ואקום 08 - אהבה ראשונה

ואקום מהדורה מוגבלת | 08 | אהבה ראשונה

מגזין ואקום הוא פנזין ללא מטרות רווח. המטרה העיקרית שלנו היא להעניק פלטפורמה יצירתית ואותנטית לאמנים וליוצרים אשדודים, ולאפשר להם לבטא את עצמם בצורה החופשית ביותר. אתם עומדים ועומדות לצלול את תוך המהדורה השמינית של המגזין, העוסקת בנושא שנבחר על ידי חברי קהילת האמנים שלנו - "אהבה ראשונה" - זו ששברה אותנו פעם אחת, ונשארה לנצח בפינה קטנה בלב.

ניתן למצוא את כל המהדורות בגרסה דיגיטלית @Kivunim.ash | בדף האינסטגרם שלנו

@adi.j.dahan | עורכת: עדי דהן @ataraart | עיצוב ועימוד מגזין : עטרה אלמקיאס @lil_sapir | עיצוב שער: ספיר פישרמן

לעיון במהדורה הדיגטלית:

גלריית ואקום הינה נקודת מפגש לאמנות, יצירה, תרבות וקהילה. מרחב שנולד מתוך הצורך במפגש בין יוצרים, רעיונות והשראה.

09:00-18:00 | ' מוזמנים ליצירה וקפה עלינו! א'-ה

Beketamekomi@gmail.com לשליחת רעיונות לפנזין ופניות לצוות הגלריה:

להצטרפות לקהילות שלנו ועיון במהדורות הפנזין סרקו:

גרסת העורכת | אהבה ראשונה

כמה חמה ונעימה ההרגשה הנה מישהי אחת בעולם שרוצה אותי קרובה היא לקחה את ידי בידה וליטפה כל הנסיעה מהאצבע הקטנה ועד עמוק בתוך הכפה התמסרתי למגע בכבישים ריקים מאנשים אנחנו כבר לא בודדות הלילה בשעה כזאת שתי בנות מתאהבות בבועה נוסעת דקות ארוכות נשארנו מחוברות משלבות אצבעות בתנועות עדינות עד שהגענו לתחנות סופיות • כמה חבל תכף הקיץ נגמר והיא תשוב דרומה אל עיר הנמל

הגענו הביתה קצת לפני זריחה יצאנו לחגוג נעורים בפסטיבל רוק בחיפה בין המונים אני דחוקה אפילו בחבורה תמיד לבד בהופעה חיה מדיטטיבית חוזרת להיות ילדה פתחתי את דלת הבית בשקט נשכבתי מסוחררת על המיטה הצתתי סיגריה אולי היא תעזור לי להבין מה זה היה דפיקות לב מואצות במונית צפופה ואפלה אני עדיין שיכורה מתאמצת לשחזר את הרגע הראש נופל על כתפה עוצרת נשימה היה לה ריח נפלא עצים, פרפרים, גינת הדרים פרחים צבעוניים בשדות ענקיים נשימות דופמין • לפני היציאה ישבנו אצלה בדירה היא ביקשה שאבחר לה חולצה בהחלפה היא תפסה אותי מציצה ואני

היא השאירה אצלי הודעה בודדה

שחשפה את טבעי אך לא את טבעה "אני מאוהבת בך, ילדה אבודה".

לא ראיתי בה תמימה עיניה חיפשו את שלי כל ההופעה

@kineticwars | Nataliebini375@gmail.com | נטלי ביני

שי סול | עולם באגרטל

ואיך אפשר לצפות מאגרטל זכוכית להכיל בתוכו עולם ומלואו מבלי להישבר רסיסים לכל עבר אבל כמו פרפר לפרח כוח חזק מההיגיון רק לקוות נשאר שמקום עדיין יהיה שם לפרחים אחרים שיבואו.

@shenhavshami | גם כן אהבה | שנהב שאמי

דנה פירוינסקי | החולות

'החולות' - כך כונו הדיונות הזהובות שעטפו את ילדותי - היו האהבה הראשונה שלי.

