שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

ההבדלים בין שכבות החברה השונות, מחלישה את כוח קיומ ו של המשטר הדמוקרטי. אין הכוונה לביטול כלל ההבדלים, אלא ל שיעור אותם ההבדלים. ככל שהבדלים אלה גדולים יותר, וככל שיורד הסיכוי הממשי לצמצומם, כך נחלשים התנאים לקיום המשטר הדמוקרטי. עוד התייחס איזנשטדט לניידות בין השכבות האמורות וטען שהדבר החשוב ביותר לקיומו ש ל משטר דמוקרטי הוא שתהיה אפשרות מעבר קלה משכבה לשכבה; )ג( העדרו של מרכז כח אחד. צריך שיהיו מרכזי כוח כלכליים ומדיניים מרובים בתוך החברה. בהעדרם, לא יכולה להתקיים חברה דמוקרטית, משום שאין בה את התנאי היסודי הפשוט לחילופי השלטון. בחברה דמוקרטית צריכים שיהיו מרכזים שונים, כלכליים, חברתיים ומדיניים, שיתחרו ביניהם, שלעולם לא יוכל אחד מהם לתפוס תפיסה גמורה, מונופוליסטית, את השלטון. משטר דמוקרטי אינו יכול להתקיים לדבריו, אלא כל זמן שהתגברות האחד על חברו לא תביא לידי ביטול האפשרות של שינויים, כל זמן שיהיו מרכזי כו ח אחרים מדיניים, כלכליים וחברתיים, שיוכלו להתחרות בו )איזנטשדט, 2001 : 118 (. משום האמור נהיר כי על מנת לשדרג את טיבה של הדמוקרטיה הפרוצדוראלית, ראויה התערבותם של האזרחים בקבלת ההחלטות השלטוניות, על ידי השמעת דעתם והשתתפותם בדיונים העוסקים בנושאים שעל הפרק א ו שראויים להיות כאלה. לצורך כך, נראה כי בחירתם של האזרחים את נציגיהם אחת למספר שנים אינה מספיקה ולאור מגבלת הגודל של הדמוקרטיות המודרניות כפי שכבר תוארה, ראויה ביותר התפיסה בה לאזרחים ניתנת האפשרות להשמיע את דברם גם במהלך כהונתם של הנבחרים – הלא היא התפיסה ההשתתפותית. שמואל נח איזנשטט מתאר את העקרונות העומדים מאחורי שתי התפיסות השונות של דמוקרטיה - התפיסה הפרוצדוראלית והתפיסה ההשתתפותית. התפיסה הפרוצדוראלית גורסת, לדבריו, שיש לראות את עיקרה של הדמוקרטיה בשמירה קפדנית על כלליה ובעיקר על אלה המבטיחים את האפשר ות להחליף את השליטים, במיוחד את אלה הרעים שבהם. לעומתה, התפיסה ההשתתפותית גורסת כי עיקרה של הדמוקרטיה היא האפשרות הניתנת לכלל האזרחים בה להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות. לטענתו, אין בין שתי התפיסות ניגודים של ממש, אולם קיים ביניהן פוטנציאל רב של מתח. לחידוד ההבחנה בין שתי התפיסות, הוא מביא את ההבדלים שביניהן בהתייחסותן לחירות ולשוויון, להתארגנויות ולארגונים התנדבותיים, להיקף פעולתה הרצויה של המדינה, לכללי המשחק ולפלורליזם החברתי וכן לבסיס הלגיטימציה של הסדר הפוליטי )איזנשטדט, 2002 :24 .( שתי התפיסות, הפרוצדוראלית וההשתתפותית, גורסות כי שני היסודות האידיאולוגיים המרכזיים בדמוקרטיה הם חירות פוליטית ואזרחית ושוויון פוליטי וחוקי מוחלט בקרב כלל האזרחים. לעניין החירות, התפיסה הפרוצדוראלית מטעימה בעיקר את מה שכינה ישעיהו ברלין "חירות שלילית" שפירושה המעשי הוא הימנעות מכפייה ומהתערבות הרשויות בחיי הפרט, בערכיו ובמהלך חייו השגרתי וגם קידוש חופש ההתאגדות וחירות הביטוי. התפיסה ההשתתפותית לעומת זאת, מדגישה דווקא את "החירות החיובית", המקבלת בברכה את האפשרות כי רעיונות כמו חירות האומה או סדר חברתי מסוים, קובעים את דמ ות החברה הטובה. ביחס לשוויון, בעוד שהתפיסה הפרוצדוראלית מתמקדת בשוויון פוליטי, לעיתים גם על חשבון שוויון כלכלי וחברתי, התפיסה ההשתתפותית רואה בשוויון הפוליטי בלבד שוויון לקוי,

19