שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

והובא מקרה בוחן לפיו 80% מכלל הליכי שיתוף שנעשו באשדוד בתקופה נדונה היו הליכים מהותיים. עוד הובהר במהלך הד ברים כי המלצות התושבים למקבלי ההחלטות הינ ן עבורם בגדר המלצות בלתי מחייבות בלבד. בנוגע לשיתוף הציבור באופן מחייב הוזכרה שיטת יידוע התושבים על פי חוק התכנון והבנייה והובהר כי היא מיועדת להבעת התנגדויות בלבד, ללא התערבות בשלבי התכנון, ללא התייחסות ל שיקולים חב , רתיים כלכליים ותרבותיים ובהעדר שלב דיוני כלשהו. צוין הפער העומד מאחורי עמדותיהם של ראשי ערים ביחס למהותה של אזרחות פעילה לבין עמדותיהם של התושבים וכפועל יוצא מזה, הודגשה החשיבות בהטמעתו של מנגנון מערכתי אשר יכתיב את אופן קיומם של הליכי שיתוף הציבור, באופן מוסדר ומחייב. הוצגה התפיסה הדליברטיבית - הנשענת על דיונים מעמיקים בסוגיות שעל הפרק, המביאים להכרה ולהבנת הנושא, להבעת עמדות כלפיו ולבחירה מנומקת בין חלופות מוצעות - כמקפלת בתוכה מושג חדש של השתתפות פוליטית המקדם אפיקים חדשים של מעורבות אזרחית. הוצגה טכני קת "ועידת האזרחים" העומדת בעיקרו של מחקר זה והמיישמת הלכה ולמעשה את העיקרון הדיוני. לעניין זה הוצג ההסבר המנמק כי השותפים לתהליך של מדיניות מן ההתחלה, אפשרויות מראש והו צגו חמישה מנגנונים שיישומם מפיקים תועלת גדולה יותר מן האינטראקציה שבשלב הדיוני . הודגש כי שיתוף הציבור בקבלת החלטות הוא תהליך ראוי בשל לרצונות הציבור תוך הפעלה של תהליכי דמוקרטיזציה, ורצוי בשל צורך מעשי של מקבלי החלטות לבצע מדיניות מוסכמת על חלקים רח בים של הציבור על מנת להבטיח את קבלתם ויישומם של הפתרונות הנבחרים. נעשתה הבחנה בין הליכי שיתוף בקרב קבוצות אינטרס ממוקדות נושא לבין שיתופם של בודדים המייצגים את האינטרס האישי שלהם. הוצגו שיטות אחדות לביצועם של הליכי שיתוף תוך התמקדות בוועידת האזרחים והובאו דוגמאות לוועידות אזרחים שבוצעו בישראל. הועלתה שיטת בניית הקונצנזוס כדרך יעילה היכולה לסייע בפתרון מחלוקות ציבוריות בעלות מאפיינים של ריבוי אינטרסים מעורבים . אף כי על פי התפיסה הרווחת, ככל שיש יותר משתתפים בדיון הגיוני שהסיכוי להסכמה בין כולם הולך וקטן, הו בהר כי הכוונה למינוח קונצנזוס בנוגע לנושא מחקר זה, נוגעת בעיקר לתוצרים שלפחות רוב המשתתפים יכולים לחיות עימם. לבסוף, הציגה הסקירה דגם בסיסי ואוניברסלי לביצועם המעשי של הליכי שיתוף, שהעמידה בעקרונותיו יכולה להגביר את הסיכוי להפיכתם להליכים מהותיים. משקיעים יותר בתהליך מאשר אנשים השותפים ומתבקשים לבחור של מגוון

אנשים

מתוך

בסופו

מוגדרות

היענות

שיתוף הציבור: למי הוא טוב ולמי פחות?

שיתוף הציבור בקבלת החלטות שלטוניות מהווה, כפי שנראה בהמשך הדברים, דגם בעל יתרונות בולטים לאוכלוסיות רחבות. יחד עם זה, הוא אינו נעדר בעייתיות בתחומים אחדים ולפרטים כאלה ואחרים, בהם למשל קובעי המדיניות עצמם. המודל מעלה שאלות מה ותיות: באילו מקרים

56