ִי, ההרפתקה הבאה, �ִּ לא רק האהבה הראשונה אלא גם המערב הפרוע, המרחב הס ִִפ החופש המוחלט, הטבע הפראי, הלא נודע, החיים. הן הקיפו את גגות הבניינים שניצבו במעגל, משאירות כביש יחיד בין השכונה לשאר העיר הצומחת אשדוד. יום אחד, כך נלחש בין המבוגרים, לא יהיו שם עוד גבעות חול; במקומן יעמדו רבי קומות, כבישים חדשים, חנויות עם חלונות ראווה. את הרגע המסוים, הראשוני, של ההתאהבות, אני מ ִִתקש ָָה למקם על ציר הזמן. סביר שהייתי תלמידת אחת הכיתות הראשונות של היסודי, בטח אלף או בית או גימל? גם אני, כמו כולם, צעדתי אל בית הספר וממנו מדי יום, לבדי או עם ילדים אחרים, גם לי מותר היה לבלות עם חברים בגבולות השכונה ואף להרחיק אל החולות, הלכנו רחוק יותר מאי פעם, מבוססים בחול הרך אל מעבר לתחום המוכר, עד שהגענו אל שיפוליה של דיונה גבוהה. בשעות הבאות היקום סביב חדל להתקיים; ְס ָָל ְְטות. בשלב הזה של חיי כבר �ְּ כל שעשינו היה לטפס אל הפסגה ולהתגלגל מטה ב עשיתי סלטה או שתיים מהמקפצה בבית לברון הישר אל מעמקי הבריכה, אך טרם ָיבשה. �ָּ יצא לי לעשות סלטות ב באותו אחר צהריים קסום גיליתי עולם חדש, מופלא: טיפוס אל הפסגה, סלטה מראש הדיונה, וחוזר חלילה. חושיי התעוררו ובמהרה אף הפכו שיכורים לצד החברותא שנעמה לי, החול החמים שליטף את אבריי, השמש השוקעת שהאירה, רכה ומענגת. הייתי בלתי מנוצחת! צמחו לי כנפיים! הפכתי בת-חול! אבל הייתי חייבת לחזור הביתה כשמחשיך. כולנו היינו חייבים לחזור הביתה כשמחשיך!

לבסוף – בשלב כלשהו הותשנו, כפי הנראה – אפף אותנו החושך. הצהוב של אחר הצהרים התחלף בסומק השקיעה והפך שחור, ויללות תנים נשמעו סביב. אורות השכונה נצנצו במרחק ואנו מיהרנו חזרה בלב חרד ורגליים לאות, מודעים היטב לחומרת המצב ולמה שמחכה לכל אחד מאתנו בבית. נפרדנו בזריזות, בלי טקס. גם אני עליתי בצעד כבד אל הדירה בקומה הרביעית, טיפוס איטי ומדוד שנועד לדחות את הקץ. ידעתי היטב שממתינים לי נאום תוכחה מצמית ועונש כבד, לכל הפחות. אני לא זוכרת מה בדיוק קרה כשהגעתי הביתה. נשמעו צעקות? נלחשו א ִִיומים? נשלחתי לאחר כבוד אל המקלחת, לשטוף מעלי את החול שהתגנב אל בין התלתלים וח ַַד ָָר לכל נקב וחריץ של הגוף. נדרשתי להתנקות מהחוץ הכאוטי, לשוב באחת אל חיי המשפחה ואל הסדר הטוב; לחזור ולהיות בת צייתנית, תלמידה טובה, ילדה אחראית. עמדתי בחדר האמבטיה, מביטה בפניי המשתקפות במראה שעל הקיר, נטולת חרטות. 'זה היה שווה את זה', חשבתי, עיניי בוערות מולי, 'הסלטות היו שוות כל עונש בעולם!' המים שטפו את גרגירי הזהב, החוויה נחרתה עמוק בלב. על הקרסול השמאלי שלי מצויר היום קעקוע של החולות בקווים עדינים מתפתלים. הוא מזכיר לי הכל.

@carine_photography | THE BEGINNING IS HERE | קארין גרבר

שירה אדיס | 2018

א ֲֲנ ִִי ז ו ל ג ת מ ֵֵע ַַצ ְְמ ִִי

ֶט ֶֶת � �ֶּׁ ַש �ַּ מ ִִת ְְפ

ֶגֶֶת �ֶּ ָָּוִּמִת ְְמ ַַז ל ְְצּוָּרָת ְְך

מ ֵֵא ֵֵיפ ֹֹה ָה �ָּ א ַַת נ ִִג ְְמ ַַר

ָם �ָׁ ש אֲֲנִִימַַתְְחִִילָָה.

