מקום בלב - חוברת מלאה

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל אריה אוזן

מהלך חייו: אריה אוזן נולד 11/2/1955- ב במושב גילת אשר בנגב המערבי, כבן בכור להוריו יהודית ואליהו וחמשת ילדיהם הנוספים, שהיו

בעזרה הדדית לזולת, במתן בסתר ובקירוב לבבות. עזר לכל דורש גם פיזית וכלכלית וגם במתן עצה מועילה מחוכמתו וניסיון חייו העשיר. חוף הים היווה מקום מרגוע לאריה לאחר שבוע עמוס בעבודה, להפגת מתחים. עם השנים הוסיף לתחביב את בניו אלי ורון שנדבקו ב"חיידק" המרגוע מול הגלים. התחביב המשפחתי היה בישול ואירוח משותף ולא היה מאושר ממנו כאשר כל המשפחה התכנסה לארוחות משותפות. הקניות, הבישול והאירוח היו הרוח המפעמת באריה. נסיבות מותו: נסע אריה 7.10.23- בבקר שמחת תורה ה לחוף הים בזיקים עם בנו אליהו, לבילוי בבוקר, 06:15 משותף של אב ובן. לקראת מיד בהגיעם לחוף, החלו אזעקות שגרמו להם לרוץ למיגונית קרובה, יחד עם דייגים נוספים ששהו בחוף. מחבלי הנוח'בה שחדרו דרך הים הגיעו למיגונית. הם זרקו לעבר פתח המיגונית שני רימונים – את הראשון בהם הצליח בנו של אריה, אליהו, לתפוס ולהדוף החוצה אך השני התפוצץ בתוך המיגונית; ירי אוטומטי ומאסיבי של קלצ'ניקוב התווסף לכאוס במקום. האב אריה והבן אליהו נרצחו באותה העת. החיפושים אחריהם ארכו כשבועיים שעברו על המשפחה כנצח. רק לאחר ארבע עשרה ימים הודיע הצבא על איתור גופותיהם של אריה ואליהו, בתוך המיגונית ההיא. שניהם הובאו לקבורה במושב גילת. אב לצד בנו – שבחייהם ובמותם, לא נפרדו.

אחיו. הוא למד בתיכון החקלאי 'אשל הנשיא' ולימים נישא לאשת חייו יפה, עמה הביא לעולם ארבעה ילדים. במשפחה נהג אריה כבן בכור על כל המשתמע מכך: אוזן קשבת, אהבה ואחווה - וזאת בשל רגישותו הרבה לכל אדם באשר הוא. אריה היה ממובילי התיישבות הבדווית ביישובי הקבע בנגב לאחר פינויים ממדבר סיני. הוא ניהל מחלקות רבות ותחומים מגוונים בישוב "שגב שלום"; הוביל להקמת תחנת משטרה בישוב, ואת השיטור הקהילתי והשקיע רבות בחינוך ובאיכות הסביבה בישוב. הוא האמין בשותפות ובעידוד המגזר הבדווי להיות מעורה בנעשה במדינה ולכן עודד גיוס לצה"ל ולמשטרה. במקום עבודתו ב"מושבי הנגב" עיבד את אדמות המדינה באהבה רבה ובגאווה מיוחדת. אריה האמין בכל ליבו ביישוב הארץ על כל הערכים הקשורים בכך. לאור זאת גם עשה כל שניתן כדי לעבד את האדמות סביב ביתו במושב. העבודה בגידולי שדה ובחממות גרמה לו תמיד תחושת כבוד אמיתית של אהבת אדם ואדמה. הוא האמין

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל אליהו אוזן

מהלך חייו: אליהו אוזן נולד 22.01.1981- ב במושב גילת שבנגב המערבי, יפה להוריו ואריה. הוא היה הילד השני במשפחה, אח ליהודית, חן ורון.

דורש ללא כל היסוס ותמיד היה לאוזן קשבת בכל עת ובכל זמן, למרות כל עיסוקיו ומיעוט הזמן שהיה לו. אהבתו הגדולה וכל עולמו הייתה משפחתו הגרעינית והמורחבת. אלי אהב לארח ולהאכיל אנשים, אהב את תחביב הדיג ושם מצא מקום של שקט בכל אורח החיים התובעני שבו עבד. משפחתו ראתה בו מלאך בדמות אדם שתמיד נתן והעניק ברוחב לב בכל תחום בו בנגע הותיר רושם רב והערכה גדולה. אדם שתמיד נחלץ לעזרה והכל עשה בענווה בשעת 7.10.23- בבקר שמחת תורה ה בוקר מוקדמת, יצא אלי כהרגלו עם אביו אריה לדוג בחוף זיקים. אחיו הצעיר רון איחר להתעורר ולא יצא עימם. כשהחלו האזעקות, אלי ואביו מיהרו לתפוס מחסה מאחורי בטונדה והמשיכו למיגונית הם 6:47 הסמוכה למלתחות החוף. בשעה דיברו עם בני המשפחה, אמרו שהם בסדר וכי הם מתכוונים לחזור הביתה כשיסתיים המטח. מאז, אבד עימם הקשר. חולייה של מחבלי חמאס הגיעה בסירות לחוף וזרקה רימונים לתוך המיגונית. אלי הצליח להדוף שני רימונים אל מחוץ למיגונית, אך הרימון השלישי התפוצץ. המחבלים נכנסו לתוך המיגונית וירו בכל מי ששהה בה. אריה ואלי הוגדרו נעדרים וכעבור שבועיים קיבלה משפחתם את הבשורה הקשה על זיהוי גופותיהם. בחוף זיקים נרצחו באותו יום קרוב לעשרים אנשים. אליהו (אלי) אוזן נרצח על ידי מחבלים בלבד. אליהו 42 בחוף זיקים כאמור, והוא בן הובא למנוחות בבית העלמין בגילת לצד אביו שנרצח אתו - בחייהם ובמותם לא נפרדו. הוא הותיר אחריו אישה, בת, אם, שתי אחיות ואח. על מצבתו נכתב: "הנשמה שינתה צורה והלב נשאר מרוסק. אהבתך וצניעותך יאירו דרכנו לעד. אבא, שבורים מלכתך. בעלי, מתגעגעת לאהבתך. בני, בלכתך נותר חלל שאיש לא יוכל למלא. דמותך חקוקה בכל שעה ודקה. היית לנו עולם ומלואו. עליך נאמר 'איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא'". ובשקט מוחלט. נסיבות מותו:

