אדם אילייב

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל אדם אילייב

מהלך חייו: בבית החולים ברזילי, בן בכור 13/08/2001- אדם אילייב נולד ב לזיוה וארתור אילייב ואח לדניאל. כשמו של האדם הראשון כן הוא, הנכד הזכר הראשון במשפחה. בגיל שנתיים הוא והוריו עברו לגור בניו יורק שבארה״ב, שם נולד גם אחיו דניאל. כאח בכור, אדם אהב מאוד ודאג לאחיו הקטן ומערכת היחסים ביניהם הייתה חזקה וראויה להערצה. בילדותו ובנעוריו אדם התאמן בג׳ודו, הגיע להישגים והחשיב ימי תחרויות כ-״ימי כיף״ שלו ביחד עם אביו, ארתור. השניים חלקו המון מכנים משותפים והעיקרי שבהם הוא ההומור והיכולת להאיר כל אירוע חברתי

בנוכחותם. כעבור מספר שנים חזרה משפחת אילייב לישראל והתגוררה באשדוד, בה מתגוררים גם יתר בני המשפחה המורחבת ואדם המשיך לגדול במעטפת אוהבת ומחבקת. אדם למד בבית הספר היסודי ״שקד״ ובבגרותו בתיכון ״מקיף ח׳״ שבעיר. את לימודיו התיכוניים הוא סיים בציונים גבוהים במגמת אלקטרוניקה והתגייס לצה״ל בתפקיד טכנאי כיפת ברזל. כשהשלים את שירותו הצבאי, החל לעבוד במפעל של משפחתו על מנת לחסוך לתוכניתו - הטיול הגדול. אדם לא ידע עדיין מה ירצה לעשות ״כשיהיה גדול״, אבל אולי העובדה שהיה הנכד הבכור מבין תשע עשרה נכדים שאהב לעשות בייביסיטר לתינוקות ולצעירים שבהם – הביאה אותו לדבר על בניית משפחה ולהביא ילדים, למרות גילו הצעיר. כבר מגילאי ילדות ניתן היה לראות שמדובר בילד שמח וקופצני וכך היה גם כשגדל – הפך לצעיר טוב לב, אופטימי ומלא בנתינה ואהבת חינם. הוא תמיד עזר, סייע לכולם – החל מאישה זרה מבוגרת עם שקיות של קניות ועד לשילוב ילדים שעברו חרם בשכבה לתוך קבוצת החברים שלו. הוא היה אהוב על כולם אך תמיד זכר גם להשתמש באהבה הזו שקיבל כדי להקרין אותה החוצה ולהעניק אותה לכל מי שנקרה בדרכו. אדם חי לפי המנטרה: "לחיות את החיים במלואם דרך צחוק וחיוביות". הוא האיר כל חדר באמצעות החיוך וגומות החן המיוחדות שלו; אהב לאהוב, לרקוד, לעזור לכל מי שנקרא בדרך ובכל הזדמנות, לא התעכב על הבלי החיים. הוא ניצל כל יום לשמח ולשמוח, מלאך אמיתי בעולם זה. כל אחד שמדבר עליו, מתאר אותו כחבר הכי טוב שלו, כי כזה אדם היה, נתן הרגשה מיוחדת וחמימה לכל אדם שהוא. הוא היה מגנט של אנשים. הוא היה הפסיכולוג, הסטנדאפיסט והדיג׳יי הבלתי רשמי בכל מפגש חברתי או משפחתי. הוא נהנה ממוזיקה והאמין באנרגיות והרמת המורל - זה שמכין מראש את רשימת השירים שישמעו באותו היום - וכך היה משתמש בזה כדי להכווין את כולם לאווירה בה היה רוצה שיהיו; הוא היה זה שמגיע עם סיפור מרתק ששמע או בדיחה חדשה שחיבר. כמו כל בחור צעיר , אהב לחגוג ולצאת למסיבות, ומכאן גם מצא את עצמו במסיבת הנובה. הוא בעיקר 22 בן אהב את בת הזוג שלו שני אמין, את משפחתו ובייחוד את אחיו הקטן – דניאל. משפחתו הייתה רוצה שייזכר כאדם אדיב, טוֺב לב, אמפתי ומאושר - כפי שהיה. אדם הביא כל כך הרבה אור, קסם ואנרגיות מטורפות לכל מקום שהגיע שזו הדרך הראויה לזכור אותו. צעיר וחזק, שמח וקופצני, אוהב ונאהב. צוואתו הבלתי כתובה הייתה להמשיך את דרכו האופטימית, האדיבה והשמחה. לא סתם אלוהים העניק לו גומות, כי הוא לא הפסיק להשתמש בהן וחייך לכולם בכל הזדמנות. אהבתו תיזכר לרבים ולכתו מצווה להיות בני-אדם טובים יותר, בזכרו ולהנצחתו. משפחתו וחבריו מאמינים שזה הדבר שהוא היה רוצה לראות מהמקום בו הוא נמצא היום.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל אדם אילייב

נסיבות מותו: אדם נסע יחד עם בת הזוג שלו, שני אמין – אף היא תושבת כשהחלו 7.10.23- אשדוד - למסיבת הנובה. בבוקר שבת ה להישמע האזעקות בשל ירי הטילים על ישראל, החליט הזוג שלא לחכות וכמעט מיד יצא עם רכבם בכוונה להגיע למקום מבטחים. אימו של אדם, זויה, טלפנה אליו ללא הפסקה ובתחילה עוד שוחחה עימו ואדם ענה שהם בדרך. כעבור כמה דקות, כשהתקשרה שוב, שני ענתה במקומו לשיחה וכך נודע שאדם נּורה ולכל הפחות הוא מחוסר הכרה.

ארתור, אביו של אדם, חייג אליה שוב ושני ענתה לשיחה בקול מפוחד. הוא ביקש ממנה להעביר אליו את מיקומם כדי לצאת אליהם וכך היה. שני, למרות המצב הנורא אליו היא נקלעה יחד עם אדם, שלחה לו את מיקומה על מפה דיגיטלית. בעקבות המפה, יצא ארתור . אלא שהכביש נחסם כבר בידי שוטרים שלא אפשרו 232 לקראתה ונהג לכיוון כביש לו את המעבר לעבר יקיריו. במצב עניינים זה פנה ארתור לבית החולים ברזילי על מנת לנסות ולהבין האם הזוג שכנראה נפצע מצוי שם, והבין שלא. הקשר עימם אבד. כעבור שלושה ימים קשים מנשוא של חיפושים ותקווה כלשהי לבשורות טובות, נודע למשפחה על הימצאו של אדם כבר לא בין החיים. אדם ובת הזוג שלו שני, נרצחו יחד על ידי מחבלי . לימים, במיקום בו נפלו הצעירים 34 החמאס וגופתם נמצאה לצד רכבם בשולי כביש בבית 10.10.23- הועמד שלט להנצחת זכרם. אדם אילייב הי"ד הובא לקבורה בתאריך ה העלמין באשדוד.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8