מגזין ואקום – שנה לשבעה

ואקום מגזין המספק פלטפורמה לאומנים ויוצרים מאשדוד

*מהדורה מוגבלת*

מגזין ואקום הינו מגזין ללא מטרות רווח כלכלי. השאיפה העיקרית שלנו היא לתת פלטפורמה לאומנים ויוצרים אשדודים לבטא את עצמם בחופשיות ככל האפשר. אתם עומדים לצלול אל תוך המהדורה השישית של המגזין בנושא "שנה לשבעה" – שנה שחלפה מאז השבת השחורה ושנה חדשה שבפתח בתקווה לריפוי, החלמה וצמיחה מחדש. ניתן למצוא את כל המהדורות בגרסה דיגיטלית בדף kivunim . ash האינסטגרם שלנו @

עיצוב שער, עיצוב גרפי ועימוד מגזין – עמית בן אמו עורכי תוכן – עדי דהן ועמית בן אמו

למהדורה הדיגיטלית

הסיפורים של נצולי המסיבות מאשדוד בפרוייקט פודקאסט תיעודי מצולם- "בלוזפסיכדלי" להאזנה בכל הפלטפורמות

Apple podcast

Spotify

ב שמיים כהים, עננים מרחפים מכסים את החרדות הכי גדולות שלי בערפילים, מבשרי זוועות משפחות שלמות אחים ואחיות שבויים במנהרות. הבטתי בקלף רק לשנייה אחת והנחתי חזרה הוא נמצא איתי מאז, סמוך למודע

עשר חרבות גרסת העורכת עדי דהן א זה הקלף שיצא לי ימים ספורים אחרי השבת השחורה שיקוף מדויק של מצב הנשמה עשר חרבות נעוצות בגב האומה גופות מתבוססות מוטלות על אדמה. אחרי שעבדתי קשה כל כך בימים מאז להסיח לעצמי את הדעת קניות לשכנים, תרופות לקשישים, משלוחים כמויות של עלים עשיתי הכול להתחמק מסרטונים. והנה אחרי שנים שלא פרשתי בקלפים בחרתי להרים תמונה אחת אפלה מראת מציאות למדינה אבלה ביטוי ציורי לבגידה של היקום בכל מה שנתתי בו אמון.

רק עכשיו בשטף הכתיבה אני מצליחה גם לראות בו את התקווה.

בקצה האופק מתחילה זריחה הכחול והצהוב מבטיחים

צמיחה שיקום תחייה.

ג תכף מתחילה שנה חדשה עונת הנדידה היפה העצים ינשירו עלים אחרונים רוח נעימה תסתחרר בשבילים יהיה געגוע

נרים את הראש לראות גיבורים וגיבורות חוזרים הביתה מנצחים הישר אל חיק המשפחה ושולחן החגים.

חרבות מתוך טארות ריידר 10

@carine_photography קארין גרבר

למכירה שנהב שאמי

בבניין מרכזי בעיר. בקומה השלישית תלוי במרפסת שלט למכירה. גר פה זוג בדירה הקטנה. היא אדריכלית הוא חשמלאי הכירו בטיול של המזרח. גרו פה כמעט שנה ואז פרצה מלחמה. עכשיו היא מוכרת, נותרה לבדה, אורזת זיכרונות בידה.

2020 מאז רומיאל קרלינר

2020 מאז כל שנה שאיחלתי שתהיה טובה, הייתה נוראית מקודמתה.

השנה רק אאחל שמישהו יקשיב.

שנה

אמבר אליהו

דיבורים על אזכרה ועוד מעט שנה פאקינג כמה זמן עבר אה. תראי אותך, איך את מתפתחת. את לוחמת, לביאה. נפלת הכי נמוך שאפשר למטה ובחרת לטפס חזרה ביזע ודמעות, או אה כמה דמעות. צעד ועוד צעד ואז שוב נפלת אבל לא ויתרת ובתוכך תמיד היה קול שידע - את הולכת לשקם את החיים שלך. בחרת לעבור דרך הכאב, להסתכל לו בעיניים, אמרת לו ״נעים מאוד, אני אמבר ומעכשיו נהיה חברים קרובים קרובים״ אבל רק תעשה לי טובה, פנה מקום מידי פעם גם לרגשות אחרים.

ובהתחלה זה השתלט לך על כל קשת החוויות, הכל היה צבוע בשחור, ונראה היה במשך תקופה לא קצרה שזה ניצח את כל שאר התחושות. אבל הנה חיוך ועוד איזה צחוק קטן, ואז היא הגיעה במלוא הדרתה - הסקרנות. סקרנות להכיר את החיים החדשים לצד הכאב הזה שמאיים לצבוע הכל בשחור. אני והכאב נהיינו חברים טובים ואני עושה לו מלא מקום אבל גאה להגיד שהוא לא ניצח אני ניצחתי.

