחרונה ופתאום בלי שמנו לב, האטנו עד עצירה צבע אדום שטף לנו את העיניים כמעט נגענו בשמיים היינו פסיעה מהוויה חלומית ועכשיו זה רק מציאות מקומית שאלתי ״איך זה יכול להיות?״

חולפים על ד׳ ועוד ירוק לפנינו הוא אפילו לא מהבהב כשלא שמת לב 75 גנבתי קצת ״תסתכלי ימינה פה נולדתי״ אמרתי בחיקוי של שאולי הילדות שכתבה את הקוד שמפעיל אותי ומאז אני אוסף של באגים ועדכוני תוכנה לפעמים זה מעייף ולפעמים זה כיף להיות סוחר של שמחה וכאב

מייבא רגש, מייצא חוויות טובות או רעות זה לא משנה כל עוד אני פה עכשיו

אמרת לי ״אדיוט!״ זה בכלל לא רמזור זה רק תמרור עצור

הגענו לסיטי שום אדום לא יעצור אותנו האבק על השמשה מורח את האורות האופק הוא מסלול המראה מה את אומרת אולי נמריא עד החלל? נרחף בין שמשות ואבק כוכבים

נמלא את הואקום, אני ואת כל הריק הזה חיכה רק לנו ואולי זה הסיכוי היחידי שלנו

53

54

55

// רז פרי במרדף אל האושר במרדף אל האושר נמצא ברכס הרים מביט מגבוה איך יצרת חיים מרגיש עולם שלם נמצא אצלי על הכתפיים בלי שום יכולות נאבק עם שתי ידיים מבקש עזרה וכלום לא בא.

עולם שלם נמצא בתוך מבוך למי שאין כסף אין מה לאכול אז למה דווקא אני למה דווקא אני למה דוווקא אני זה שלו נתת מרגיש עולם שלם נמצא אצלי על הכתפיים בלי שום יכולות נאבק עם שתי ידיים מבקש עזרה וכלום לא בא.

למה דווקא אני למה דווקא אני למה דווקא אני זה שבראת עולם שלם בלי טיפת אנושות אנשים חיים בחוסר וודאות למה דווקא אני למה דווקא אני למה דווקא אני זה שבחרת

במרדף אל האושר נמצא בצומת דרכים מביט מלמטה איך לקחת חיים

למה דווקא אני למה דווקא אני למה דווקא אני זה שהשארת

56

מוזיקאים?! בואו ליצור מוזיקה בשביל הכיף. הופעות, ג׳אמים, וסדנאות מעשיות . (תתקשרו לכיוונים ותבקשו את רז - הוא כבר ידאג לכם) 08-860-4028 : טלפון | , אשדוד 4 כתובת: הציונות 20:00 עד השעה 08:00 : שעות פעילות

57

58

שנה אחרי שיצא הגיליון 13 מרגש לדעת ש מילה מהאָףְ: הראשון של ה"אָףְ" בירושלים נולד לו עוד מגזין כיס לאמנות באשדוד. על הגיליון האחרון שלנו כתבנו שהפרינט מת אבל אנחנו שמחים לדעת שטעינו. אל תשכחו שיש אמנים מדהימים ממש מתחת לאף שלכם. אל תפסיקו לרחרח. נתראה בגיליון ְהבא! לאו, יותי ולירן- מערכת מגזין אָף "אָףְ" הוא מגזין אורבני חודשי, כל חודש בנושא אחר, והווה במה 2014 - 2010 פתוחה ליוצרים מקומיים ובינלאומיים בין השנים גיליונות. 48 והוציא

לקחנו בחשבון שאת/ה דבע/ית. להלן הפתרון לתפזורת

ולפעמים החגיגה נגמרת כיבוי אורות, החצוצרה נשארת שלום לכינורות

אשמורת תיכונה נושקת לשלישית -

לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

ketamekomi@gmail.com

59

2023 גיליון הבא אפריל\מאי רוצים לקחת חלק בואקום הבא ? ketamekomi@gmail.com