@maytal_draws | נשיקה של אהבת אמת תמיד תציל אותנו | מיטל מישורי

נויה כהן אסרף | עקבות

שניים דומים פגשתי - השתוקקות וכמיהה יחד הם חושבים, מייחלים בצמאה בין דמיונות מתנדנדים

סופרים חלומות ומתנגנים במוחי ויותר מהכל מזכירים לי זה פוגש בכל כך הרבה בני אדם וזה לא פוגש אותי בכל מפגש עם העולם שהפך שחור לבן ובז׳ בכל פסיעה מעבר לדלת אני מחפשת אותך, האדם בצבעיי - ורוד, צהוב ותכלת בכל בית תפילה, אולם ובאר בכל נווה מדבר, עלים נושרים וצל בין השמש בתריסי החלונות ובין החושך האטום של חדר המדרגות בצלילי המוזיקה, בנבכי האדם ובתהומות הריק בין שאלות על האל בחדר מלא חיים לבין מסדרונות הלב המת בין ההמון הנוהר בקרון הרכבת הודפת ונדחפת

ככה כבר במשך כמה עונות והפריחה שוב הפכה שלכת ואתה אתה מביט בי ממנה ואני לוחשת: נראה לי שעוד אמצא עצמי עלייך כותבת

חנבו | כשהאהבה תמצא אותי

כשהאהבה תמצא אותי הפחד יאבד אותי. לא אהסס לשאול שאלות גם אם הן מטופשות בעיניי כי אדע שהתשובה להן, תלמד אותי משהו חדש. אתפשט וארגיש מפתה ונשית, מוכנה להצטייר כמו מוזה בעיניי אהובי. לא אנסה לפתות אותו בזווית מחמיאה, לא אצעד תמיד מימינו כי צד שמאל הוא הצד הטוב יותר שלי. כשהאהבה תמצא אותי השקט ישכון בתוכי. אשוט במהירות שיא על גבי ענן נינוח ולא אסמן את הדרך למקרה ואלך לאיבוד. אוכל לשתוק סוף סוף ולהפסיק ללכת נגד. אבין שלא תמיד צריך להילחם. אסתכל מבלי לשפוט ולבקר, מוכנה להכיר את הטוב והפחות טוב ולא אחפש את הרע. אומר תמיד את מה שעל ליבי גם אם זה אומר שארגיש חשופה ולא אתאמץ להראות כמה אני קשוחה. כשהאהבה תמצא אותי, אפסיק לחפש אותה. לא יהיה לי צורך בחלופות אקראיות במסווה של חום גוף שמתפוגג ככל שהשחר עולה. ארגיש במקום הנכון. אהיה מאושרת באמת ולא אפקפק בתחושה הזו. אדע לעשות את הבחירות הנכונות בצורה טבעית, מבלי להטיל אשמה על אחרים בדבר רגשות שאצלי בפנים.

כשאהבה תמצא אותי אפסיק לכתוב על אהבה.

@ chenbo7

@shenhavshami | לב חופשי | שנהב שאמי

how deep is your love? SHORT FILM | 00:24

בימוי ויצירה: דניאל מלמד כהן צילום ועריכה: דניאל מלמד כהן שחקנים: אלון כהן ועדי אטיאס fergus rose קאבר:

@danielmelamedcohen | how deep is your love? | דניאל מלמד כהן

@kineticwars | Tethered | נטלי ביני

עמית בן אמו | נפילה ראשונה

אהבה ראשונה בשבילי הייתה כמו לקפוץ ממטוס בלי לדעת בכלל לפתוח מצנח נכנסתי לזה מהר מדי, עמוק מדי בלי לשים לב כמה הלב שלי עדין היו רגעים שנשמתי מהר מרוב פחד ורגעים אחרים בהם הרגשתי שהעולם עוצר בשבילנו והאמת היא לא נגמרה מושלם אבל היא זו שלימדה אותי מי אני כשאני אוהב וכמה רחוק אני מסוגל ליפול כדי להרגיש חי.

@vert_sketch

@adi.art.203 | The poison of desire | עדי קרס

עמית יעקב כהן | חיבוקים ארוכים

אני אוהב חיבוקים ארוכים הם נותנים הרגשה של חלומות מתוקים אני אוהב שפשוט לזה נשאבים אני אוהב שפשוט אוהבים החיבוקים מפרקים שכבה אחר שכבה של פחד, עצב, כאב, ייסורים את כל החומות שבינינו שוברים נותנים לי סיבה שיש איזון בחיים מקשיבים ללב ובכלל לא שופטים מוצאים היגיון ברגעים מטורפים פשוט תומכים אני אוהב את ההרגשה של נשיקות על הפנים את הרגע שהכול עוצר בחיים את הריח שנשאר ממך על הבגדים את הצחוק שאת משמיעה כשאני לוחש לך דברים אבל המציאות משתנה ואני שונא את ההרגשה של השקט שנותר בחדרי חדרים את הרגע שהכל עוצר בחיים את המראה שלך עוזבת לעולמים אני מתגעגע לחיבוקים ארוכים מתגעגע למגע ללא מילים רגע שמרגיש מנחם וחמים נותן לך הכרה בכך שאתה בחיים היום הבנתי שאני מתגעגע לחיבוקים ארוכים

