ואקום גאוה
איזה קטע
רעות נגר
בימי שישי אני נוסעת לקידוש באשדוד ולעיתים קרובות מביאה חבר, חברה או חברה וזה תמיד בסדר ההורים שלי, אחותי ואחי כבר ראו את כל הקשת ותמיד אירחו בלבביות את כולם, כי זאת אשדוד. וזאת המשפחה שזכיתי להיות חלק ממנה. אפשר להיות פוליטיים ושמאל וימין ויהודים וערבים וחרדים וחילוניים על הנייר אבל ברגע שמסתכלים בעיניים כל הגדרות ומגדרים נושרים ונשארים הא.נשים. גדלתי באשדוד. וחצי היגרתי לתל אביב. 19 בגיל ידעתי שאני יכולה להיות מה שבא לי ולנסות הכול כי יש לי גב. אשדוד היא ביטחון ומשפחה וקבלה. אשדוד היא גב חזק ובשנים האחרונות אשדוד התחילה להיות גם גאווה. כשהשתתפתי באירועי הגאווה באשדוד נפל לי האסימון שקיבלתי מתנות כשגדלתי בעיר ולא שמתי לב בכלל. לגדול בסביבה שמר־ נית אך מגוונת פיתחה לי את מנועי העשייה, את הביטחון להיות מי שאני ואת ההבנה שאפשר להיות חלק ממשהו ואפילו לאהוב אותו גם אם יש לי ביקורת עליו. גם אם לפעמים אני נחנקת בו. סדרי עדיפויות. אמונה שאפשר לשנות מפנים. ההבנה שאנחנו הדי. אנ.איי של המנגנון, כל מנגנון ויש לנו מקום להשתלב (ותודה לאדווה בודה) כמה שזה חשוב להשמיע עוד קולות וכמה שיותר מגוונים. זאת לא תיאוריה זה נכתב בהגדה של פסח עם קניידעלך אחרי סבב בבהילו לפני הדגים עם המצה שנטבלת ברוטב החריף תוך געגועים לחלה (מצחיק אותי לקרוא לזה דג מרוקאי, אצלנו זה פשוט היה דגים)
Made with FlippingBook Ebook Creator