נעמי אליזה ביכר

ז"ל נעמי אליזה ביכר

מהלך חייה: נעמי נולדה ב-ד' חשוון ה'תשס"א )02.11.2000( בצרפת, בת לסימונה וג'קי יצחק, אחות לליבנת רחל, דוד משה, נועה מרסל ואביב

עמוק לאביה שחסר לה כל כך. "אבא, הייתי רוצה להיות אתך", הייתה אומרת מידי פעם בקול נשבר. נעמי הייתה אדם של אנשים! רגישותה הרבה כלפי אחרים, התאפיינה בדרכים רבות. היא הגנה על חברות דחויות חברתית, עסקה בטיפוח החן והיופי של חברותיה, והעניקה יחס חם ואוהב לאחייניה ולבן משפחה בעל צרכים מיוחדים. המוטו של נעמי היה "חיים רק פעם אחת"! ועד יומה האחרון היא חיה כאילו זה היה היום האחרון שלה בעולם, שמחה ופעילה ומלאת אהבה למשפחה ולחברים. עליה נאמר: יפה מבחוץ ויפה מבפנים. נסיבות מותה: נעמי נרצחה על קידוש 7.10.2023 בתאריך השם. היא הגיעה לפנות בוקר למסיבת ה - יחד עם בן זוגה עוז עזרא ז"ל, NOVA שעות בודדות לפניי הכאוס הגדול. נעמי הצליחה פעמיים להימלט מהמחבלים כשהיא אוחזת בעוז שנפצע מירי בכתפו, אולם בפעם השלישית היא נתפסה ע"י בני העוולה בצומת שער הנגב, ושם נרצחה. גופתה אותרה בשלמותה כשהיא עונדת לצווארה את השרשרת שכל כך אהבה, שרשרת שאביה העניק לאימה. נעמי 9.10.23 , ביום שני כ"ד בתשרי תשפ"ד הובאה למנוחות בבית העלמין באשדוד בחלקה שהוקצתה לנרצחי הטבח ב- . לאחר הירצחה, בני משפחה 7.10.2023 וחברים מספרים כי היא פוקדת אותם בחלומותיהם, ומבקשת מהם להרבות בצניעות, ולעשות "רעש בשמיים" למען חיילי צה"ל. כחלק מהנצחתה המשפחה הקימה פרויקט לבוש צנוע לנשים הנושא את השם: "נעמי- צניעות הגנה לישראל". משפחתה מבקשת שהיא תיזכר כילדה היפה עם החיוך וגומות החן. בעלת הלב הטהור והנתינה הגדולה. שתיחקק בלבבות עם האנרגיות החיוביות והשמחה שהביאה לכל מקום אליו הגיעה. שישמר זיכרונה בלב כל אלו בהם נגעה באכפתיות ואהבה, במסירות ובנועם. כילדה נעימה, כשמה, וכמי שנהגה תמיד ביושרה, ונמנעה מרכילות על אחרים. יהא זכרה כקרן אור בקרב כל מי שזכה להכיר אותה.

סשה, חברתו של עוז משה עזרא ז"ל. עלתה ארצה עם משפחתה 13 בהיותה בגיל לאשדוד, לאחר מות אביה היקר הבת הקטנה במשפחה. היא השתלבה בארץ, במהירות יחסית, בזכות אופייה החברותי. ילדה מצחיקה ושובת לב. נעמי התחנכה בבית הספר אמי"ת מקיף י' באשדוד, שם הכירה חברים, צברה חוויות והתפתחה. עם סיום לימודיה, נעמי התחילה את דרכה בעולם הקוסמטיקה בהדרכה וליווי של אחותה לבנת, שהעבירה לה את הידע שרכשה. היא גילתה תשוקה רבה לתחום זה, והצליחה בו בזכות כשרונה המולד ואהבתה למקצוע. היא הקדישה שעות רבות בטיפוח חברותיה, והעניקה להן, באהבה רבה, מכישרונותיה. נעמי גדלה בבית דתי-מסורתי, והתחנכה בבתי ספר דתיים. עד סוף חייה הצעירים, היא אחזה באמונה בבורא עולם, האמינה באהבת חינם ודאגה תמיד לראות את הטוב בסביבתה. היא הרבתה להתאמן באימוני כושר, ושמרה תמיד על חיוניות ופעילות רצופה. בחורה אנרגטית שניצלה את זמנה עד תום, משל ידעה שחייה יהיו קצרים כל כך. אהבה את החיים, ונהגה להיפגש עם חבריה כדי לשמוע מוסיקה, לרקוד, לחגוג, לצחוק, לשיר, לשבת בבתי קפה ואף לצאת לטיולים. באחת המסיבות הכירה את בן זוגה, עוז משה, והאהבה פרחה בין השניים. לנעמי כינויי חיבה רבים, בהם הביעו הסובבים כלפיה מעט מאהבתם: נאונאו, נאנו, חצייי, נונה, נעומיקייי ופופינה. נאונאו היה שם החיבה שאביה ז"ל נתן לה, וחבריה "אימצו" אותו. האם סימונה מתארת אותה כאדם שמח מאוד, אולם גם כמי שתמיד שכנה בתוכה עצבות נסתרת של געגוע

>> לדף ההנצחה המלא