שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

סקירה זו בחנה את הבעייתיות של הליכי השיתוף השונים, תוך התמקדות בחמישה נושאים רלוונטיים למחקר זה. חודדה הסברה ששיתוף הציבור מכוון להיטיב את איכותן של ההחלטות השלטוניות לטובתו של כלל הציבו ר ושניתן לקיים הליכי שיתוף כמעט בכל הסוגיות העומדות על הפרק של השלטון הציבורי, למעט בסוגיות הקשורות לביטחון, בסוגיות פעוטות ערך או בסוגיות ברשויות מקומיות המוכתבות על ידי השלטון המרכזי. לסוגיה אחרונה זו חשוב להבין שביכולתו ואף באחריותו של השלטון המרכזי לקי ים בעצמו הליכי שיתוף בטרם הנחתת תכתיביו על השלטון המקומי הפועל במצבים כפי שתוארו, ככבול ידיים. צוין שפוליטיקאים עלולים לחשוש מן היוזמה לקדם הליכי שיתוף, שמא הדבר יגרור אחריו את דרישתם של גופים וארגונים רבים לכנס אף הם ועידות אזרחים לקידום ענייניהם ושריבוי מעין זה עלול להוות בעיה עבורם. עוד הועלתה הטענה שהמלצותיהן של ועידות אזרחים תהיינה תמיד כפשרה שאינה מתיישבת עם ערכיו של הפוליטיקאי וטענה נוספת שחופש התמרון של הפוליטיקאים עלול להצטמצם - ויש שיגידו עשוי להצטמצם - בגלל הקושי שמעמיד הליך של שיתוף במניפולציות ההכרעה שלהם. יחד עם זה נטען שמכשלות אפשריות אלה עבור הנבחרים, יכולות להיות מינוריות ביחס לתרומה עבורם עם קיומם של הליכי שיתוף. כך, כי גם דחיית המלצת תושבים מנומקת היטב עשויה לשכנע את הציבור ברצינות כוונותיהם של הנבחרים ובחתירתם לפעולה למען הרצון הכללי, עני ין היכול להעניק להם נקודות זכות בעיני המצביעים בבואם של אותם הפוליטיקאים להיבחר בשנית. הוסבר שהאינטרס הכללי עלול להתנגש עם אינטרס הפרט, דבר המנוגד לתפיסה שאינטרס הכלל זהה לאינטרס של סך - כל הפרטים. הועלתה מערכת של כללים המביאים את הפרט להתנהגות על פי האינטר ס הכללי, גם אם זה מנוגד לעיתים לזה של עצמו. צוין שבתוך קבוצות המשתתפות בדיונים המשתפים לא הרוב קובע אלא הדיון של הערכת העמדות המגיע לכדי תוצרים , עמ יכולים לחיות לפחות רוב המשתתפים ושהליכי השיתוף יכולים להביא לקואופטציה של קבוצות שוליים. נבחנה הטענה לפיה ה ליכי שיתוף עלולים להאריך את זמני ביצועם של פרויקטים ואף ליקרם וה ו עמדו מולה היתרונות הבולטים העולים מן השיטה שבכוחה להיטיב עם איכותן של ההחלטות השלטוניות לטובת הרצון הכללי לתקופות ארוכות או לתמיד, עניין המצביע על השקעה מחויבת ואף כדאית וגם, ששיתוף הציבור תו רם לאפקטיביות של המנהל הציבורי. בנוסף צוין שבפני שני הצדדים המרכיבים את הליכי השיתוף, ניצבות סכנות. הצד המשתף, זה של נבחרי העם, החושש מהחלשת כוחו מפאת העברת הכרעותיו לידי הציבור והצד המשתתף, זה של הציבור, העלול להשקיע מזמנו וממרצו לטובת הליך שאיש לא מבטיח מראש שימומש בשלב ההכרעה הסופית. למרות אלה נטען, כי התרומה העשויה לצמוח לכל צד היא כזו שבסופו של דבר תביא את כף המאזניים להכרעה המתבקשת.

ם

באופן מערכתי מחייב

הטמעת הליכי שיתוף

בעולם,

בהתאם לשאל ה המרכזית העומדת בבסיסו של מחקר זה, מעניין להבין איך והאם בכלל נ יתן להטמיע הליכים של שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל, באופן מערכתי מחייב. עוד בטרם

64