ויטלי קרסיק

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל רב סמל בכיר ויטלי קרסיק

מהלך חייו: (י"ח אלול התשמ"ה ) בבלארוס 4.9.1985- ויטלי קרסיק נולד ב בעיר מוגילוב להוריו זינה ובוריס. לויטלי אחות הקטנה ממנו שנים, אורה. הוא למד בבלארוס עד כיתה ד' ועלה ארצה 4- ב עם משפחתו בגיל אחת עשרה. המשפחה התגוררה באשדוד סיים את לימודיו בית 2004 וויטלי למד והתחנך בעיר. בשנת הספר אנקורי והתגייס לצה"ל. ויטלי שירת בחיל השריון, . במהלך השירות הצבאי הוא יצא לקורס 52 , גדוד 401 חטיבה חובשים קרביים ושירת ביחידה כחובש קרבי. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, צוות להיות חלק 2006 בקיץ

מצוות הטנקבולנס ופעל בכל הגזרות שבהן נלחם הגדוד. ויטלי נטל חלק בחילוץ וטיפול בעשרות פצועים. במהלך שלושים ושלושה ימי לחימה, יחד עם צוותו, העניק סיוע רפואי תחת אש, חילץ וטיפל בפצועים ונחשף למראות קשים ביותר מהם לא הורתע. בתום השירות הצבאי ויטלי השתחרר והחל לעבוד כמאבטח וחובש טיולים ב"ארץ דרך". לאורך כל חייו הוא אהב לטייל ולכבוש את הארץ ברגל. במהלך עבודתו ליווה קבוצה של תגלית, צעירים יהודים מרוסיה, שבאו להכיר את הארץ ובמהלך המסע הכיר את אהובת ליבו – יוליה - שבזכות ההכרות עמו עלתה ארצה יחד עם משפחתה ולימים הפכה לאשתו ולאם ילדיו. במהלך עבודתו כמאבטח וחובש טיולים, חיפש ויטלי את הדרך הנכונה עבורו לתרום למדינה והחליט להתגייס למשטרת ישראל. הייתה ההיא אחת ההחלטות החשובות ביותר שביטאו אותו לאורך חייו - תרומתו למדינה. ויטלי התגייס למשטרה ונתן מעצמו שנים של שירות. תמיד טען שהוא לא עובד במשטרה אלא משרת את המדינה. זה 13 מה שאפיין אותו לאורך חייו. האמונה בצדקת הדרך, אומץ הלב, חדירות מטרה ודבקות במשימה. אלו היו התכונות שאפיינו אותו מרגע השירות הצבאי ועד הדקה אחרונה של חייו. לב ת"א. הוא שירת שם במהלך שבע 2 ויטלי התחיל את דרכו כשוטר בסיור ביח"ס שנים ואופיין כאדם ואישיות נהדרת, ראוי לכבוד ולתפארת. היה דמות למופת לכל חבריו ליחידה. צבר חברים, חוויות, אירועים וזיכרונות. ויטלי ויוליה התחתנו וחבריו ליחידה השתתפו בשמחתם הגדולה. ויטלי הפך לאבא לשני ילדים: פולינה ודניאל שהיו הלב והגאווה שלו. המשפחה היקרה עברה לגור באשקלון והמשיכה לטפח את התא המשפחתי שלה. על אף המרחק מהבית, מעולם לא חשב לנסות להתקרב לעיר מגוריו. מחוז ת"א היה בשבילו האדרנלין שהחיה אותו מידי יום במשמרות המאתגרות. ויטלי אהב את תפקידו, תרומתו וחבריו ליחידה. לאחר מכן ויטלי החליט שהגיע הזמן הנכון בשבילו ללמוד, להתקדם ולצבור חוויות חדשות. הוא השלים תואר ראשון בקרימינולוגיה והחליט להתחיל את דרכו במז"פ. ויטלי סיים בהצלחה את הקורס לזיהוי פלילי והמשיך את דרכו במשטרת זיהוי פלילי במרחב הירקון בת"א. ויטלי הכיר חברים חדשים, תפקיד חדש מאתגר וקשה, היחשפות למראות שלא הרתיעו אותו אף לא לרגע קט עוד משירותו הצבאי. במהלך השירות במשטרה בסיור ובמז"פ ויטלי המשיך לעשות עבודות נוספות "עבודה בשכר", על מנת להגדיל מעט את פרנסתו וגם להכיר חברים נוספים. אחרי שש שנים נוספות במרחב הירקון ת"א, ויטלי קיבל הזדמנות להתקדם וכל כך חשש מהתפקיד החדש שהוצע לו - להיות הסגן של קצין זיהוי פלילי בת"א יפו. המון חששות ודאגות ליוו אותו טרם החליט לקבל על עצמו את התפקיד החדש. אחרי המון התלבטויות והתייעצויות עם חבריו ליחידה החליט לקבל על עצמו ולתת את כל כולו למען ביצוע התפקיד בצד הטוב ביותר, שבעצם היה התפקיד האחרון שלו במשטרה.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל רב סמל בכיר ויטלי קרסיק