היה בן מסור מאוד להוריו ואח אוהב ותומך בשתי אחיותיו ובאחיו. באותו המושב הוא גדל והתחנך. בשנות נעוריו שיחק כשוער בקבוצת הכדורגל של הפועל 'מרחבים'. לאורך כל חייו היה נער צנוע, טוב לב, חייכן וחברותי. הוא למד בתיכון האזורי 'מרחבים' ולאחר סיום לימודיו התגייס לחיל הים. הוא שירת ב'דבורים' 916 בבסיס אשדוד בפלגה והיה בין המובילים והמצטיינים בתחומו בהם. חבריו ומשפחתו נהגו לקרוא לו אלי או אליקו. עם סיום שירותו הצבאי, למד והתמקצע אליהו בתחום הקולינריה והיה לשף מקצועי ומוערך מאוד על ידי הקולגות החל לעבוד במסעדת 2005 בתחום. בשנת "סלון יווני" במלון "ווסט" באשדוד, לצד השף גיא פרץ. בעבודתו היווה דמות מרכזית שלטה על מגוון תחומים – ניהול, פיתוח מיזמים, הובלת אירועים גדולים וכמובן – קולינריה. ידו הייתה בכל. בין לבין ובזמן המועט שנותר לו בין עיסוקיו, התנדב אליהו למספר עמותות ביניהן עמותת "ידידים", בה היה לדמות מרכזית. לימים הוא הוביל להקמת לוחמים למען לוחמים", בה 916" עמותת היה גם חבר הנהלה. הוא נשא לאישה את לימור 2009 בשנת וגידל אתה את שני ילדיה מנישואיה נולדה 2011 הקודמים, כבשר מבשרו. בשנת לבני הזוג בתם המשותפת, ליהיא. אליהו היה איש משפחה למופת – לאשתו, לבתו, להוריו ולאחיו ולאחיותיו. הוא היווה אוזן קשבת לכולם ודאג להם מעמדת עמוד התווך של המשפחה. עם אביו פיתח קשר מיוחד בעזרת תחביבם המשותף – בילוי על חוף הים ודייג כמרגוע. אלי האמין ב'חיה ותן לחיות'. הושיט יד לכל

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל אדם אילייב

מהלך חייו: בבית החולים ברזילי, בן בכור 13/08/2001- אדם אילייב נולד ב לזיוה וארתור אילייב ואח לדניאל. כשמו של האדם הראשון כן הוא, הנכד הזכר הראשון במשפחה. בגיל שנתיים הוא והוריו עברו לגור בניו יורק שבארה״ב, שם נולד גם אחיו דניאל. כאח בכור, אדם אהב מאוד ודאג לאחיו הקטן ומערכת היחסים ביניהם הייתה חזקה וראויה להערצה. בילדותו ובנעוריו אדם התאמן בג׳ודו, הגיע להישגים והחשיב ימי תחרויות כ-״ימי כיף״ שלו ביחד עם אביו, ארתור. השניים חלקו המון מכנים משותפים והעיקרי שבהם הוא ההומור והיכולת להאיר כל אירוע חברתי

בנוכחותם. כעבור מספר שנים חזרה משפחת אילייב לישראל והתגוררה באשדוד, בה מתגוררים גם יתר בני המשפחה המורחבת ואדם המשיך לגדול במעטפת אוהבת ומחבקת. אדם למד בבית הספר היסודי ״שקד״ ובבגרותו בתיכון ״מקיף ח׳״ שבעיר. את לימודיו התיכוניים הוא סיים בציונים גבוהים במגמת אלקטרוניקה והתגייס לצה״ל בתפקיד טכנאי כיפת ברזל. כשהשלים את שירותו הצבאי, החל לעבוד במפעל של משפחתו על מנת לחסוך לתוכניתו - הטיול הגדול. אדם לא ידע עדיין מה ירצה לעשות ״כשיהיה גדול״, אבל אולי העובדה שהיה הנכד הבכור מבין תשע עשרה נכדים שאהב לעשות בייביסיטר לתינוקות ולצעירים שבהם – הביאה אותו לדבר על בניית משפחה ולהביא ילדים, למרות גילו הצעיר. כבר מגילאי ילדות ניתן היה לראות שמדובר בילד שמח וקופצני וכך היה גם כשגדל – הפך לצעיר טוב לב, אופטימי ומלא בנתינה ואהבת חינם. הוא תמיד עזר, סייע לכולם – החל מאישה זרה מבוגרת עם שקיות של קניות ועד לשילוב ילדים שעברו חרם בשכבה לתוך קבוצת החברים שלו. הוא היה אהוב על כולם אך תמיד זכר גם להשתמש באהבה הזו שקיבל כדי להקרין אותה החוצה ולהעניק אותה לכל מי שנקרה בדרכו. אדם חי לפי המנטרה: "לחיות את החיים במלואם דרך צחוק וחיוביות". הוא האיר כל חדר באמצעות החיוך וגומות החן המיוחדות שלו; אהב לאהוב, לרקוד, לעזור לכל מי שנקרא בדרך ובכל הזדמנות, לא התעכב על הבלי החיים. הוא ניצל כל יום לשמח ולשמוח, מלאך אמיתי בעולם זה. כל אחד שמדבר עליו, מתאר אותו כחבר הכי טוב שלו, כי כזה אדם היה, נתן הרגשה מיוחדת וחמימה לכל אדם שהוא. הוא היה מגנט של אנשים. הוא היה הפסיכולוג, הסטנדאפיסט והדיג׳יי הבלתי רשמי בכל מפגש חברתי או משפחתי. הוא נהנה ממוזיקה והאמין באנרגיות והרמת המורל - זה שמכין מראש את רשימת השירים שישמעו באותו היום - וכך היה משתמש בזה כדי להכווין את כולם לאווירה בה היה רוצה שיהיו; הוא היה זה שמגיע עם סיפור מרתק ששמע או בדיחה חדשה שחיבר. כמו כל בחור צעיר , אהב לחגוג ולצאת למסיבות, ומכאן גם מצא את עצמו במסיבת הנובה. הוא בעיקר 22 בן אהב את בת הזוג שלו שני אמין, את משפחתו ובייחוד את אחיו הקטן – דניאל. משפחתו הייתה רוצה שייזכר כאדם אדיב, טוֺב לב, אמפתי ומאושר - כפי שהיה. אדם הביא כל כך הרבה אור, קסם ואנרגיות מטורפות לכל מקום שהגיע שזו הדרך הראויה לזכור אותו. צעיר וחזק, שמח וקופצני, אוהב ונאהב. צוואתו הבלתי כתובה הייתה להמשיך את דרכו האופטימית, האדיבה והשמחה. לא סתם אלוהים העניק לו גומות, כי הוא לא הפסיק להשתמש בהן וחייך לכולם בכל הזדמנות. אהבתו תיזכר לרבים ולכתו מצווה להיות בני-אדם טובים יותר, בזכרו ולהנצחתו. משפחתו וחבריו מאמינים שזה הדבר שהוא היה רוצה לראות מהמקום בו הוא נמצא היום.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל אדם אילייב

