אדם אילייב

ז"ל אדם אילייב

מהלך חייו: בבית החולים ברזילי, בן בכור 13/08/2001- אדם אילייב נולד ב לזיוה וארתור אילייב ואח לדניאל. כשמו של האדם הראשון כן הוא, הנכד הזכר הראשון במשפחה. בגיל שנתיים הוא והוריו עברו לגור בניו יורק שבארה״ב, שם נולד גם אחיו דניאל. כאח בכור, אדם אהב מאוד ודאג לאחיו הקטן ומערכת היחסים ביניהם הייתה חזקה וראויה להערצה. בילדותו ובנעוריו אדם התאמן בג׳ודו, הגיע להישגים והחשיב ימי תחרויות כ-״ימי כיף״ שלו ביחד עם אביו, ארתור. השניים חלקו המון מכנים משותפים והעיקרי שבהם הוא ההומור והיכולת להאיר כל אירוע חברתי

בנוכחותם. כעבור מספר שנים חזרה משפחת אילייב לישראל והתגוררה באשדוד, בה מתגוררים גם יתר בני המשפחה המורחבת ואדם המשיך לגדול במעטפת אוהבת ומחבקת. אדם למד בבית הספר היסודי ״שקד״ ובבגרותו בתיכון ״מקיף ח׳״ שבעיר. את לימודיו התיכוניים הוא סיים בציונים גבוהים במגמת אלקטרוניקה והתגייס לצה״ל בתפקיד טכנאי כיפת ברזל. כשהשלים את שירותו הצבאי, החל לעבוד במפעל של משפחתו על מנת לחסוך לתוכניתו - הטיול הגדול. אדם לא ידע עדיין מה ירצה לעשות ״כשיהיה גדול״, אבל אולי העובדה שהיה הנכד הבכור מבין תשע עשרה נכדים שאהב לעשות בייביסיטר לתינוקות ולצעירים שבהם – הביאה אותו לדבר על בניית משפחה ולהביא ילדים, למרות גילו הצעיר. כבר מגילאי ילדות ניתן היה לראות שמדובר בילד שמח וקופצני וכך היה גם כשגדל – הפך לצעיר טוב לב, אופטימי ומלא בנתינה ואהבת חינם. הוא תמיד עזר, סייע לכולם – החל מאישה זרה מבוגרת עם שקיות של קניות ועד לשילוב ילדים שעברו חרם בשכבה לתוך קבוצת החברים שלו. הוא היה אהוב על כולם אך תמיד זכר גם להשתמש באהבה הזו שקיבל כדי להקרין אותה החוצה ולהעניק אותה לכל מי שנקרה בדרכו. אדם חי לפי המנטרה: "לחיות את החיים במלואם דרך צחוק וחיוביות". הוא האיר כל חדר באמצעות החיוך וגומות החן המיוחדות שלו; אהב לאהוב, לרקוד, לעזור לכל מי שנקרא בדרך ובכל הזדמנות, לא התעכב על הבלי החיים. הוא ניצל כל יום לשמח ולשמוח, מלאך אמיתי בעולם זה. כל אחד שמדבר עליו, מתאר אותו כחבר הכי טוב שלו, כי כזה אדם היה, נתן הרגשה מיוחדת וחמימה לכל אדם שהוא. הוא היה מגנט של אנשים. הוא היה הפסיכולוג, הסטנדאפיסט והדיג׳יי הבלתי רשמי בכל מפגש חברתי או משפחתי. הוא נהנה ממוזיקה והאמין באנרגיות והרמת המורל - זה שמכין מראש את רשימת השירים שישמעו באותו היום - וכך היה משתמש בזה כדי להכווין את כולם לאווירה בה היה רוצה שיהיו; הוא היה זה שמגיע עם סיפור מרתק ששמע או בדיחה חדשה שחיבר. כמו כל בחור צעיר , אהב לחגוג ולצאת למסיבות, ומכאן גם מצא את עצמו במסיבת הנובה. הוא בעיקר 22 בן אהב את בת הזוג שלו שני אמין, את משפחתו ובייחוד את אחיו הקטן – דניאל. משפחתו הייתה רוצה שייזכר כאדם אדיב, טוֺב לב, אמפתי ומאושר - כפי שהיה. אדם הביא כל כך הרבה אור, קסם ואנרגיות מטורפות לכל מקום שהגיע שזו הדרך הראויה לזכור אותו. צעיר וחזק, שמח וקופצני, אוהב ונאהב. צוואתו הבלתי כתובה הייתה להמשיך את דרכו האופטימית, האדיבה והשמחה. לא סתם אלוהים העניק לו גומות, כי הוא לא הפסיק להשתמש בהן וחייך לכולם בכל הזדמנות. אהבתו תיזכר לרבים ולכתו מצווה להיות בני-אדם טובים יותר, בזכרו ולהנצחתו. משפחתו וחבריו מאמינים שזה הדבר שהוא היה רוצה לראות מהמקום בו הוא נמצא היום.

>> לדף ההנצחה המלא