שקט בתוך סערה נוי אזולאי

היא עמדה על חוף הים, המים נגעו ברגליה בעדינות. רוח קלה נשבה,ליטפה את פניה ונשאה עמה את ניחוח המלח. היא לקחה נשימה ע מ ו ק ה, כמעט בלי לשים לב, הרגישה את האוויר החמים ממלא את ריאותיה ואת השקט עוטף אותה. הגלים התקדמו ונסוגו, כמו פעימת לב של הים. כל גל חדש שטף את החוף, נמחק ושוב חזר, כמו נשימה בלתי פוסקת של העולם. היא הביטה אל האופק, שם המים התמזגו עם השמיים, והכל נראה אינסופי, בלתי ניתן להשגה, אך מרגיע באותה מידה. עם כל נשימה שלה, היא הרגישה איך הלחץ והדאגות מתחילים להתמוסס, נמסים אל תוך הגלים. היא לא חשבה על זה במודע, אך משהו בתוכה נרגע, התכנס לשקט פנימי. הגלים המשיכו לבוא וללכת, והיא הרגישה איך עם כל אחד מהם, היא. מ ש ח ר ר ת קצת יותר. העולם מסביבה לא השתנה – המלחמות, הקשיים, הכל עדיין שם. אבל ברגע הזה, מול הים האינסופי, היא הרגישה חופשיה, חזקה. היא י ד ע ה, עמוק בתוכה, שגם אם הכל סוער מסביבה, היא יכולה למצוא את השקט שלה, את הים הפרטי שלה בתוכה.

כשהשמש החלה לשקוע, צבעים חמים הציפו את השמיים, והיא ידעה שהרגע הזה, כמו הגלים, יחלוף, אבל השלווה שנוצרה בתוכה תישאר. היא חייכה לעצמה, נשמה שוב עמוק, וידעה שהכל יכול להשתנות – אם רק תיתן לעצמה להקשיב, לנשום, ולמצוא את השקט בתוך הסערה. כשהיא המשיכה לעמוד שם, מול הים, היא הבינה את הכוח של הנשימה שלה. היא זכרה שכאשר הכל מרגיש סוער בתוכה, היא יכולה פשוט לעצור לרגע, לעצום עיניים, ולהתמקד בנשימה שלה. היא לקחה נשימה עמוקה, ואפשרה לאוויר להיכנס ולמלא את גופה. כשהיא נשפה לאט החוצה, היא דמיינה את הגלים הנסוגים לאחור, לוקחים איתם את כל המחשבות והתחושות הכבדות. היא ידעה שכאשר הסערה תחזור, היא תמיד תוכל לחזור לרגע הזה – פשוט לעצור, לקחת נשימה עמוקה, ולתת לעצמה לשקוע לתוך השקט שבפנים. בדיוק כמו שהגלים בים יודעים מתי לשטוף את החוף ומתי לחזור לאחור, כך גם היא יכולה ללמוד לשחרר ולמצוא את השלווה שלה, לא משנה מה קורה מסביבה.

Childhood Noir השראה מתוך נקודת מבט של ילד שחי בתקופת השבעה לאוקטובר ואיך שלפעמים החיים נהפכים לאפורים.

@Sleeping_braiman איתי בריימן

מתכונים לקציצות שלי קרוסנסקי

"תשבי ואספר לך סיפור..." אני שומעת את זה באוטובוס, בדרך לעבודה. וזה עולה, זה צף, אני מחניקה את זה, מחזירה את זה למגירה, למאחורה של המדף, למקום הזה שרק כשעושים סדר רואים מה היה שם כל הזמן הזה. וחוץ מזה, פאדיחה לבכות באוטובוס. אז אני מחכה לתחנה המרכזית, עוברת דרך פיצה דומינוס ואורטל משאבי אנוש, מתיישבת בשולחן, פותחת את המחשב, מחלקת תיק לנער שמתגייס.

אני חוזרת הביתה ושמה חדשות ברקע כשאני מבשלת אבל זה לא חודר, אני לא שומעת, לא באמת. זה כאילו שיש לי מסננת במוח והיא מכניסה אליו רק האח הגדול, סרטונים של כלבים, ומתכונים של קציצות. ואולי כשכל זה ייגמר, אסדר את הארון ואמצא את מה שהיה שם, במאחורה של המדף.