נסיבות מותו: אדם נסע יחד עם בת הזוג שלו, שני אמין – אף היא תושבת כשהחלו 7.10.23- אשדוד - למסיבת הנובה. בבוקר שבת ה להישמע האזעקות בשל ירי הטילים על ישראל, החליט הזוג שלא לחכות וכמעט מיד יצא עם רכבם בכוונה להגיע למקום מבטחים. אימו של אדם, זויה, טלפנה אליו ללא הפסקה ובתחילה עוד שוחחה עימו ואדם ענה שהם בדרך. כעבור כמה דקות, כשהתקשרה שוב, שני ענתה במקומו לשיחה וכך נודע שאדם נּורה ולכל הפחות הוא מחוסר הכרה.

ארתור, אביו של אדם, חייג אליה שוב ושני ענתה לשיחה בקול מפוחד. הוא ביקש ממנה להעביר אליו את מיקומם כדי לצאת אליהם וכך היה. שני, למרות המצב הנורא אליו היא נקלעה יחד עם אדם, שלחה לו את מיקומה על מפה דיגיטלית. בעקבות המפה, יצא ארתור . אלא שהכביש נחסם כבר בידי שוטרים שלא אפשרו 232 לקראתה ונהג לכיוון כביש לו את המעבר לעבר יקיריו. במצב עניינים זה פנה ארתור לבית החולים ברזילי על מנת לנסות ולהבין האם הזוג שכנראה נפצע מצוי שם, והבין שלא. הקשר עימם אבד. כעבור שלושה ימים קשים מנשוא של חיפושים ותקווה כלשהי לבשורות טובות, נודע למשפחה על הימצאו של אדם כבר לא בין החיים. אדם ובת הזוג שלו שני, נרצחו יחד על ידי מחבלי . לימים, במיקום בו נפלו הצעירים 34 החמאס וגופתם נמצאה לצד רכבם בשולי כביש בבית 10.10.23- הועמד שלט להנצחת זכרם. אדם אילייב הי"ד הובא לקבורה בתאריך ה העלמין באשדוד.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל סיון אלקבץ

מהלך חייה: סיון אלקבץ - שכונתה בפי חבריה ואחותה 'סיס' - נולדה ביום כבת הצעירה להוריה ענתי 6/6/2000 , שלישי ג' בסיון תשס"ה ושמעון ולה שלושה אחים: נדב, גיא ונועה. כתושבת העיר, היא סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר "רבין" באשדוד ואת התיכוניים, בכיתה המדעית של תיכון מקיף ט' בעיר. היא הייתה בעלת ראש ריאלי – בלימודים ובחיים; מוכשרת ויצירתית. סיימה לימודים במחזור הראשון במגמת האמנות במונארט אשדוד. היא הבריקה ברעיונות יוצאי דופן, בהם למשל פרויקט הגמר, בו כללה יצירה שהורכבה ממאות דוחות חנייה שאספה

סיון הייתה ילדה סקרנית ששאלה שאלות רבות. הכינוי שלה היה: "אלף שאלות בדקה". היא ראתה תמיד את חצי הכוס המלאה והשתלבה במהרה בכל מקום שאליו הגיעה. היא הייתה "ראש גדול" עם החיוך שובה הלב שנלווה לאופטימיות, לרגישות ולאמפתיה המלאה שלה לסביבה. סיון הייתה חברה טובה שאהבה לעזור - חרוצה ושאפתנית. היא נהנתה מכל עשייה בה בחרה לעסוק. הילדים במשפחה התהלכו אחרי סיון כאילו הייתה עבורם אימא אווזה. היא הדריכה בקייטנת מונראט בה הילדים התחברו אליה בעוד פעילותה הייתה מלאת חיים ביניהם. סיון התעניינה בחדשות, באקטואליה ובתוכניות מענייניות בארץ ובעולם. הייתה בעלת דעה בנושאים רבים מאוד. כבר בעבודת "שורשים" כתבה סיון: "לדעתי, ללמוד בביה"ס במדינה שלי, זה לגמרי לא מובן מאליו". קלילות וזרימה, אפיינו את דמותה. היא ידעה להפיק משמעות והנאה מטיולים, ממפגשים עם אנשים מעניינים, מחברות ומחברים, ממסיבות ובעיקר מאירועים משפחתיים. סיון אהבה לקרוא, לשיר, לצייר ולרקוד. היא רקדה בלהקה הייצוגית של אשדוד – "אביבים". סיון אהבה ספורט, ריקודים, אומנות ואת לימודיה התיכוניים בכיתת המדעים כמו גם את הלימודים במסלול מדעי המחשב במכללת ספיר - אבל בעיקר אהבה את האחיינים ואת האחייניות שלה. קראו לה "הנסיכה של האחיינים" והיא בדרכה האוהבת ידעה להפוך כל ילד וילדה לנסיכים של ממש. "יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז", כך נהגה סיון כל יום בחייה, והחיוך כובש הלב שלה היה ממיס את כל מי שפגשה. סיון הייתה ביצועיסטית ומעשית, מתקתקת דברים. מפיקת-על שהקפידה על הדברים הקטנים ביותר. הנחישות וההתמדה יוצאי הדופן בכל דבר שעשתה, היו 'האני מאמין' שלה. סיון האמינה מאוד בעבודה קשה, ללא קיצורי דרך. בצבא הוכשרה סיון להיות מאמנת כושר גופני. היא שובצה בביה"ס הטכני של חיל האוויר בבאר שבע ועבדה שם עם בני נוער. כך הפכה סיון להיות מורה צעירה, יפה ומוכשרת - אסרטיבית מחד, מכילה, רגישה ותומכת מאידך. עם שיחוררוה עבדה בעבודה מועדפת בתחנת דלק 'דור אלון' הצמודה לכפר עזה. סיון הייתה סטודנטית למדעי המחשב במכללה האקדמית ספיר והייתה אמורה להתחיל את לימודי שנה ב'.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל סיון אלקבץ

