שיר ביטון

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל סמל שיר ביטון

מהלך חייה: בבית החולים אסף 30.12.2003- סמל שיר ביטון הי"ד, נולדה ב . שיר שירתה 20 כשהיא כמעט בת 07.10.2023- הרופא ונרצחה ב כחובשת קדמית בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה ונפלה בקרב על מוצב נחל עוז.

היא נולדה וגדלה באשדוד לאבא אסף ואימא אורי, כ-"ילדת סנדוויץ'" בין ליעד אחיה הגדול ואביה אחותה הקטנה. שיר הייתה נכדתם של רחל ומישל ביטון ז"ל. סבא מישל נפטר הרבה לפני ששיר נולדה וסבתא רחל נפטרה כשהייתה שיר ילדה קטנה וחוץ ממספר תמונות משותפות לא היה לשיר באמת זיכרון ממנה. היא הייתה גם נכדתם של עודד עיני ז"ל ואסתר עיני תבדל"א. בילדותה היה לשיר קשר חם ואוהב עם סבא עודד וסבתא אסתר. היא נהנתה לבקרם ולבלות איתם בארוחות משפחתיות ובחגים. שיר למדה בבית הספר היסודי 'קשת' מכיתה א' ועד כיתה ו'. היא הייתה ילדה חברותית מאוד ומגיל צעיר הייתה מוקפת במעגלי חברים רבים שליוו אותה ושמרו עימה על קשר קרוב וחם לאורך כל שנותיה. את לימודיה בחטיבה ובתיכון עשתה שיר במקיף ט' באשדוד, בכיתת "מופת" המיועדת לתלמידים מצטיינים. במהלך כל תקופות לימודיה היא זכתה לתעודות הצטיינות והצטיינות יתרה. תעודת הבגרות שלה הייתה בממוצע ציונים גבוה במיוחד והישג זה היה עבורה צעד חשוב בדרך להגשמת חלומה להיות רופאה. האופי הפרפקציוניסטי ואהבתה ללימודים ולקריאה הביאו אותה לבלות שעות רבות מדי יום בלמידה בשנות התיכון במטרה להצטיין בלימודים וללמוד רפואה אחרי הצבא. שיר הרבתה להתנדב ועזרה לכל חבר או חברה שהתקשו - הן חברתית והן בלימודים. שיר התנדבה במד"א במשך חמש שנים, תחילה במסגרת מחויבות אישית בבית הספר, אך המשיכה להתנדב הרבה מעבר לנדרש. מהרגע בו התגייסה, היה חשוב לה ליהנות ככל האפשר בסופי השבוע בהם יצאה לחופשות. היא נהגה להיפגש עם חברות, לצאת למסיבות ולאכול במסעדות את הקינוחים המתוקים שכל כך אהבה. שיר אהבה מאוד לרקוד ועסקה בכך כבר מגיל צעיר. היא נחשפה לסגנונות ריקוד מגוונים: סלונים, ג'אז, היפ הופ ואפילו ריקוד על עמוד. נוכחותה ברחבה הייתה מורגשת וחבריה מעידים איזו חוויה נעימה הייתה להביט בה רוקדת. שיר הייתה בלהקת בית הספר והשתתפה בקטעי ריקוד בטקסים רבים. שיר אהבה מאוד לשמור על הכושר. היא הקפידה על אורח חיים בריא ואימונים בחדר הכושר היו עבורה לשגרה. היא אהבה להרים משקולות כבדים על אף היותה קטנת ממדים. תפיסת העולה של שיר הייתה שנתינה היא זכות וכאשר נותנים, מקבלים בחזרה. נתוני האיכות של שיר אפשרו לה כבר מהצו הראשון מיונים ליחידות מובחרות רבות בצה"ל. היה ברור ששיר נחושה להתמיין רק לתפקיד חובשת בחיל הרפואה. הניסיונות להציע מסלולים אחרים, בהם גם טכנולוגיים שיתרמו לה בעתיד, לא הועילו - ושיר הייתה נחושה להתגייס כחובשת בחיל הרפואה. שיר הייתה מאושרת 27.11.2022 כחובשת קדמית. גיוסה נקבע לתאריך ולאחריו קורס חובשים. הפרופיל הרפואי אפשר לה 10 מיד עם גיוסה החלה טירונות בבה"ד קילו). שיר שמה לה למטרה לעלות במשקל 50 - להיות חובשת עורפית בשל תת משקל (פחות מ כדי לעמוד בקריטריונים להיות חובשת קדמית ובמהלך קורס החובשים שיר אכן העלתה במשקל וביקשה לקיים ועדה רפואית חוזרת שבסיומה הפרופיל הרפואי הועלה והשיבוץ ליחידות קדמיות התאפשר. לשיר הייתה היכרות והבנה מדויקת אלו יחידות תעדיף ומה יהיה עבורה השירות המשמעותי ביותר. "אני הולכת רק לחטיבה מרחבית. אני רוצה שירות על ניידת טיפול נמרץ ולא במרפאה". היה חשוב לה מאוד לעשות שירות משמעותי ולא "משעמם" בטיפול בחיילים פצועים בשטח, פעילות מבצעית ושירות בניידת טיפול נמרץ הנותנת מענה רפואי לכלל גזרת עוטף עזה. היא הפעילה את כל מי שיכלה בכדי שחלומה יתגשם - והוא אכן התגשם. שיר אהבה מאוד את שירותה הצבאי בבסיס החטיבה הצפונית בנחל עוז והרגישה שהיא תורמת בו.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל סמל שיר ביטון

