מגזין ואקום ראשון - גרסה סופית קרופ

נל לוגסי רילוקיישן // בסוף דצמבר אתה מתכנן לטוס לפריז, התור שלי לחידוש דרכון רק באמצע פברואר. בינתיים אנחנו יושבים על הספה אצלך בסלון ואתה נותן לי להוסיף לך קעקועים עם עט פיילוט שלפני שנייה חתמת איתו על המשכורות של העובדים ש׳ך. תאמין לי אתה נולדת בוס. פעם ראיתי אותך (כלומר לפני שבאמת ראיתי אותך) הולך ברחוב עם הצרור מפתחות של הבית קפה וחשבתי לעצמי שככה צריך להיראות ראש עיר, בחיי. לפני כמה חודשים עוד חשבתי לעשות רילוקיישן; ועכשיו אפילו מעבר דירה נראה לי כמו משהו בלתי אפשרי. אתה יודע, אז אתה מושיב אותי עליך ומלטף לי את הפנים. אתה אומר לי איך את יפה גם כשאת עצובה. אולי אפילו יותר מבדרך כלל. אני מתעלמת. ״קעקוע על הצוואר אפשר?״ ״אפשר.״ אני מציירת לך פרפר על הגרוגרת. אתה מתאפק שלא לצחוק. אחר כך אתה מסתכל על השעון ואומר, אני צריך ללכת. מכניס את המעטפות לכיס של הג׳ינס ולא אכפת לך אם הן יתקמטו. אתה אומר, כסף זה כסף. זה אולי הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו ככה. כבר שבועות שחברה שלי מנסה להבין מה אנחנו ואני לא יודעת מה לענות. אבל בפעם הבאה שתשאל אגיד לה, אנחנו זה אנחנו. ואני לא צ׳כה יותר כלום.

9