שקד נחום | נרקומנית לאהבה

דם מטפטף על חלונות העיניים שלי המדמיינות אותו מבצבץ לרגע מבעד לתריסים שכבר קיוו לא להיפתח הפנים שלו, שבעיניי לא יוכלו להשתנות לעולם החיוך שלו שחרוט בליבי כך שהכעס גם הוא אינו משכיח שגם אם הייתי רוצה לאטום, להתקרר, להתרחק

הכאב והלב דופקים יחד זה כמו תלות, זה כמו סם זה כמו להריח מתוק, אבל הוא לא שם כמו לשמוע את השם שלו אבל הוא לא בא לבקר כמו לרצות לחבק מישהו שאינו פה יותר ולכן הכאב כל כך מסוכן כי הוא ממכר

האהבה הממכרת שגרמה לי להישאב למערבולת של טעויות הרגש המסחרר שלקח אותי למסע בעולמות שלא רציתי לחוות אהוב ליבי שקרא לי אהובה שבפעם הראשונה התרגלתי להיות חשובה שפעם ראשונה האמנתי באהבה.

כמו קורבן ניצבת על מזבח רקוב מבפנים רק בשביל שמשהו מסביבי יצמח שעל גופך הייתי שרועה כשכבר רוקנתי מכל יצר שלליבך החזקתי יד כשרק למד לפעום.

כאילו לא היה מעולם דבר, כאילו לא נבראה האהבה.

טל מיכאלי | ואקום לאהוב אותך היה קל כמו לנשום ואולי בגלל זה כשהלכת נשארתי בלי אוויר.

@vert_sketch

@ mcblinches | אהבה ראשונה | רום פטליס

סתם אחד | יום אחד

אם ישאלו אותי מה הדבר הטוב ביותר שקרה לי היום אספר

על הרגע הזה בזמן כשפרשתי עבורך את המקטורן והתקרבת אליי מספיק שנייה מאחיזה

רציתי לחבק אותך כל כך הריח הזה שלך ריח שיש רק לך הצלחתי לגעת גם ביד

כל זה קרה היום כל זה ביום אחד

ויקטוריה | ים קפלן

My Confession

"את יודעת שהוא התחתן כבר כן? יש לו כבר ילדה.." "וואלה.." עניתי, בזכרוני עלה אותו מוצ"ש בו חיכינו יחד לטרמפ מההורים שלו מחוץ לסניף. דיברנו, צחקנו קצת יחד ולרגע המחיצות כאילו ירדו, עד שעברה זקנה אחת והתיחה בנו - "זה יצר הרע". אמרה והלכה מהמקום. אני צחקתי מחוסר נעימות, הוא שתק. הנסיעה חזור הביתה אז, הייתה בעיקר שקטה ומביכה, כמעט כמו עכשיו, הטרמפ הספונטני הזה לאמא שלו הביתה. את שש השנים מאז ביליתי בהכחשת הרגשות האלה בהצלחה רבה, לא חשבתי עליו לרגע עד שהיא הופיעה. עברו עוד כמה חודשים מאז, פסח חלף והלכתי לערב המימונה אצל הדודים, פתאום שוב הוא, הפעם עם תינוקת בידיו לצד אשתו.

יובל הרמס | אני ובובי מקגי

הרגשתי שהכל אפשרי רק כי ידעתי שאתה איתי הרגשתי שהלב שלי אמיתי גם כשהייתי אתך וגם עם עצמי וידעתי שהכל אפשרי כששמת את הראש שלך עליי בספסל הצהוב האחורי יכולתי להרגיש איך הכוכבים יוצרים מסביבנו עולם דמיוני שכולו מלא באהבה ותשוקה בתולית ואיך פתאום הכל קיבל משמעות ולגעת לא הרגיש טעות פתאום הרגשנו שהכל אפשרי רק כי אני הייתי אתך ואתה היית איתי

@vert_sketch

@ofirmalik1 | every girl has a box | אופיר מליק

@doronavishid | משחקי אהבה | דורון אבישיד

LOSING GAME