נסיבות מותה סיון ובן זוגה נאור חסידים, היו שבע שנים ביחד מהתיכון. הם נרצחו בברוטאליות בבית הקטן והצנוע של סיון בשכונת 'הדור הצעיר' בקיבוץ כפר עזה. בבוקר השבת, שמחת תורה, 11:12 , פלשו לקיבוץ כפר עזה מאות מחבלים. בשעה 7/10/2023 דקות כתבה סיון: "דחוף, הם אצלי בבית, דחוף עזרה". סיון ונאור זה לצד זו נקברו בבית העלמין באשדוד בחלקת נרצחי . משפחתה מבקשת לזכור את סיון 2023 השבעה באוקטובר עם חיוכה הכובש, עם הקלילות שאפיינה אותה, וגם כרודפת שלום. לין חברתה, קראה לה ״משכינת השלום" ו"הדבק של

החבורה״. סיון, במילותיה האחרונות, ביקשה לוודא שכל המשפחה בסדר. משפחתה מצווה למלא את בקשתה - להיות בסדר, לבחור בחיים ולדאוג לכך שסיון תהיה לעד חיה בתוככי משפחתה, חבריה ומכריה. הם מחויבים להמשיך בדרכה של סיון שנגדעה באכזריות אין קץ: דרך של אהבה וטוב הלב, דרך המשי - הדרך של סיון.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל שני אמין

מהלך חייה: בבית החולים 28/04/2005- שני אמין - שכונתה 'אבו' - נולדה ב במותה, בסמוך לסיום לימודיה 18 קפלן. היא הייתה בת התיכוניים וכוונותיה להתגייס לצה"ל. כנערה מלאת שמחת חיים היא אהבה לבלות וליהנות לצלילי המוזיקה; עזרה המון בבית ותמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה. שני הייתה מאוד דומיננטית ומקובלת על כולם ותמיד חיבקה והשיגה את מבוקשה. היא גרמה למשפחתה ולחבריה להבין ששום דבר לא יכול להיות נורא, מלבד האופן בו אנו מביטים על העניין. כל חייה היא האמינה בטוב ופעלה נמרצות

ותמידית לתת להעניק לאחר – תחת המוטו של שמחה והסתכלות על חצי הכוס המלאה. שני אהבה במיוחד לרקוד, לשיר, לשמוח, ליהנות מהחיים, וככזו נהגה ללכת למסיבות עם חברה ועם חברותיה הרבות. משפחתה הייתה רוצה שיזכרו אותה כמי שתמיד אהבה לצחוק ולחייך. כאדם האנרגטי שעשתה טוב לכולם וגם ככזו שהייתה הפרח הכי יפה שנקטף. נסיבות מותה: עם בן זוגה אדם אילייב במסיבת הנובה. כשהתחילו האזעקות, 7/10/2023- שני נרצחה ב שני - שהייתה מאוד חרדתית - הצליחה לברוח מן המסיבה בין הראשונים יחד עם החבר שלה. הם הצליחו להגיע לבאר-שבע, שם היו אמורים לפגוש חבר משותף. הם התקשרו אליו טלפונית אבל הוא לא זכו למענה ממנו. מסתבר שהוא היה במסיבה וניצל, אך מאחר . שם שניהם 232 שהוא לא ענה לשיחת הטלפון, הם פנו לחזור לאשדוד דרך כביש התופת נרצחו בידי מחבלים. השיחה האחרונה של שני עם משפחתה הייתה שיחת וידיאו שבה היא נראתה מפוחדת ומבוהלת מאוד עם דם על הגרון. באותה השיחה היא נשמעה אומרת: "יורים עלינו, יורים עלינו! אדם, תפתח את העיניים". אז, השיחה נותקה וקולה לא נשמע יותר. שלוש עשרה ימים של טלטלה ואי ודאות קשים מנשוא עברו על בני משפחתה, חבריה ומכריה עד קבלת ההודעה הדרמטית על מותה.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל סמל שני רווית חנה אסייג

מהלך חייה: סמל שני רווית חנה אסייג (שכונתה גם "רווי") נולדה ב-כ"ו בתמוז ת ש ס " ד )15/7/2024 ( להוריה רות דבורה ויהודה.

