אליהו מיכאל הרוש

ז"ל רב סמל ראשון אליהו מיכאל הרוש

מהלך חייו: אליהו מיכאל הרוש – שכונה גם 'אליקו', נולד ב-כ"ו בתמוז באשדוד, להוריו רחלי ויצחק. לאליהו, הבן 24/7/1995 תשנ"ה הבכור במשפחה, שישה אחים: אפרת, רבקה, אביה, אלחנן, הילה ובת שבע. הוא למד בבתי ספר חרדיים באשדוד ולאחר נישואיו לאשתו הודיה נולדו להם שלוש בנות: ליה רחלי, אופרי ונויה אסתר. לימים, הוא התגייס למשטרת ישראל במסגרת תכנית 'שח"מ חרדי' (שירות חובה לחדרים במשטרה) לבוגרי לימודים חרדיים. אליהו אהב את הבריות וניחן בשמחת חיים; לשון הרע לא

דיברה אליו והיה כל ימיו איש משפחה ואוהב זולת למופת. אליהו מיכאל בעל החסד, ידוע היה כאדם בעל לב ענק שראה רק טוב באחר, אהב את כולם כשווים ודאג תמיד להכנסת אורחים ראויה. מעל הכל, הצטיין מיכאל באהבתו הרבה לאשתו הודיה, לבנותיו המהממות ולכלל משפחתו. לאליהו היה קשר מיוחד לאמו - הוא דאג באופן תדיר להתקשר אליה על מנת לשאול לשלומה ולבקרה בסיום משמרותיו. לכל בקשותיו ממנה היא "נעמדה דום" עבורו. קשר מיוחד נוסף היה לאליהו עם אביו הביולוגי יצחק – אותו נהג לבקר ולכבד מאוד. קשרים חמים, כנים ומיוחדים היו לו גם עם אחיו, אחיותיו ואחייניו וגם עם גיסיו אוראל, שלמה ואביב. הוא נהג לגבש אותם ולהיום עבורם בכל מצב; הוא היה המנהיג האמתי של המשפחה. אלון, בעלה השני של אמו רחלי, דאג לאליהו מאוד ובנה עמו קשר של אב ובן. אליהו קרא לו אבא עד יומו האחרון. אליהו היה תלמיד חכם ברוב שנותיו ואהבת ה' הייתה נר לרגליו לאורך כל חייו. החלטתו להתגייס למשטרת ישראל כאדם חרדי, לא הייתה קלה. אבל אליהו שמר תמיד על אהבותיו המקבילות: האהבה למשפחתו, אהבת התורה ואהבת ה' - יחד עם אהבת הארץ והמולדת. אמונותיו של אליהו התבססו על תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל; על כבוד האדם ואהבת האדם; וגם על כך שלא קיים אדם שטוב לו תמיד, אלא שקיים אדם שרואה את הטוב בכל מצב נתון. אליהו אהב את החיים ועסק בספורט. מידי יום קיים הליכות ופקד באופן תדיר חדרי כושר. הוא אהב לצפות בסרטי פעולה ובקומדיות, אהב את ה"ביחד" עם המשפחה, עם הודיה ועם הבנות. עם המשפחה המורחבת אהב מיכאל לשיר קריוקי ולעשות על האש. הכנסת שעות. אהבתו לכל אדם באשר הוא 24 האורחים שלו הייתה מיוחדת והבית היה פתוח הייתה ללא תנאים, ובלי קשר למה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד. על פי תפיסתו, ההווה היה חשוב מהכל. נסיבות מותו: היה במשמרת בתחנה 7/10/23- אליהו מיכאל היה סייר וראש משמרת במשטרת שדרות. ב כאשר בסמוך לסיומה, התקבלה הודעה על חדירת מחבלים. אליהו שכבר החל לעזוב את התחנה, חזר בלי היסוס למשמרת ויצא מהתחנה על מנת להסתער על המחבלים, מבלי לדעת מה מחכה לו בחוץ: עשרות מחבלים עם נשקים. כאשר הבחין בכך שהמחבלים יורים על חברו שרון, הוא משך אל עצמו את תשומת לב המחבלים ובכך הצליח להציל את חברו. אלא שלמצער, באותו קרב יריות אל מול המחבלים, אליהו נורה ומת.

>> לדף ההנצחה המלא