שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

יחד עם זה ולמרות טיעונים אלה, החלו בשנים האחרונות לצמוח הליכי שיתוף במקומות שונים בארץ, בעיקר בשלטון המקומי. אך אלה, לפי שעה, אינם מוטמעים באופן מערכתי מחייב. הם צצים להם כמעט באקראי ואפשר שהסיבות לעצם קיומם, אינן תמיד אלו הנראות לעין. הנושא בכללותו מעלה תהיות מסקרנות לא מעטות. אם דגם הדמוקרטיה ההשתתפותית יכול להיטיב עם ההמונים על ידי שיתופם בקבלת החלטות שלטוניות ה נוגעות לחייהם, ואילו המתנגדים להפעלת הדגם הם מיעוט קטן המונע את התממשותו של תהליך שיש בכוחו לשפר ולהעשיר את הטוב - הציבורי, כיצד מתיישבת העובדה שמיעוט מצליח לסכל את טובת הרוב עם קיומה של דמוקרטיה? מנגד, אם שיתוף הציבור אינו תורם תרומה כלשהי לצד המתנגד לכאורה להפעלתו, כיצד ניתן להסביר את דגמי השיתוף המתקיימים בכל זאת, בארץ ובעולם? אפשרית היא, כי מבחינת השליטים, היתרון הבולט במעבר לדמוקרטיה השתתפותית הוא התרומה ללגיטימציה של שלטונם. החיסרון האפשרי עבורם הוא החלשתם, במידה כזו או אחרת, על ידי העברת סמכויות ל קבלת החלטות לידי הציבור. נקודת האיזון לכן, בין היתרון לחיסרון היא שתקבע את המידה שבה יתבצע השיתוף. לאור האמור, עולות שאלות הנראות כמתבקשות: מהי עמדתם של נבחרי השלטון המקומי בישראל בנוגע לשיתוף הציבור בקבלת החלטות ומיסוד הליכי שיתוף באופן מערכתי מחייב? ובנ וסף: אילו גורמים משפיעים על עמדתם של מקבלי ההחלטות? אילו שיקולים נתפסים בעיניהם כחשובים יותר וכחשובים פחות בנוגע לשיתוף התושבים? מהי הדרך לבסס הליכים לשיתוף הציבור בשלטון במקומי באופן מערכתי מוסדר ומחייב? מאחורי השאלות עומדות להן השערות אחדות: ) 1 ( לאור האי ום על סמכותם ובהתחשב בכוח של ן קבוצות אינטרס , נבחרי ציבור יעדיפו שלא לתמוך בשיתוף ציבור ולכן נמצא מעט הליכים ל שיתוף ה ציבור בישראל וגם מה שיימצא יהיה מלאכותי ולא מהותי. אי לכך נבחרי ציבור ידגישו את יית הבע יות בהליכים האמורים יותר מאשר את יתרונות יהם; )2 ( נבחרי ה ציבור יבקשו לבסס לגיטימציה אבל בסופו של דבר לא יאיים על סמכותם. גישה מוגבלת זו תאופיין בכך שמקבלי ה ה חלטות יעדיפו להימנע מתהליך מחייב ויעדיפו שקיפות מוגבלת, כך שלא ייאלצו להגן על החלטותיהם, על פני שקיפות ) מלאה. 3 ( נבחרי - ציבור ה בעיקר המשכילים והצעירים יותר שביניהם – מפנימים נורמות מנהל חדשות שמדגישות את העצמת הציבור ותומכים באופן עקרוני , מעשי וגדל בקיומם של הליכים לשיתופו בקבלת החלטות. ראוי להדגיש כי מדובר בהשערות שונות ואף מנוגדות ומשום כך, אין ז ה סביר יאומתו. בבסיסו של חיבור זה האמונה ברעיון שיתוף הציבור בקבלת החלטות שלטוניות, כרעיון המיטיב בין היתר עם האזרחים במידה לא מועטה . שיתוף הציבור נשען במידה רבה על חכמת ההמונים, כגישה הגורסת, בהתבסס על מחקרים רבים, כי שיתוף החשיבה היא דרך חשובה למי מוש שאיפות ולקבלת ההחלטות הטובות ביותר גם בנושאים מהותיים )צורף, 2015 :13 (. ארגונים רבים בארץ ובעולם נהנים מעוצמת החשיבה הקולקטיבית ומן היצירתיות של המון גדול ועושים שימוש בחכמת ההמונים לפתרון בעיות באופן מהיר וזול הרבה מכפי שיכלו לתאר לעצמם מלכתחילה של שיתוף מוגבל שיוסיף להם בקבלת החלטות, י

סברה

מידע

גביר

הליכים

שכולן

13