וקניות, ושמחת החיים שלה בלטה בכל מקום שבו הייתה. יחד עם עולם האומנות והרגישות שלה, פעם בה גם כוח גדול של גבורה - של לוחמת. כשהגיע תקופת השירות הצבאי בחרה למשש את אותו הכוח ולהתגייס לשורות משמר הגבול כלוחמת בחטיבה לביטחון פנים. משפחתה הייתה רוצה שיזכרו אותה כבחורה יפה, מוכשרת וטובת לב, אשר לא רק שהייתה דוגמה למחויבות ונתינה, אלא גם נלחמה באומץ בעד ערכיה. היא נפלה בקרב, אך זיכרונה יישאר חקוק בלבבות האנשים שזכו להכיר אותה. רווית תיזכר תמיד כמי שהביאה אור ושמחה לעולם, ולא תישכח לעולם. נסיבות מותה: בכ״ב בתשרי תשפ״ד, חג שמחת תורה, פרצה מלחמת ״חרבות ברזל״. רווית חנה אסייג הי״ד לחמה ביחידתה, זרוע רותם של החטיבה לביטחון הפנים במג״ב. במהלך התקיפה האכזרית על יישובי עוטף עזה. רווית והצוות שלה נקלעו לקרב מול חוליית מחבלים ביישוב יכיני. ללא חשש מהסכנה הקרובה סביבם, רווית וצוותה התמודדו ללא מורא עם האויב וחיסלו יחד עם כוחות נוספים שמונה מחבלים במפגן של מיומנות ואומץ שאין שני להם. אולם, כפי שרצה הגורל, משימתם עדיין לא הושלמה. במהלך סריקות אחרונות במושב, רווית ולוחם נוסף התבקשו לסרוק מחסן מעץ בסמוך למקום ההיתקלות. רווית התעקשה שהיא נכנסת ראשונה וביקשה מהשותף שלה לגבות אותה. בכניסה למחסן רווית נורתה בידי מחבל בן עוולה ונהרגה. אולם ההקרבה שלה לא הייתה לשווא. באמצעות תושייתה ומסירותה הבלתי מעורערת לחובתה, ניצלו חיים רבים. רווית חנה בת רות, נפלה בקדושת שליחותה ושמה חקוק לעד בקידוש ה' – בשבעה בלבד. 19 והיא בת 2023 באוקטובר רווית נקברה בחלקה הצבאית של בית העלמין באשדוד.

היא הייתה ילדת "סנדביץ'" בין ארבעת אחיה הגדולים – מאור יעקב, עדן שמחה, מתן חיים ודניאל שמואל - וארבעת אחיה הקטנים – אדיר ישראל, שרה, חסד אברהם ואמונה מזל. היא גדלה באשדוד ולמדה בבית הספר היסודי "דביר" בעיר ולאחר מכן בתיכון "עמית". רווית הייתה מדריכה במש"צים מתוך אהבה לארץ ישראל. רווית הייתה בחורה רבת כישרונות, הילדה הכי מוכשרת, הכי יפה והכי טובה – הכל היא עשתה ולמדה בכוחות עצמה: היא איפרה, סירקה, שרה, ניגנה, גלשה ואפתה. עולם המוזיקה היה קרוב מאוד לליבה, ניתן היה למצוא אותה שרה בטקסים בבית הספר ופעמים רבות היה ניתן לראות אותה יושבת מול השקיעה של הים וברכות שרה ומנגנת עם כל הנשמה. את הכישרון ההוא היא לא שמרה רק לעצמה. מתוך אהבתה לעשיית החסד, היא תמיד מצאה זמן להסתובב בבתי חולים והייתה מנגנת ושרה לילדים חולים ומשמחת את ליבם. רווית האמינה בתוקף שלעולם אין להשאיר חלומות בטלים, אלא לרדוף אחריהם ללא הפוגה. המוטו שלה - "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" - הדהד בלבם של מי שהכירו אותה, והעניק להם השראה לשאוף לגדולה ולאמץ כל אתגר. היא הייתה בעלת נפש של יוצרת, אשר אהבה את תחום הציור והמוזיקה, דרכה נגעה בליבם ושמחה רבים. אהבתה לזולת ונתינה היו חלק בלתי נפרד ממנה, והיא הגשימה את שאיפותיה הגבוהות בהתמדה רבה. חוף הים היה מקום מפלט עבורה, שם פגשה את השקיעות כאשר היא ניגנה ושרה לנוכח המראה המרהיב. תחום היופי קרוב היה מאוד לליבה. רווית נהנתה לאפר ולסרק בנות בשמחה. היא אהבה לחיות, טיולים

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל דז'ון אסלנוב

מהלך חייו: דז'ון נולד בבוינקסק – עיר ברפובליקת דאגסטן שברוסיה - להוריו אלכסנדרה ז"ל וסרגיי ז"ל, כילד "סנדוויץ" 13/12/1952- ב 1970- אחיות. עם סיום לימודיו בעיר מגוריו, התגייס ב 4 בין לצבא האדום ושירת כקצין ומדריך בדרגת סגן בבית הספר . דז'ון 1972- לנהגי טנקים. הוא השתחרר מן השירות שם ב סיפר לבניו שאחרי שיחררו רצו לגייס אותו שוב ולשלוח אותו למצרים כדי להילחם במלחמת יום הכיפורים, אך הוא סירב. למד באוניברסיטה הנדסה ואדריכלות וסיים 1973-1979 בשנים בתואר מהנדס תעשייה אזרחי. בשבעה באוקטובר (!) של שנת נישא דז'ון לאשתו -אינה והתחיל לעבוד כיזם וקבלן ראשי בבנייה פרטית; את ביתו 1977 בעיר פיטיגורסק הוא בנה בעצמו. הוא עלה ביחד עם אשתו ושלושת ילדיו - סרגיי, סטס ושושי - לארץ ישראל. 1991 בשנת התגוררה המשפחה ברמת גן ומאז היא עברה להתגורר באשדוד. 1995 עד בשעות הבוקר עבד כשכיר בשתי עבודות, כצבע וכפועל בניין, ובשעות הערב למד באולפן ללימודי עברית. עם ניסיונו מהעבר התחיל להתמקד בעבודות ריצוף וחיפוי; הוא עסק בריצוף קרמיקה ואז עבר לחיפויי חוץ ופנים ועבד באוניברסיטת רעננה, במלון דיויד אינטרקונטיננטל, בבנייני הבורסה, ובפרויקטים נוספים של חברות גדולות וידועות בארץ. הוא פתח עסק בתחום החיפוי והריצוף והפך לאחד הקבלנים המובילים 1995 בשנת בקרב חברות הבנייה המובילות בישראל. בשנים האחרונות לאחר פרישתו לפנסיה הקדיש עצמו דז'ון בעיקר למשפחתו ולתחביביו: דייג, שש-בש, קטיף בטבע וארוחות על האש עם משפחה וחברים. נסיבות מותו: בשבת של השבעה באוקטובר, בחמש וחצי בבוקר, יצאו דז'ון וחבריו - יורי וסבטלנה ליסבוי, וגיסו אחי אשתו, רוברט שאולוב - לחוף זיקים לבלות את הבוקר בדייג, תחביבם מזה התקשר רוברט לאחותו 06:34,- הגיעו לחוף. כשנשמעה האזעקה ב 06:10 שנים. בשעה והיא בקשה ממנו שיחזרו הביתה. הוא נשמע לה לחוץ והשיחה נותקה. בנו סטס שעד לא 105 לאותה השיחה לא ידע שאביו נסע לזיקים, החל לנסות לאתר אותו. במוקד המידע ידעו להוסיף מידע לבני המשפחה והם ניסו לעשות איכון לטלפונים. הם הופנו ממחלקה . כעבור שישה ימים התקשרה עובדת DNA למחלקה עד שהוצע לסטס בנו, למסור דגימת סוציאלית לאינה והודיעה לה על זיהוי גופתו של דז'ון. אינה מסרה גם היא דגימה לצורך זיהוי של אחיה ועם תום השבעה על דז'ון, הודיעו למשפחה על זיהויו של רוברט ואינה חזרה לשבת שבעה על אחיה. דז'ון היה אדם של עשייה, עבודה, התמדה ומשפחה – כך .71 חי וכך ייזכר בגעגועים. הוא נרצח בהיותו בן

