אליהו מיכאל הרוש

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל רב סמל ראשון אליהו מיכאל הרוש

מהלך חייו: אליהו מיכאל הרוש – שכונה גם 'אליקו', נולד ב-כ"ו בתמוז באשדוד, להוריו רחלי ויצחק. לאליהו, הבן 24/7/1995 תשנ"ה הבכור במשפחה, שישה אחים: אפרת, רבקה, אביה, אלחנן, הילה ובת שבע. הוא למד בבתי ספר חרדיים באשדוד ולאחר נישואיו לאשתו הודיה נולדו להם שלוש בנות: ליה רחלי, אופרי ונויה אסתר. לימים, הוא התגייס למשטרת ישראל במסגרת תכנית 'שח"מ חרדי' (שירות חובה לחדרים במשטרה) לבוגרי לימודים חרדיים. אליהו אהב את הבריות וניחן בשמחת חיים; לשון הרע לא

דיברה אליו והיה כל ימיו איש משפחה ואוהב זולת למופת. אליהו מיכאל בעל החסד, ידוע היה כאדם בעל לב ענק שראה רק טוב באחר, אהב את כולם כשווים ודאג תמיד להכנסת אורחים ראויה. מעל הכל, הצטיין מיכאל באהבתו הרבה לאשתו הודיה, לבנותיו המהממות ולכלל משפחתו. לאליהו היה קשר מיוחד לאמו - הוא דאג באופן תדיר להתקשר אליה על מנת לשאול לשלומה ולבקרה בסיום משמרותיו. לכל בקשותיו ממנה היא "נעמדה דום" עבורו. קשר מיוחד נוסף היה לאליהו עם אביו הביולוגי יצחק – אותו נהג לבקר ולכבד מאוד. קשרים חמים, כנים ומיוחדים היו לו גם עם אחיו, אחיותיו ואחייניו וגם עם גיסיו אוראל, שלמה ואביב. הוא נהג לגבש אותם ולהיום עבורם בכל מצב; הוא היה המנהיג האמתי של המשפחה. אלון, בעלה השני של אמו רחלי, דאג לאליהו מאוד ובנה עמו קשר של אב ובן. אליהו קרא לו אבא עד יומו האחרון. אליהו היה תלמיד חכם ברוב שנותיו ואהבת ה' הייתה נר לרגליו לאורך כל חייו. החלטתו להתגייס למשטרת ישראל כאדם חרדי, לא הייתה קלה. אבל אליהו שמר תמיד על אהבותיו המקבילות: האהבה למשפחתו, אהבת התורה ואהבת ה' - יחד עם אהבת הארץ והמולדת. אמונותיו של אליהו התבססו על תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל; על כבוד האדם ואהבת האדם; וגם על כך שלא קיים אדם שטוב לו תמיד, אלא שקיים אדם שרואה את הטוב בכל מצב נתון. אליהו אהב את החיים ועסק בספורט. מידי יום קיים הליכות ופקד באופן תדיר חדרי כושר. הוא אהב לצפות בסרטי פעולה ובקומדיות, אהב את ה"ביחד" עם המשפחה, עם הודיה ועם הבנות. עם המשפחה המורחבת אהב מיכאל לשיר קריוקי ולעשות על האש. הכנסת שעות. אהבתו לכל אדם באשר הוא 24 האורחים שלו הייתה מיוחדת והבית היה פתוח הייתה ללא תנאים, ובלי קשר למה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד. על פי תפיסתו, ההווה היה חשוב מהכל. נסיבות מותו: היה במשמרת בתחנה 7/10/23- אליהו מיכאל היה סייר וראש משמרת במשטרת שדרות. ב כאשר בסמוך לסיומה, התקבלה הודעה על חדירת מחבלים. אליהו שכבר החל לעזוב את התחנה, חזר בלי היסוס למשמרת ויצא מהתחנה על מנת להסתער על המחבלים, מבלי לדעת מה מחכה לו בחוץ: עשרות מחבלים עם נשקים. כאשר הבחין בכך שהמחבלים יורים על חברו שרון, הוא משך אל עצמו את תשומת לב המחבלים ובכך הצליח להציל את חברו. אלא שלמצער, באותו קרב יריות אל מול המחבלים, אליהו נורה ומת.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל רב סמל ראשון אליהו מיכאל הרוש יוסי צמח, מתנדב בזק"א היה הראשון שהגיע לתחנת משטרת שדרות ומצא את אליהו מוטל ללא רוח חיים. היו עליו שבע מחסניות ריקות אותן פרק על המחבלים הארורים. על פי עדותו, צלף מבין המחבלים פגע באחת מעיניו ואילו השנייה נותרה פתוחה כאשר חיוך נסוב על פניו. שאר גופו של אליהו נותר שלם וללא פגע. איש הזק"א לקח את גופתו של אליהו למיגונית שהייתה ממול לתחנת המשטרה על מנת למנוע את חטיפתה. שם היא נותרה משעות הבוקר של השבת של שמחת תורה ועד לשעה שבע בערב של יום המחרת, יום ראשון. למעשה, אליהו מיכאל וחבריו משכו את המחבלים לתוך התחנה ובכך הצילו רבים מתושבי שדרות ועם ישראל. כך קרה שאליהו היה הראשון שיצא להילחם וגם הראשון שנרצח ממחבל צלף שירה בעינו מבלי לפגוע בחלקים נוספים של גופו. יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8