נאור חסידים

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל נאור חסידים

מהלך חייו: נאור חסידים – שכונה גם שניאור ו-נאורי - נולד ב-כ"ה טבת כבנם של גלית ואבי. הוא הבן השני להוריו 3/1/2000 , תש"ס מתוך ארבעה ילדים: אחותו הגדולה מור, אחיו אליה והאחות הקטנה נועה. כאשר נאור נולד התגלתה בעיה רפואית ונשקפה סכנה לחייו. בעקבות כך, הוריו קיבלו על עצמם את מצוות שמירת השבת ועוד במהלך השבת הראשונה אשר שמרו - מצבו של נאור הוטב, הוא יצא מכלל סכנה והבריא. מאז, משפחתו שומרת את השבת כהלכתה וזכות המצווה נזקפת לזכותו של נאור.

עוד מילדותו התגלה נאור כילד שובב ומלא בשמחת חיים, שנון בעל חוש הומור מדבק ולכל מקום שהגיע גרם לנוכחים לחייך ולצחוק. בתקופת נעוריו היה חברותי מאוד ואהוב על חבריו וכן על הצוות החינוכי. למעשה כל מי שהכיר את נאור התאהב בשמחת החיים שלו ועל אף השובבות הצליח לכבוש את ליבם של כל סובביו. לצד השובבות ושמחת החיים, נאור התאפיין גם באחריות אישית וברצינות. מאז ומעולם הוא ניחן ברגישות מיוחדת כלפי הזולת וביכולת לראות כל אדם ולזהות את הצורך של האחר. תמיד ראה את "האנשים השקופים" וידע להעצים ולהעניק לכל אחד תחושת שייכות וביטחון. זכה למצוא את אהבת חייו - סיון אלקבץ ז''ל - שאותה הכיר כששניהם למדו 16 בגיל באותה השכבה בתיכון. מאז הם לא נפרדו, הקשר ביניהם התעצם משנה לשנה והם חלמו להתחתן ולהקים בית. מאז שהכירו ועד יומם האחרון לא נפרדו - בחייהם ובמותם לנאור הייתה אלרגיה מסכנת חיים ולכן הצבא העדיף שלא לגייסו. אך הוא לא ויתר על השירות הצבאי שנתפס בעיניו כזכות, התעקש וכמו תמיד הגשים את מטרתו והתגייס. בצבא שירת כמאבטח בבית הדין הצבאי ביפו וגם שם באו לידי ביטוי תכונותיו הערכיות ובמיוחד טוב ליבו. דוגמה לכך היא תשומת ליבו למנקה של בית הדין, שמבחינת רוב האנשים היה "שקוף" והם לא הבחינו בקיומו. נאור לעומת זאת, ראה אותו וקיבל על עצמו לדאוג לו לארוחות בוקר. וכך, מדי בוקר הוא היה מוציא מכיסו כסף וקונה לו כריכים ושתייה ומעניק לו אותם בחיוך גדול ועם יחס חם ואוהב. לאחר השירות הצבאי עבד נאור במסעדה כמנהל מטבח ולצד האחריות והמסירות בתפקידו, ידע לשלב את חוש ההומור שלו בטוב טעם, שהוביל לאווירה שמחה ולגיבוש הצוות. בהמשך הוא השתלב בעבודת מכירות בחברת "ויזה כאל" בתחום האשראי וההלוואות. נאור אהב את עבודתו וביצע אותה במקצועיות ובמסירות רבה והתבלט בכישוריו וביחסי אנוש. היה אהוב על כולם בעבודתו בזכות אישיותו הכובשת, שמחת החיים, טוב ליבו, היכולת לראות את האחר ולהיות שם עבורו. נאור אהב את החיים. אהב לצאת ולבלות עם חברים וליהנות מהרגעים הקטנים. עסק בפעילות ספורטיבית; בחדרי כושר, במגרשים ובחופים, שם אהב לשחק בכדורגל ובמיוחד בפוצ'וולי. לצד זאת אהב מסעדות שף ואוכל טוב, שאותו נהנה לא רק לאכול אלא גם להכין. אהב לטייל וליהנות מזמן איכות עם המשפחה. לנאור היה חשוב מראה נאה ומכובד ואכן הוא השקיע בטיפוח החיצוניות לצד טיפוח מידותיו ועולמו הפנימי. הוא היה סמל לשילוב בין טיפוח היופי החיצוני לצד טיפוח היופי הפנימי. במהלך חייו הוא התאפיין בשתי תכונות שהשלימו זו את זו. מצד אחד, כבר מילדותו הוא התגלה כשובב עם שמחת חיים וחוש הומור מדבק; מצד שני, היה אדם מעשי עם אחריות כלכלית וראייה לעתיד שהציב לעצמו מטרות ויעדים. בזכות כך, הצליח לחסוך כסף והיה קרוב להגשמת מטרתו, רכישת בית. לנאור הייתה אמונה תמימה בבורא עולם ובייעוד האנושי לעשות טוב, להיות אנשים טובים וערכיים.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל נאור חסידים