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל רב סרן חן בוכריס

מהלך חייו: רב סרן חן בוכריס - בעל הכינויים: חני, חן חן וחנצ'וק – נולד בביה"ח רמב"ם שבחיפה ביום ז' באדר ב' תשנ"ז )16.03.1997 ( להוריו אסנת ונסים. חן היה

טוטאליות מוחלטת ומסירות אמת; ותכונה הבולטת ביותר אצלו -אהבת המולדת – חן האמין בעשייה הצבאית והפיקודית והקדיש את כל כולו אליה. תמיד ראשון ותמיד הלך קדימה. גם בדרכו האחרונה – האמין חן שאין תירוצים אלא רק תוצאות. סיפור נפילתו: בשבעה באוקטובר שהה חן בבית הוריו באשדוד ולאחר הישמע האזעקות הראשונות הקפיץ את כלל כוחות יחידת מגלן לבסיסה בדרום הארץ. שם הוא עסק אישית בתדרוך ושילוח הכוחות יחד עם קצין האג"ם היחידתי סגן יפתח יעבץ ז"ל, ועם מפל"ג המ"מ רס"ן ד'. לאחר מכן יצא בוכריס עם חוליית הפיקוד ככוח חלוץ לכיוון נחל עוז. בתוך כך הם עברו מספר אירועים עם כוחות אויב וכוחות צה"ל בדרכם לקיבוץ וחן המשיך בניהול הפעלת היחידה. התמקם החפ"ק בנקודת 12:05 בשעה היערכות בסמוך לקיבוץ - לאחר שחן הפעיל כוחות נוספים של יחידת מגלן במטרה לכבוש את הקיבוץ שנפל בידי בקירוב, נתקל 12:15 כוחות נוח'בה. בשעה החפ"ק של בוכריס עם כיתת מחבלי נוח'בה ובמגע עימם בוכריס וכוחות החפ"ק הצליחו לחסל חלק מהמחבלים, אך במהלך חילופי האש נהרגו חן בוכריס, יפתח יעבץ והחובש בחפ"ק סמ"ר אפיק רוזנטל. למרחב ההיתקלות הגיעו תוך כדי חילופי האש, כוח צנחנים וכוח בפיקודו של האלוף במיל' נועם תיבון אשר נחלצו לעזרת הכוח. תוך שהוא עושה שימוש בנשקו וקסדתו של בוכריס, סייע האלוף תיבון לנטרול החוליה שנותרה ובכך הובאה לסיום ההיתקלות. לאחר מכן המשיך הכוח של תיבון וכוחות מגלן שבוכריס הזניק למרחב, לעבר הקיבוץ ולאחר שעות סיימו לטהרו מאויב ולמנוע אסון גדול כפי שהתממש בקיבוצים הסמוכים. פעולותיהם של חן ואנשיו הביאו להצלת קיבוץ נחל עוז על מאות תושביו – זקנים, הורים וטף. רב סרן חן בוכריס נפל רווק בקרב ביום כ"ב ) בן עשרים ושש 7.10.2023( בתשרי תשפ"ד בנופלו. הוא הובא למנוחות עולמים בבית העלמין הצבאי באשדוד.

אחיהם של ליאל, חיים, שלום ומצדה. חן גדל והתחנך כל חייו באשדוד. הוא למד בבית הספר היסודי 'גאולים' ולאחר מכן בתיכון המקיף ג' בו סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה במתמטיקה ובמגמות פיזיקה וכימיה. הוא עסק בספורט ובים במהלך כל חייו ובעיקר בריצה, בכדורגל ובכדורסל ואף לקח חלק בנבחרות השונות במהלך לימודיו. אהבתו לספורט הייתה רבה והוא היה מתאמן במרחב נחל לכיש – מתאמן וחינך לאור ערכים של תחקור ושיפור בלתי פוסקים. חן אהב מאד לקרוא – ספרים, עיתונות ומדע ואף טרם גיוסו התנדב בבית הספר 'אילנות' באשדוד, שם לימד וסייע לתלמידי בית הספר דרך דרישה גבוהה לצד רגישות ותחכום. והתגייס 13 חן התמיין טרם הגיוס לשייטת שם שירת 2016 לחטיבת הצנחנים באוגוסט והצטיין בכל 202 בשנותיו הראשונות בגדוד שלב לאורך שירותו – מעת היותו טירון, דרך לוחם ומפקד כיתה ועד לתפקידי הקצונה ובכל קורס בו הוכשר לפיקוד. במהלך שירותו הצבאי הוביל ופיקד מלפנים כמפקד צוות וכמפקד פלגה על מבצעים רבים. הוא הכשיר מסגרות דרך אימונים ופעילות מבצעית רבה. לאחר שירותו בצנחנים עבר לשרת ביחידת מגלן כמפקד פלגת הלוחמים התמנה בגיל צעיר מאד לסגן 2023 ובקיץ מפקד יחידת העילית. בין תכונותיו העיקריות של חן, ניתן למנות את הבאות: יושרה ואמת - תמיד אמר אמת, מעולם לא חשש לתחקר כל דבר באופן היסודי ביותר. מעולם לא חשש ללכת עד הסוף עם היושרה, גם במחיר כבד; בחמש אצבעות - כל משימה, כל אדם, כל אתגר שניצב לפניו – נעשה מתחילתו ועד סופו. בלי לעגל פינות ובלי לספר סיפורים.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל עמית אסתר בוסקילה