דגדוגים חן אברישמי

מפחדת מהיום שבו אצטרך להגן על עצמי. יש לי במחסנית רק חיבוקים, רימונים של אהבה, ועם הידיים אני רק יודעת לדגדג. אני יודעת שהאויב חסין לכולם כי הוא לא אנושי. פעם אחת כשיצאתי מהבית ניסיתי להגן על עצמי. יריתי בעצמי חיבוק, פוצצתי את עצמי באהבה, אבל אני חסינה לדגדוגים שלי, מהסיבה שאני אנושית.

@chen.av.art

@ataraart

@gavriela_zak גבריאלה זכרצ'נקו

יום הזכרון היום שחף כלף

ימים על מדים 220 מבחירה ולא מחובה ימים 220 לפני עצרתי את החיים ובחרתי לקום כל יום וללבוש מדים להיכנס מתחת לאלונקה הגדולה הידועה כצה"ל ולהילחם בשם אדמת ארץ ישראל שלי הקדושה המגואלת בדם הנרצחים 1,400 בשם החטופים 132 בשם החללים 614 בשם בשם המשפחה שלי, החברים שלי, האנשים שהכרתי וניצלו מהתופת וכאלה שלצערי כבר אינם

ימים שאני מזכירה לעצמי 220 כל יום למה בחרתי בזה והיום יום הזיכרון היום במיוחד כאן נולדתי כאן יגדלו ילדיי כאן ההורים שלי בנו את ביתנו בשתי ידיים ועכשיו כאן אני הולכת בדרכם של אלה שבחרו כמוני

עוד הרבה לפני שנולדתי חלמו על מדינה יהודית ישראלית.

עם ישראל חי.

@roxyjanuszko רוקסי שרה ניימן השבעה

אור | אופיר מליק

אור שלי, כבר שנה בלעדייך. אהובה שלי, חברת הילדות והנצח. קשה לי לחשוב שאת כבר שנה לא אתנו, לפעמים אני עדיין חושבת שהכל היה חלום.. אבל אני מרגישה אותך, אני רואה את הסימנים הקטנים שאת מפזרת לי בדרכי. לאחרונה הקדשתי לך פרויקט שלם, שהשמלה היא רק חלק ממנו שמלה מבד דריל ירוק כי מהרגע שאני זוכרת אותך את כבר חלמת על הצבא, כבר רצית להמשיך את דרכו של אבא שלך

יצרתי לבבות כי באותו יום נורא, הכדור פגע לך ישר בלב והבלאגן שמבצבץ מתוך הלבבות- כי אני לא יכולה להתחיל לדמיין מה עברת שם באותם רגעים מפחידים ומפיצי אור, כי אני הבטחתי להפיץ את האור שלך לנצח זכיתי להנציח אותך ולספר עלייך בגאווה אין קץ לספר איך בגופך הצלת כל כך הרבה אנשים אני מקווה שהפרויקט שלי גרם לך לגאווה למרות שאני מכירה אותך טוב מידי, אני יודעת שזה רגיש מידי בשבילך, שנה בלעדייך וזה לא קל יותר אני אוהבת אותך תמיד

שמלה לזכר סרן אור מוזס ז"ל מליק אופיר - תפירה מליק אופק - צילום מודליסטית - ולדה פפטוב שורדת הנובה

@anton_vdo אנטון ודובנקו

ריסטרט חן טטרו

הייתי אבודה אני מודה לא עשיתי את ההפרדה בין משיכה לשכחה עברה שנה כמו שנייה והופ אני כבר אישה אז למה זה לא משתחרר כמה עוד צריך להיפגע בשביל להתבגר הכל קרה כל כך מהר

בסלט של רגשות לא הספקתי לעכל

רק נתתי ללב להתקרר והאש הזו כבר אין ממנה היא פשוט הבינה

אבל נועדנו לגדולות אני מרגישה את זה בעצמות. מתרגשת מכל המחשבות שהיו רק בדמיונות אין בי מלחמות יא אללה כמה חלומות.

