מגזין ואקום ראשון - גרסה סופית קרופ
לסיים את השיחה באיזה "סבבה" קלאסי ולחזור לכלבה שלי שחפרה בורות, אבל משהו אמר לי להחזיק אותו עוד קצת.
"למה אתה מתכוון במצב טוב?" שאלתי. אתה הרי רואה שיש לי פרצוף אובדני. הוא חשב על זה קצת ואז ענה :
"כולם עוברים תקופות. אני התגרשתי לפני שנה. אולי עכשיו זה נראה כמו סוף העולם, אבל אתה בסדר. אתה עצוב ולא יכול להסתיר את זה. הרגשות שלך על סטרואידים, אבל זה בדיוק מה שאתה צריך עכשיו". הסתכלתי עליו בפרצוף מזלזל, והוא הגיב "אתה מבין? הגוף שלנו הוא כמו מכונה, אנחנו צריכים פעם בכמה זמן לעשות פירמוט כדי שנוכל להמשיך לעבוד. תן לגוף שלך לבכות. סמוך עליו, הוא כל כך חכם שברגע שהוא מגיע לקצה שלו הוא משחרר נוגדנים של אושר. הוא יודע לרפא את עצמו." היו לי הרבה אפשרויות תגובה לפצצה הזו שהוא זרק עלי. אחרי הכל מדובר בבן אדם שלובש חליפת אדידס עם חוכמת חיים של זקן בודהיסטי, אבל באותו רגע פעלתי על אוטומט.
קמתי וחיבקתי אותו.
באותו רגע, רק ברגע הספציפי הזה, התדר שלי חזר.
14
Made with FlippingBook Ebook Creator