שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

של לקיומו

המקומית

פעולה תקציבי עם

הממשלה

ומקרה

הרשות

שיתוף

הציעו משרדי

מקרה

לשיתוף הציבור מצד הרשות

שלכאורה אין

ראה נ, למשל

. האירוע במקרים

מקום

כאלה,

המקומית גם אם הדבר נראה כמתבקש על פי תפיסת רעיון שיתוף הציבור, ממנו למעשה משרדי הממשלה אינם חסינים - שהרי נושא זה ידי על מוכתב הממשלתי )דרור, 2008 (. זה לא אומר ש במקרים כגון השיתוף אינו אפשרי, אך זה כן אומר שהוא אמור להיעשות אחרת. במקום לקיים הליך של שיתוף על קיום או אי קיום האירוע, ניתן לפחות לדון עם התושבים על התכנים באירוע שנקבע להתקיים. גם נושאים ביטחוניים כלל לא בטוח שהם ראויים לשיתוף הציבור בקבלת החלטות , חשובות ככל שתהיינה. מתוך הבנה ששיתוף הציבור מחייב שקיפות ופרסום הנושאים הנדונים, אין להניח שנציגי השלטון יהיו מעוניינים לשאול אזרחים היכן למקם מתקנים ביטחוניים – אף שלעיתים מיקומם יכול להשפיע על איכות חייהן של אוכלוסיות אחדות - שמא נתונים אלו ישמשו את מי שינסה לפגוע באותם המתקנים. בנוסף ובאותו הקשר, יש וקובעי מדיניות נדרשים להחלטות מהירות עד מידיות באירועים ביטחוניים, פחותים כמשמעותיים, שלא מאפשרים הליכים של שיתוף, האורכים לעיתים זמן ממושך. בנוסף לאלה חשוב להבין שהכדאיות להפעלת מודלים של שיתוף ציבור בקבלת החלטות הנוגעות לחייו, הינה מידתית. כך למשל, לא בטוח שיש טעם בפנייה אל הציבור לשמע דברו בנושאים העלולים לסרבל עניינים שאינם בעלי משקל ממשי לאיכות חייו. רשות מקומית לא אמורה לשאול את הציבור בכמה דגלים לקשט את רחובות העיר לרגל יום העצמאות, גם אם יש מי שיטענו שלהצבת הדגלים תרומה של ממש למורל האישי ולגאווה הלאומית. ההחלטות לתכנים של האירועים – השאלה השנייה עוסקת בהשלכות של הליכי השיתוף עבור מקבלי ההחלטות. בעוד שמקבלי ההחלטות בשלטון הציבורי ובמערכות שלטוניות הינם גם פקידים בכירים ופחות בכירים, ההנחה המקובל ת היא כי הם פועלים על פי רצונם ותכתיביהם של הנבחרים - הלא הם הפוליטיקאים – בהם יש לראות את מקבלי ההחלטות הראשיים. למען מימוש הבטחותיו. במהלך מערכת הבחירות מציע כל מועמד את משנתו - או בלשון הפוליטית, את מצע הבחירות שלו . האזרח החושב שמצעו של הפוליטיקאי נראה לו ובנוסף, שאותו המועמד מסוגל להוציא את הבטחתו אל הפועל לכשייבחר – בוחר בו. רעיון שיתוף הציבור עלול להוציא במקרים מסוימים את העוקץ מאותו הנבחר, שהרי כבר אין ודאות שהוא יוכל לקיים את הבטחתו לבוחר, אלא ייאלץ להישען על ר צונם של נבחרי ועידת האזרחים, שהרכבה לא בהכרח נמנה על בוחריו. מנקודת ראותו של הפוליטיקאי, מתעורר כאן קונפליקט ברור ובולט לעין. דוגמה ממשית לכך ניתן אולי לראות מעיון בפרוטוקול של ישיבת ועדת הכנסת שדנה בנושא "ועידת האזרחים" בשנת 2002 , בעקבות הצעתה של חברת הכנ סת נעמי חזן. בישיבה זו טען חבר הכנסת שאול יהלום: הפוליטיקאי כידוע, נבחר על ידי האזרח משמעות השיתוף עבור מקבלי ההחלטות

בקבלת הנוגעות

זה

המשרד

ים

58