הרגל של שנים

אירה פופוב

יש לי הרגל אחד שנשאר מהזוגיות האחרונה שלי להירדם בלילה בחיבוק הרגל מעצבן כי עכשיו אני ישנה לבד כבר כמעט שנה הרגל שמפריע לי לישון שזה מצחיק כי אני לא מתגעגעת לבן אדם אבל הגוף שלי מתגעגע לחיבוק בלילה חיבוק שאומר שאם היום היה לא טוב זהו זה נגמר חיבוק שאומר מחר יהיה טוב חיבוק אוהב שמרגיע אז עכשיו לרוב אני נרדמת כשאני נורא עייפה כשאני כבר לא יכולה להישאר ערה

אני פשוט נרדמת תוך כדי משהו שאני עושה אני קוראת לזה- להתעלף מעייפות ושלא תבינו לא נכון אני לא מתלוננת שאני רווקה טוב לי ממש טוב לי לבד למדתי לאהוב את הלבד שלי ויהיה קשה להכניס מישהו חדש לחיים אבל חיבוק בלילה לפני השינה להירדם בידיים של מישהו שאוהב אותך הגוף שלי מתגעגע לזה אולי גם קצת הנפש.

אני לא אוהב טיולים מאורגנים אורי מלול יש משהו נורא עצוב בלקיחת חוויה מרחיבת אופקים ולשבץ אותה בטבלת אקסל. המקום בו מסיימים את | המקום בו נמצאים | עמודת יום בסדר נומינלי אטרקציות יומיות | הלילה אנשים מתכננים, מתארגנים, אורזים, טסים, מגיעים אל היעד, וקמים בבוקר במקום שתכננו ועושים את הפעילויות שקבעו מראש. מידי פעם הם יחרגו בזמן, ואז יעמדו בפני החלטה- לקבל על עצמם את הסטייה מהמבנה ההרמוני שהם יצרו באקסל או ללכת על הפתרון הפשוט- לצמצם משהו מהעתיד. הם יגיעו למקום עליו קראו, יחוו את החוויה וכשהיא תסתיים ישבו במסעדה וידרגו כמה כיף היה לפי נוסחת הציפייה מול המציאות. ואם בדרכם אל היעד הבא תתרחש תקלה ברכב ששכרו, הם עלולים להיקלע למצוקה אמיתית. במקרה הטוב, חברת ההשכרה תשלח כונן שטח שיטפל בתקלה והם בסה׳׳כ יאחרו בזמן ההגעה למלון, יוותרו על המסעדה שהזמינו בה מקום או על מס׳ שעות שינה כדי שמחר יוכלו לחזור למסלול. הם יאלצו לשלם על המלון החדש, ואם המלון ביעד המקורי לא יבוא לקראתם יאלצו לשלם כפליים. תתפללו בשבילם שזכרו להכניס לאקסל חזיתות- זמן 2 עמודת בלתמים, אחרת ניצבים המטיילים מול מלחמה ב וכסף. אם ינצחו בה, יחזרו לתלם תוך יום-יומיים, עם תחושה חמוצה על מה שהפסידו אך ישנם מספר מנטרות ששמרו בארסנל במיוחד לרגעים כאלה כמו ״הכל קורה לטובה״ או בוא נהנה מהזמן שנותר לנו״ וישאירו את המשבר מאחור. אך מה אם מדובר בתקלה מכנית שתאלץ למחוק בעמודה היומית את היעד של היום, ולכתוב בו יעד חדש?

אך במידה ויפסידו, עלולות ההשלכות להיות הרסניות. כל מה שיוכלו לחשוב עליו זה חוסר המזל שתפס אותם, העצבים שהביאה להם חברת ההשכרה והמלון ההוא שלא הסכים לתת החזר, אפילו לא חלקי. האנרגיה השלילית שתיווצר תושלך אחד כלפי השני, ומהר מאוד תהפוך למטחים של חיצי האשמות. יתכן שימים שלמים מהטיול יחלפו והמצב לא ישתפר, ואולי רק הצצה אל קובץ האקסל תזכיר להם שבקרוב הטיול יגמר וחבל לבזבז את הזמן על ריבים. הנפש תנסה להדחיק את הימים שבוזבזו להם אך האקסל תמיד יהיה שם להזכיר מה היה מתוכנן בלו׳׳ז. אני לא כופר בחשיבות התכנון והארגון, אבל ככל שמתכננים יותר מפורט את הזמן בעתיד, ככה מחסלים את הקסם של ההווה, התקריות הלא צפויות, המפגשים הספונטניים שמולידים חוויות שלא עלו בדמיון או המסעדות שנקלעתם אליהן ממש במקרה כי הייתם רעבים ויצא מהן ריח מטורף כשהלכתם ברחוב. וכמה שהאקסל יותר מלא במילים, והמחויבות אליו גדולה, ככה סוגרים יותר את התודעה ומחליפים את המציאות שרגילה להתרחש בארעיות, במציאות אלטרנטיבית המבוססת על ציפיות ועמודות. כל סוגי התכנון- מהכבדים לקלילים, צריכים לעמוד מול מבחן . מעבר E 27 המציאות שלא תמיד מתחשבת במה שכתוב במשבצת לזה, כשמשחררים את הציפיות והמחשבות על מה יהיה או אמור להיות- אפשר להתחיל להסתכל על מה שכבר קורה ברגע זה. לפני שנה, עבדתי בעבודה מסודרת בחברה גדולה ויציבה, בתפקיד מפתח שממנו קל להתבלט ולצמוח לשדרה ניהולית. השכר היה מעולה, התנאים מצוינים והעתיד מבטיח. אפילו האמנתי שאני אחד מהעדר. קיבלתי על עצמי את גזירת הגורל של מירוץ העכברים. אבל באותו יום ארור לפני שנה, התחילה שרשרת אירועים בלתי צפויים שלקחו אותי עד הקצה, ושם בקצה, החיים שלחו סטירה מתכתית חדה שתעיר אותי מהסיוט שהכנסתי את עצמי אליו בקובץ האקסל.

