משה דיינים

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל משה דיינים

מהלך חייו:

במיטב החלקים האיכותיים ביותר. במסגרת הכנותיו לשירות הצבאי, למד משה במכללת אורט סינגאלובסקי בת"א, המכשירה הנדסאים בתחומים הטכנולוגיים - ושם רכש תעודת טכנאי. את שירותו הצבאי עשה ביחידת . עם שחרורו מהצבא למד 8200 המודיעין במכללת ספיר לתואר ראשון בתחום התעשייה והניהול, ועסק בשירות האזרחי בתפקידים שונים בתחום הטכני. לימים, גויס משה לשירות פעיל בשירות הביטחון הכללי (השב"כ), בו שימש בתפקידים שמטבע הדברים, עליהם לא ניתן לתאר. מפקדיו וחבריו מעידים עליו כאיש שחי בן אנשים; כאיש שאהב את הבריות וזכה מהם לאהבה רבה. היה נכון תמיד להקשיב, לעזור, לחבק ולהיות חבר טוב ונאמן. בהיבט המקצועי, היה בעל יכולות גבוהות שהתבטאו במצוינות ובמסירות לביצוע משימות עד תומן. אמנם עבד משה "בין הצללים", אך היה מואר בנשמתו ודאג תמיד לחבריו שעבדו עמו. סימן ההיכר שלו היה החיוך הנצחי שעומעם מעט עם מותה של אם המשפחה ואשת החינוך, אסתר דיינים ז"ל, כשנתיים לפני מותו. אביו יצחק סיפר כי משה, שכונה בבית 'מושיקו', היה מגיע בערבי שבתות לסעוד עם בני המשפחה. בבואו היה רוכן לעבר הוריו, מחבק ומנשק בחזקה, כפי שעשה גם בילדותו. "מושיקו לא היה מתחיל לאכול, עד שאמו לא הייתה מתיישבת, ומתפנה לאכול". הוא דאג מאוד לאביו, והיה משוחח עמו מידי יום. משפחתו וחבריו מעידים עליו שהיה גבר יפה תואר, מעודן, נקי ואסתטי. הקשר שלו לאחיו ולאחייניו, היה חם ולבבי במיוחד. עם אחיו נועם ואחיותיו, טל והדר דאג לשמור על קשר רציף. אחים המעידים על כך שתמיד מצאו אצלו אוזן קשבת וכתף להישען עליה ולהיתמך בה. כן מצא משה את הדרך לליבם של חמשת אחייניו, עימם הרבה לצחוק בהנאה ולבלות יחד. משה היה בן למשפחה ערכית ושורשית, שחי את מרבית חייו בצביון דתי. הוא האמין שאין דבר העומד בפני הרצון ויש לעמול כדי להשיגו. הוא התחנך כל ימיו על אהבת המולדת - ועל אהבתה נפל. כך הייתה המשפחה רוצה שייזכר לעד. יהי זכרו ברוך. נסיבות מותו: משה דיינים נפטר במודיעין ביום רביעי י"א ), ונטמן בחלקה 17.7.2024( בתמוז ה'תשפ"ד בלבד 33 הצבאית, בבית העלמין באשדוד. בן היה במותו.

נולד משה בי"ד בכסלו תשנ"א, האחד ,1990 בדצמבר בעיר אשדוד. בן לאסתר ז"ל וליצחק יבל"א, אח לטל, הדר ונועם - השלישי מבין ארבעת

האחים. הוא נולד בביה"ח "קפלן" ברחובות, וגדל באשדוד. הוא למד בביה"ס היסודי-דתי "הרואה", ולאחר מכן בתיכון מקיף ט' במגמת מחשבים ואלקטרוניקה. משה היה אדם מבריק, רווי כישרונות, יצירתי מאוד, עם חשיבה בתוך ומחוץ לקופסה, ובעל יכולת מופלאה לפתור כל סוגיה ממספר זוויות שונות. מוכשר מאוד בעיקר בתחום הטכנולוגי. אוהב אדם ובעלי חיים; בעל חמלה בלתי נדלית על חסרי הישע שבהם; אדם שורשי וערכי עם כיבוד מופתי של אב ואם וכן אדם המקפיד לקיים מצוות אנושיות שבין אדם לחברו, ולהוות אוזן קשבת לכל אדם החפץ בעצתו ועזרתו. מגיל בר מצווה שימש כ"בעל קורא" וכשליח ציבור בבית הכנסת, והנעים בקולו את התפילה. הרב מאיר פינטו סיפר כי קריאתו הזכה מצלצלת באזניו בכל עת, בשל היותה נעימה ומדויקת להפליא בטעמי המקרא. כילד, משה ניחן ברגישות לבעלי חיים והרבה לאסוף כלבים עזובים ולהביאם לביתו. שם, הוא דאג וטיפל בהם במסירות רבה. משה אף נהג לפקוד כלביות - כחלק מאהבתו - וגידל בעצמו כלב מסוג רועה גרמני עד ליומו האחרון. משה היה בעל שילוב נדיר של לב זהב עם ידי זהב - תבונה ורגישות, יכולת לזהות את ליבת הדברים ומהותם ועם זאת יכולת טכנית משובחת, אשר ליוותה אותו במהלך חייו והייתה "המנוע" להתפתחותו המקצועית. עוד מילדותו אהב לעסוק בתחום המכאני: הרכיב, פירק, תיקן, שדרג והשמיש חפצים שונים. את הקריירה האישית שלו בתחום הטכנולוגי, הוא פיתח באמצעות למידה רבה, בה השקיע את מרבית זמנו ומרצו. בכל תפקיד שמילא, דאג תמיד שיהיה בו הציוד הטכני המתקדם ביותר, כדי להיטיב את המשימה ולהוציאה אל הפועל בדיוק הרב, ככל שניתן. אהבתו לאופנועים הייתה עוד אחת מתשוקותיו. בילדותו נהג לפרק ולהרכיב דגמי אופנוע קטנים, ולימים רכב על אופנוע-שטח משלו, אותו אבזר

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8