מהלך חייה: באשדוד לאמה 15/11/1995- עמית אסתר בוסקילה נולדה ב אילנה וכאחות לאחיה סיאל. בהיותה ילדה היא עברה להתגורר בקריית-גת ובגיל מאוחר יותר חזרה עם אמה ועם אחיה לאשדוד. עמית גדלה וצברה חברים רבים והייתה נאהבת בכל מקום אליו הלכה. היא הייתה חייכנית ומצחיקה; בסביבתה לא היה מקום לעצבות; היא דאגה לשמח את כולם תמיד, לאהוב את כולם ודאגה שלכולם יהיה טוב. עמית הייתה אכפתית, דאגנית כלפי הסביבה ומלאת שמחת חיים. חום ואהבה אפיינו אותה לאורך כל שנותיה והיא הייתה אהובת הבריות עם המון

אהבה, נתינה וחסד. עמית לא ידעה קנאה מימיה. היא אהבה מאוד לבשל וידה הייתה על העליונה בכל הקשור למטבח. היא הייתה מכינה את המטעמים שכל אחד מקרוביה אהב ודאגה לפנק אותם תמיד. המטבח היה המקום המוכר והאהוב עבורה וכל מה שהיא הייתה מבשלת היה מלא בטעמים שקשה לשכוח. משום אלה, השתתפה עמית בתוכנית הבישול "מאסטר שף" והגיעה בה לשלבים מתקדמים מאוד. בנוסף אהבה עמית לעסוק בסטיילינג; היא נהגה להתאים לידוענים ולזמרים רבים את הלבוש עבור הופעתם. תמיד הייתה קולעת לטעמם ובדיוק רב הסטיילינג שלה קלע לאופי האירוע הספציפי. עמית הצטיינה בכל מעשי ידיה. היא גדלה עם אילנה אמה המסורה והאוהבת. והתגאתה מאוד בסיאל אחיה שהוציא תואר במשפטים. תמיד ראתה בסיאל דמות להערצה. עמית הייתה חברמנית עם כולם. האסתטיקה הייתה היה חשוב לה במיוחד ותמיד דאגה לבשם עצמה בניחוחות טובים. היא אהבה ליהנות מהחיים. עמית הייתה יפיפייה מהרגע שהגיחה לאוויר העולם. היא הקסימה כל אחד בקסמיה ושבתה את ליבו; בכל מקום שאליו נכנסה לא היה אפשר לפספס את נוכחותה הבולטת. בכל מקום בו היא נוכחה, הכניסה יחד איתה קרן אור ואהבה כשמש. היא גם מאוד אהבה לרקוד, לעשות חיקויים ולהצחיק את כולם ברמות-על. היא הייתה מחוברת מאוד לסבתא אסתר - על שמה היא הייתה קרויה - ולסבא יוסף. היא גדלה תחת חסות דודה שמעון אח של אימה שהיה כמו אב עבורה ואהב אותה בכל רמ"ח אבריו. עמית העריצה אותו בהיותו הגבר היחידי בחייה ששימש עבורה כדמות אב. נסיבות מותה: ,2023 של שנת 7/10- עמית הגיעה לפסטיבל המוזיקה שהתקיים בנובה, ליד קיבוץ רעים ב ממש במקרה. היא לא רצתה להגיע למסיבה והיא נכנעה ללחצי הסביבה של הרגעים . עם תחילת הירי המאסיבי והטילים מכל 04:00 האחרונים ונסעה אליה בסביבות השעה עבר, הצליחה עמית לברוח ממקום המסיבה יחד עם חברה שלה, ברכב של החברה. לאחר מספר דקות של נסיעה ועם הופעתם של עשרות מחבלים מרצחים, חברתה של עמית, הנהגת, נורתה ונרצחה. הרכב נעצר ועמית הספיקה לפתוח את דלת האוטו ולצאת ממנו תוך היא חייגה לדודה שמעון ושלחה אליו תמונות מפציעתה 07:30 בריחה מן המקום. בשעה סמוך לקיבוץ מפלסים, כאשר פניה היו לעבר חזרה 232 בידה וגם את מיקומה בכביש לביתה. בשיחתה הטלפונית האחרונה עם דודה שמעון מילותיה האחרונות היו "שמעון, אני אוהבת אתכם. תגיד לאמא ולסיאל שאני אוהבת אותם! שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". היו ההן מילותיה האחרונות והמצמררות של הצדקת עמית אסתר בוסקילה שדאגה לקדש את שמו של אבינו שבשמיים לפני לכתה מן העולם.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל עמית אסתר בוסקילה

בעקבות המיקום שעמית שלחה, נסעו בני משפחתה ושמעון דודה לחפשה כבר באותו היום ובמשך שבועיים שלמים - יום יום אך ללא הצלחה. שמעון דודה הפך כל אבן למציאתה ואפילו רצה להיכנס לתוך עזה בשביל להחזירה לחיק אמה ולמשפחתה. לאור העובדה שכל החיפושים לא הניבו את מציאתה, הובן לבני המשפחה שעמית נחטפה לתוככי עזה. במשך חודשים ארוכים כנצח הייתה משפחתה של עמית בחוסר ודאות לגביה. הם התפללו עבורה ללא הפסק. המדינה לא ידעה לקבוע בוודאות את מצבה של עמית. כחודש לאחר פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', צה"ל הודיע למשפחה שעמית נחטפה והיא בחיים – מה שהתברר לימים כלא נכון. מאוחר