איך להפחית את המתח הנפשי בימים לא קלים "4-7-8 תרגול נשימה שעוזר להירגע " שניות 7 שניות דרך האף, עצרו את האוויר במשך 4 שאפו אויר במשך שניות נשיפה ארוכה ואיטית דרך הפה. חזרו על 8 ולבסוף נשפו במשך תרגיל זה מספר פעמים עד שאתם מרגישים מעט רגועים יותר. מקלחת חמה דקות של אמבטיה או מקלחת חמימה עוזרת לגוף להירגע. 20 הסחת הדעת כשאתם מוטרדים ממחשבות בלתי פוסקות, עצרו ופנו לפעילות שמעסיקה את הידיים או את הראש- ציור, טיול בטבע, משחק או כל פעילות מהנה אחרת עבורכם, זה יקל עליכם. מפגשים חברתיים קשר עם חברים ומשפחה הוא המשאב החשוב ביותר במצבים של מצוקה, חוסר וודאות, עמימות ותחושת חוסר בטחון כללית. הקפידו על מפגשים חברתיים לפחות פעמיים בשבוע עם חברים קרובים שעושים לכם טוב. תרגילי כיווץ והרפיה יש לנו בגוף המון מתח, לרוב אנחנו בכלל לא מרגישים אותו ולכן כדאי ושחררו. חזרו 8 לפרוק אותו. כווצו חזק חזק את שני האגרופים, סיפרו עד על הפעולה הזו מספר פעמים.

*3362 קו הסיוע של נט"ל כאן בשבילכם בכל שעה ובכל יום

פרויקט אומ"ץ נועד לסייע לנוער ולצעירים בחיזוק החוסן, באיתור, מניעה וצמיחה מטראומה. צעירים תושבי אשדוד ובכללם חיילים משוחררים, מילואימניקים וסטודנטים מוזמנים להשתתף בסדנאות בסבסוד מלא.

0502460664 לירון אזולאי - | למידע נוסף

@misstheoldamiiit עמית בן אמו

טראומטיזציה משנית הילה קלעי נובוטני )מתוך 'חלקי עצמי'(

אַתּ מְסַפֶּרֶת סִפּוּר אֶחָד מִינִי אֲנִי טוֹוָה קוּרִים שֶׁל מַלְכֹּדֶת ְהַעֲבָרָה נֶגְדִּית אֵיְך בָּרַחְתּ וְנִצַּלְתֶּם ְוְיָרוּ עֲלֵיכֶם אֵיְך שָׂרַדְתּ הִסְתַּתַּרְתֶּם הִפְקִירוּ אֶתְכֶם - הַהִגָּיוֹן שֶׁלִּי מְסַנֶּנֶת הַמְּצִיאוּת חוֹדֶרֶת חֹרִים פְּעוּרִים וְהַלַּיְלָה הַשְּׂמִיכָה שֶׁלִּי כְּבָר ֹלא תַּסְפִּיק לְכַסּוֹת מִפְּנֵי הַחֹשְֶׁך שֶׁנִּדְלָק בִּי

ֲאֵין ִא

ו י ר

אֲנִי שׁוֹמַעַת יְרִיּוֹת שֶׁרַק )ֹלא( יִמְצְאוּ אוֹתִי הַיּוֹם

שנה טובה יובל הרמס

שנה הלכה שנה באה ואני את השברים מרימה שנה טובה לילד הגיבור שלא עוצם עין ולך ילדה אמיצה שהראש שלך תמיד נשאר מעל המים

שנהיה לראש ולעולם לא נשכח איך זה מרגיש להיות עם הזנב בין הרגלים.