מגזין ואקום ראשון - גרסה סופית קרופ

הבוס החרמן. כי אותך הוא אוהב, אבל את הילדים, לא יעזוב לעולם. חלקן בהזיות, בפטריות מחפשות את התשובות. חלקן נפגעות, מוטרדות, נאנסות. ועם טיפה אומץ, ממשיכות לנסות. חלקן רוקדות, חושפות, חוסכות. חלקן עוברות לבנות, ואוהבות. בקוקטייל של טעויות. מה אספר לדור הבא? סבלתי נורא מפחד במה. זאת בכלל הטראומה שמנעה, זאת השכונה. לא הצלחתי להגשים, זה הגברים. ההורים, השרים, המסכים אשמים. למה לא הצלתי לווייתנים? "צאי לבחירות" הם צועקים בכל ומה אני עושה בינתיים? עם הברמן מרימה לחיים. מערבבת שאלות,

לאשתי היקרה, תהיי יפה זה כל מה שאת צריכה. ואני תקועה, בתוך שמלה קצרה, מתקתקת הופעה לבר שבשכונה. אני לא לחוצה, לא מחפשת חתונה, רק לפעמים תוהה- מה עושות אחרות, חברות במצוקה?

מקום. ואני? סוגרת חלון,

חלקן מתחתנות יום אחד, מוצאות את האחד. בלי הסוס, ולא תמיד לבן, בחור טוב עם משכורת סבירה, ולפחות הוא לא עצלן. חלקן מוצאות את הרומן המושלם-

מסיטה את הווילון, בוחרת לחזור לישון.

49