מגזין מלחמה

אור שלי, שליש בלתי נפרד מהחיים שלי, בתקופה כל כך יפה שלהם. אני את ונוי, היינו השילוב המושלם. חבורה דבילית אבל גם חכמה (חוץ מנוי) . חבורה של צחוק, אושר טהור, וגם של חברות אמת. שטויות קטנות שהיו רק שלנו - כינויים, שירים, היינו ממציאות מילים וחושבות שכולם צריכים להבין אותנו. כל יום הולדת היה פרוייקט, עוגות מצחיקות תמיד, בלונים עם כל כיתוב שיש בעולם- חוץ מיום הולדת שמח! יוכי דאגה להזכיר לנו את זה עכשיו, היא הייתה מתלוננת כל יום הולדת מחדש, אבל הייתה מחכה לזה בדיוק כמונו. היינו יושבות ורואות הפיג'מות, וחושבות שזה הדבר הכי מצחיק שקיים בעולם הזה, מדקלמות שירים בעל פה. את פשוט היית בלי טיפה של רוע, אני לא יכולה אפילו להסביר כמה שהיה בך רק רק טוב. כל ויכוחון, כל תקל, שום דבר לא ערער אותך. את, עם כל הטוב שלך. אני רוצה לבקש סליחה, אם אי פעם אכזבתי אותך, או השארתי אותך לבד. אני מניחה שאפילו לא אמרת לי, כי מבחינתך רגשות זה מגעיל. תמיד אהבת את הצבא כ״כ, ואני כ״כ לא. אני לא אשכח את היום שלקחו אותנו למשהו של צה״ל, אני, כמובן, התלוננתי. את היית בעננים. הייתה שם עמדה של פלחץ, ואפילו לא ידעת מזה, אבל העיניים שלך נצצו כל כך, שם החלטת. אמא שלך סיפרה לי איזה גיבורה היית, שמעתי את הקול שלך, בכזה קור רוח שהבנת שהבסיס שלך בסכנה. שמעתי שכמו לביאה, הכנסת את הגורים שלך למיגונית, והסתערת. הסתערת כמו שרק את יודעת. והצלת כל כך הרבה אנשים. אור, הבסיס שלך ניצל- בזכותך. גיבורה שלי, כשמעתי מה קרה, הפכתי את החדר בחיפושים, הייתה לי תמונה בראש שהרגשתי שאני חייבת למצוא. מצאתי אותה, ומצאתי עוד מיליון דברים ממך, ומצאתי גם את השרשרת שלנו. הרגשתי שהיא חייבת להיות עליי. חרבות ברזל. אני יודעת שאת שומרת עליי. אור שלי, אני אוהב אותך לנצח, מבטיחה לעשות הכל כדי שהאור שלך יופץ לנצח.