דביר רחמים

ז"ל דביר רחמים

מהלך חייו: 27/7/2000 דביר רחמים שכונה גם "דביר הגדול", נולד ביום בבית חולים קפלן שברחובות – להוריו חגית ודוד. היה אח ). הוא גדל והתחנך באשדוד 19( ) ואביתר 22( בכור לאחיו נועם - למד בביה"ס היסודי "רעים" ובתיכון מקיף ד' במגמה עיונית. דביר, מלאך בדמות אדם, תמיד שם את טובת האחר לפניו מקטן ועד גדול. הוא היה חייכן, שמח, רגיש ומלא חיים. תמיד הציע את עזרתו בחיוך ענק וכובש. היה אדם חרוץ שהשיג את מטרותיו בכל דרך אפשרית גם אם קשה, ולא ויתר לעצמו. לכל מקום שנכנס,

הכניס עמו אור גדול, תקווה ואמונה. דביר התנדב בעמותה לילדים עם צרכים מיוחדים. הוא עשה מכינה מעורבת "ארזי הגליל" לפני שירותו הצבאי, התאמן ב"אחרי" וב-"אסא" על מנת לשפר את כושרו הגופני. של ההנדסה הקרבית והיה גאה לשרת את המדינה בכבוד. לאחר 601 הוא התגייס לגדוד שחרורו מצה"ל עבד כשליח על מנת לשלב עבודה ולימודים. הוא היה אמור להתחיל לימודי פסיכולוגיה ובעתיד רצה להיות פסיכיאטר ולעזור לבני האדם ולסביבה. דביר האמין בטוב ובמעשים טובים, בצניעות ובענווה; היה איש של מעשים ופחות של דיבורים. תמיד הוא נהג לומר: "תהיה האור שאתה רוצה לראות באחרים". הוא אהב מאד את משפחתו. דאג לאחיו בכל דבר ועניין. תמיד כיבד את הוריו באהבה ונתינה אין סופית. דביר אהב ספורט - כדורגל, ריצה והליכה למרחקים. הוא אהב בעלי חיים והיה חבר ל"שוקו" הכלב שלו שתמיד טיפל ודאג לו. דביר אהב מוסיקה על כל גווניה ובעיקר מוסיקת טראנס. הוא אהב לרקוד עד כלות, אהב אנשים, חיים ותמיד הייתה שמחה בליבו גם כשהיה קשה. החיוך לא מש מעל פניו לאורך כל שנות חייו. דביר היה בעל ערכים טובים ורודף שלום. הוא היה חבר של אמת בעל נתינה אין סופית וחיוך כובש. דוגמה ומופת לאנושות. היה אמיץ וגיבור; לא פחד מדבר ולא כאב מדבר. לכתו מהווה אבדה גדולה למשפחתו, לחבריו, למכריו ולעולם בכלל. נסיבות מותו: , דביר - שמאוד אהב מוסיקה וריקודים - יצא למסיבת הנובה 7/10/2023- בשבת של ה ברעים יחד עם חבריו הטובים משירותו הצבאי, סהר אשואן וליאב אסייג. הוא מאוד התרגש לקראת המפגש איתם וביחד יצאו למסיבה ממנה לא שבו בחיים. , אמר שיש צבע 06:39 כשהחלה מתקפת הטילים, דביר התקשר אל אמו חגית בשעה שוב התקשר וציין שיש פצועים ופצועות והוא מפנה 07:32 אדום והם מתקפלים. בשעה אותם לקבלת טיפול רפואי על אלונקות לכיוון האמבולנס, אבל הדרך חסומה מכלי רכב. דביר התקשר בפעם האחרונה וציין שהמצב חמור. באותה השיחה, דביר 8:07 בשעה ציין שראה שני טנדרים לבנים מלאים במחבלים חמושים לבושים מדי צבא שיורים לכל עבר. אמו שמעה ירי מסיבי ממש. קולות מלחמה של שדה קרב. דביר הספיק להגיד "אמא אמא" והשיחה נותקה. מאותה השיחה האחרונה דביר לא ענה לטלפון. מאוחר יותר הוא יצר קשר עם המשפחה בווטסאפ וכתב: "אם אני לא אצא מזה חי, תדעו שאהבתי אתכם. אני אוהב אתכם בלי סוף. אתם הלב שלי". בהמשך, נפרד בהודעה גם מחבריו הטובים: "אם לא אצא מזה חי, תדעו שאהבתי אתכם אחים שלי".

>> לדף ההנצחה המלא