"דרך ארץ קדמה לתורה" הייתה דרך חיים עבורו. נאור היה איש ערכי מאוד, עם מידות ותכונות מיוחדות של נתינה, אהבת הזולת, ראיית הטוב בכל אדם וענווה. האיר פנים וכיבד כל אדם באשר הוא. נאור האמין בכך שבחיים תמיד צריך להעז ולנסות כדי להצליח, ושהדרך להצלחה לעיתים מזמנת אתגרים אשר מהם ניתן ללמוד ולצמוח. הוא דגל בכך שמכל כישלון תבוא הלמידה וההצלחה.

נאור ייזכר כילד אהוב ומיוחד, אשר הצליח להשאיר חותם בכל מקום שהגיע ולגעת בלבבות של אנשים רבים - בחייו וכך גם במותו. הואר ייזכר כאדם טוב לב עם שמחת חיים, אהבת האדם ועם נתינה, רגישות ורצון תמיד לעזור ולראות את האחר. שמחת החיים התמידית, חוש ההומור והשנינות שאפיינו אותו יהוו חלק מזיכרונו. משפחתו וחבריו יזכרו לעד את הייחודיות שלו, את הבגרות והנחישות להציב לעצמו מטרות, לשאוף למעלה ולבחור בכל שלב את הדרך הנכונה ביותר עבורו - אף אם לעיתים איננה לפי "הזרם" - אין זה הרתיע את נאור, אלא הוא האמין בדרכו והתמיד בהשגת יעדיו. נאור היה ויישאר אור של אופטימיות ואהבה. נסיבות מותו: בערב חג שמחת תורה תשפ"ג, רגע לפני יציאתו מהבית והנסיעה לכפר עזה, נאור התבונן בעייני אמו ואמר לה: "אימא, אני נוסע לכבד את הוריה של סיון". בכך נאור ביטא את שאיפתו הרוחנית בחיים, הרצון לחשוב על האחר, לשמח ולכבד. בערב החג חגג עם משפחתה של סיון, בת זוגו, את יום הנישואין של הוריה. בבוקר החג התעוררו שניהם בביתה, ששכן בשכונת הצעירים בקיבוץ, למתקפת הפתע של אויבי ישראל וכך עלו שניהם יחד בסערה לשמיים ונהרגו על קידוש ה'. בכפר עזה. 7/10/23 , נאור נהרג בבוקר שבת שמחת תורה תשפ"ג לאחר מותו, הקימה משפחתו מפעל חסד והנצחה לעילוי נשמתו ולזכותו. משפחתו פועלת רבות למען זיכוי הרבים, מפעלי הנצחה של ספרי קודש, סידורים ותהילים. משפחת חסידים כשמה כן היא, פועלת ללא לאות למען ריבוי חסדים ועשיית הטוב: ערבי גיבוש והכרת תודה לחיילים, פעילויות של חסד ותרומה, תרומות למען משפחות נזקקות והפצת הטוב בכל דרך ובכל מקום. הרצון של המשפחה להנציח את אישיותו ואת האדם המיוחד שהיה, בתקווה שכל אחד ילמד מנאור וייקח משהו מאישיותו האצילה.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8