ויטלי היה אדם שמח, תמיד עם חיוך על הפנים, טוב לב, תמיד נרתם ראשון לעזרה. היה איש משפחה, אבא גאה בילדיו, הגון ואוהב אדם. ויטלי אהב לחיות את החיים כל יום כאילו זה היום האחרון שלו, אהב מוזיקת רוק, בירה ואוכל טוב. ויטלי אהב את ארץ ישראל, לחם בשבילה ותמיד בין שיחות החולין שהיו במשפחתו, זרק אמירות שהוא מוכן לשים את הראש שלו לטובת המדינה הזו, שבדיעבד התברר כנכון והמציאות אכן התממשה בכאב לב עצום. ויטלי היה כולו אור שתמיד האיר על כולם שמחת חיים וימשיך לחיות ולהיות מואר בתוכנו לעד. הוא האמין בחיים כשמו

(ויטלי בשפה הרוסית פירושה חיים). אהב לחיות ולשמוח, לטייל בארץ, אהב מוסיקת רוק וניגן בגיטרה. אהב לאכול ולשתות בירה, אהב אנשים והיה אדם אופטימי שחי תמיד את היום ולא דחה דבר למחר. המשפט השגור בפיו היה: "אני הבן אדם הכי מאושר בחיים". נהג לומר למשפחתו: "אני מוכן לתת את הראש שלי בשביל המדינה" וכך היה. נסיבות מותו: (כ"ב תשרי תשפ"ד) היה ויטלי במשמרת לילה במסיבת הנובה ברעים. 7/10/23 בתאריך ,6:30 בבוקר. כשהתחילו האזעקות בשעה 7:00 המשמרת אמורה הייתה להסתיים בשעה אמא שלו התקשרה אליו לראות איפה הוא. הוא ענה שהם מפנים אזרחים והוא חוזר הקליט הודעה לגיסו שיש בלגן וחדירת מחבלים ואינו יכול לדבר. הקשר 7:15 הביתה. ב עמו אבד. מפקדו האישי ניסה לחפש אותו, ללא הצלחה. משפחתו חיפשה אותו בבתי חולים, היא פרסמה את תמונתו בוואטסאפ, אך ללא הועיל. בשבת בערב הגיע מפקדו האישי וקצינת מבצעים עם הבשורה המרה. הם סיפרו שויטלי להדוף ולבלום את המחבלים עם 232 היה בין ששת השוטרים הראשונים שיצאו לכביש אקדחים בלבד. הם לא העריכו את כמות המחבלים שהיו שם. ויטלי חתר למגע, וחצץ בגופו באקדחו ובכדוריו הספורים בין המחבלים לאלפי המבלים. בדקות היקרות הללו, הספיקו המבלים להימלט אל השטחים הפתוחים ולהינצל. בלבד. חבריו זיהו את 38 במהלך הקרב נפגע ויטלי מירי המחבלים עליו ונהרג כשהוא בן גופתו. הוא נקבר כבר למחרת ביום ראשון, לפני השקיעה, בהר הרצל בירושלים. באותו שהיו בשטח להגנת המבלים במסיבה. ויטלי נפל 28 שוטרים נוספים מתוך 15 היום נהרגו בעת מילוי תפקידו כאשר אבטח את מסיבת "נובה" 07.10.2023 בשבת שמחת תורה ברעים.

לאחר מותו החל להיכתב לזכרו ספר תורה שייתרם לבית הכנסת של המשטרה במחוז תל אביב, שם שירת עד יום מותו.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8