השירות היה קשה ולא פשוט עם מעט מאוד יציאות הביתה. עם זאת, היא הקפידה להמשיך ולהתנדב במד"א גם בסופי שבוע בהם

יצאה לחופשה. נסיבות נפילתה:

שיר הקליטה הודעה מטלפון של חברה 7.10.23 בשבת של בוקר ועדכנה שהיא במיגונית יחד עם שאר הבנות, 06:45 בשעה ממתינות שמטח הטילים יעבור. ברקע כבר נשמעו צרורות של ירי, אך שיר בקור הרוח שכל כך אפיין אותה אמרה: "אמא, זאת שיר. זה מהטלפון של אחת החובשות שאיתי. הטלפון שלי בחדר. אני לא כל כך יודעת מה קורה פה. תיכף נבין. אבל אני אוהבת אותך, תשמרו על עצמכם".

לאחר הודעה זו נותק אתה הקשר ונוצרה אי ודאות מוחלטת עד הבשורה המרה שהגיעה לאחר יומיים. המחבלים הרבים שחדרו לבסיס השליכו רימונים לתוך המיגונית בה שהו הבנות. שיר הצליחה לעזוב את המיגונית ולברוח לחדרה. כשנכנס מחבל לחדר הספיקה שיר בגבורתה להרוג אותו ולדווח על כך בקבוצת הוואצאפ של צוות הטיפול הנמרץ, תוך שהיא מבקשת 08:15 שיגיעו כוחות הצלה כי הם במצב לא טוב. כשניסתה שיר לצאת מחדרה בסביבות השעה בבוקר, היא נתקלה במחבלים נוספים שזרקו רימונים וירו לכל עבר ואז נהרגה. המחבלים כבשו את המוצב, שרפו והשחיתו אותו במשך שעות וגם את חדרה של שיר הם שרפו כליל ואיתו החפצים והפריטים האישיים שהיו ברשותה. משפחתה של שיר לא קיבלה מהצבא שום פריט ששייך לה למעט שרשרת ושתי טבעות שהיו עליה בזמן שנהרגה. מקום מנוחתה בית .8 קבר 10 שורה 3 העלמין הצבאי אשדוד, חלקה למשפחתה היה ברור שהנצחתה צריכה לשקף את אורח חייה. אהבתה של שיר לתחום הרפואה ובכלל זה למד"א, חידדו אצלה את העובדה שהנצחה ראויה נכון שתהיה במקום ובתחום שמייצג 1,200 אותה. כחודש וחצי לאחר מותה, החלה המשפחה בגיוס כספים לאמבולנס, ואכן כמעט אנשים פתחו את ליבם וכיסם בכדי להשתתף במיזם. חלקם, אנשים שלא הכירו את שיר אישית אך ערכיה ורוח התנדבותה דיברה אליהם והם רצו להיות שותפים למיזם החשוב. אכן,,גיוס התרומות צלח והאמבולנס נרכש. , במהלכו של המיזם, מפקד המחוז של מד"א 30.12.23 ביום ההולדת של שיר שחל בתאריך ומנכ"ל ידידי מד"א הודיע לבני המשפחה שחבר משפחה תרם לזכרה של שיר ניידת טיפול נמרץ, שני אמבולנסים רגילים, כיתת הדרכה במד"א שתקרא על שמה של שיר ויסופר בה הסיפור שלה, ואנדרטה לזכרה בתחנה. בנוסף לזה, ארגון אמריקאי תרם למד"א אמבולנסים לזכר מתנדבי מד"א שנפלו במערכה, וגם הם הקדישו אמבולנס נוסף לזכרה של שיר. כך קרה שאשדוד זכתה בחמישה אמבולנסים שימשיכו את דרכה של שיר ושיאפשרו לטפל ולהציל חיים של אנשים רבים. למשפחה ולחברים של שיר חשוב לראות את האמבולנסים האמורים נוסעים בכבישים, וממשיכים את משימתה. בית הספר מקיף ט' הקדיש את ימי ההכשרה של מגישי עזרה ראשונה שהתקיימו בתיכון לזכרה של שיר. בית הספר קיים גם התרמת דם לזכרה בשילוב תלמידי י"ב ובוגרי בית הספר. מטרת הפעילות הייתה להעלות את המודעות בקרב בני נוער להתנדבות במד"א, להצלת חיים ולתרומה לקהילה תוך חשיפת סיפור החיים של שיר, השזור במצוינות וברוח התנדבות. חברת יטבתה השיקה "ליין" מיוחד של משקה החלבון האהוב על שיר לזכרה. המשקה חולק במרכזי הספורט בהם שיר התאמנה וחולק בקרב חבריה בצבא ובמד"א.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8