ואקום כל מה שבריק

קוראים לו מר בולמיה // עדן בן שבת

אני מפחדת לפגוש אותך. אתה משנה את הגוף שלי מהר מידי מכוער מידי. אני יודעת שזה רק בראש שלי, ואולי לא, אבל לעיתים הטעם שלך פשוט לא שווה את זה מבחינתי. לפעמים אני חלשה לעומתך ונופלת לזה, אבל תמיד יכולה להקיא אותך החוצה. מדהים כמה אתה יכול להיות לא חלק ממני, להיות לא קיים, אבל רץ כל רגע במחשבות. יש לי ריטואל קבוע בבוקר בו אני עושה חישובים ביני לביני על איך זורקת אותך גם היום לאלף עזאזל. מקסימום אקח קפה או איזה תפוח להרגיע את החשק אליך. אבל אני כבר על מיליון תפוחים, וזה לא בריא לי. כל הקשר איתך גורם לי להיות סוליסטית, אין לי רגש לשום דבר, לא לעצמי ולא לאחרים, אף שוכחת מהי תחושת שובע. כשהם הולכים לאירועים אני נשארת לבד בבית, לא יכולה להרשות לעצמי שמישהו ישמע אותנו, לא זוכרת מתי פעם אחרונה הייתי במסעדה. מה גם שאתה כנראה גורם לי לנשירת שיער נוראית, ואם יש בי דבר אחד יפה זה השיער שלי. ואתה יודע, ככל שהתחלתי לספר במהלך השנים לעוד חברות עלייך, הופתעתי כמה מהן מכירות אותך מקרוב. קיוויתי לגלות שרק בינינו מערכת היחסים המזוכיסטית הזו. קיוויתי ללמוד מאחרות על יחסים בריאים. חוץ מזה, מה אתה מתחיל זה לא בשבילי. יודע מה? אני לא פנויה אלייך 16 ? גם 6 עם ילדה בת . אבל עם כמה שזה מלנכולי אתה מענטש רציני. 60 גם כשאהיה בת אפילו על גברים יוצא לך להתנסות. לעיתים הם מתביישים בך יותר ממני. מטריד אותי שיש בחורים שחושבים שאתה הולם אותי. שאני נראית שווה יותר איתך. הם לא יודעים שאנחנו יחד כי אני לא אוהבת את עצמי.