יותר חזר בו הצבא מהודעתו הראשונה תוך נימוק של טעות בזיהוי. כתשעה חודשים לאחר הירצחה של עמית אסתר בוסקילה בידי בני העוולה בתאריך , חולצה גופתה בידי חיילי צהל והובאה לישראל. בנס גדול עמית חזרה שלמה 7/10/2023 כמו שיצאה מביתה למסיבה. כך שבה כמלאכית טהורה. עליה נאמר שהיא הללה סוליקה של הדור הזה בכך שהיא נרצחה על קידוש השם בהיותה יהודייה וזכתה בסופו של דבר לקבר ישראל.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל סמל שיר ביטון

מהלך חייה: בבית החולים אסף 30.12.2003- סמל שיר ביטון הי"ד, נולדה ב . שיר שירתה 20 כשהיא כמעט בת 07.10.2023- הרופא ונרצחה ב כחובשת קדמית בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה ונפלה בקרב על מוצב נחל עוז.

היא נולדה וגדלה באשדוד לאבא אסף ואימא אורי, כ-"ילדת סנדוויץ'" בין ליעד אחיה הגדול ואביה אחותה הקטנה. שיר הייתה נכדתם של רחל ומישל ביטון ז"ל. סבא מישל נפטר הרבה לפני ששיר נולדה וסבתא רחל נפטרה כשהייתה שיר ילדה קטנה וחוץ ממספר תמונות משותפות לא היה לשיר באמת זיכרון ממנה. היא הייתה גם נכדתם של עודד עיני ז"ל ואסתר עיני תבדל"א. בילדותה היה לשיר קשר חם ואוהב עם סבא עודד וסבתא אסתר. היא נהנתה לבקרם ולבלות איתם בארוחות משפחתיות ובחגים. שיר למדה בבית הספר היסודי 'קשת' מכיתה א' ועד כיתה ו'. היא הייתה ילדה חברותית מאוד ומגיל צעיר הייתה מוקפת במעגלי חברים רבים שליוו אותה ושמרו עימה על קשר קרוב וחם לאורך כל שנותיה. את לימודיה בחטיבה ובתיכון עשתה שיר במקיף ט' באשדוד, בכיתת "מופת" המיועדת לתלמידים מצטיינים. במהלך כל תקופות לימודיה היא זכתה לתעודות הצטיינות והצטיינות יתרה. תעודת הבגרות שלה הייתה בממוצע ציונים גבוה במיוחד והישג זה היה עבורה צעד חשוב בדרך להגשמת חלומה להיות רופאה. האופי הפרפקציוניסטי ואהבתה ללימודים ולקריאה הביאו אותה לבלות שעות רבות מדי יום בלמידה בשנות התיכון במטרה להצטיין בלימודים וללמוד רפואה אחרי הצבא. שיר הרבתה להתנדב ועזרה לכל חבר או חברה שהתקשו - הן חברתית והן בלימודים. שיר התנדבה במד"א במשך חמש שנים, תחילה במסגרת מחויבות אישית בבית הספר, אך המשיכה להתנדב הרבה מעבר לנדרש. מהרגע בו התגייסה, היה חשוב לה ליהנות ככל האפשר בסופי השבוע בהם יצאה לחופשות. היא נהגה להיפגש עם חברות, לצאת למסיבות ולאכול במסעדות את הקינוחים המתוקים שכל כך אהבה. שיר אהבה מאוד לרקוד ועסקה בכך כבר מגיל צעיר. היא נחשפה לסגנונות ריקוד מגוונים: סלונים, ג'אז, היפ הופ ואפילו ריקוד על עמוד. נוכחותה ברחבה הייתה מורגשת וחבריה מעידים איזו חוויה נעימה הייתה להביט בה רוקדת. שיר הייתה בלהקת בית הספר והשתתפה בקטעי ריקוד בטקסים רבים. שיר אהבה מאוד לשמור על הכושר. היא הקפידה על אורח חיים בריא ואימונים בחדר הכושר היו עבורה לשגרה. היא אהבה להרים משקולות כבדים על אף היותה קטנת ממדים. תפיסת העולה של שיר הייתה שנתינה היא זכות וכאשר נותנים, מקבלים בחזרה. נתוני האיכות של שיר אפשרו לה כבר מהצו הראשון מיונים ליחידות מובחרות רבות בצה"ל. היה ברור ששיר נחושה להתמיין רק לתפקיד חובשת בחיל הרפואה. הניסיונות להציע מסלולים אחרים, בהם גם טכנולוגיים שיתרמו לה בעתיד, לא הועילו - ושיר הייתה נחושה להתגייס כחובשת בחיל הרפואה. שיר הייתה מאושרת 27.11.2022 כחובשת קדמית. גיוסה נקבע לתאריך ולאחריו קורס חובשים. הפרופיל הרפואי אפשר לה 10 מיד עם גיוסה החלה טירונות בבה"ד קילו). שיר שמה לה למטרה לעלות במשקל 50 - להיות חובשת עורפית בשל תת משקל (פחות מ כדי לעמוד בקריטריונים להיות חובשת קדמית ובמהלך קורס החובשים שיר אכן העלתה במשקל וביקשה לקיים ועדה רפואית חוזרת שבסיומה הפרופיל הרפואי הועלה והשיבוץ ליחידות קדמיות התאפשר. לשיר הייתה היכרות והבנה מדויקת אלו יחידות תעדיף ומה יהיה עבורה השירות המשמעותי ביותר. "אני הולכת רק לחטיבה מרחבית. אני רוצה שירות על ניידת טיפול נמרץ ולא במרפאה". היה חשוב לה מאוד לעשות שירות משמעותי ולא "משעמם" בטיפול בחיילים פצועים בשטח, פעילות מבצעית ושירות בניידת טיפול נמרץ הנותנת מענה רפואי לכלל גזרת עוטף עזה. היא הפעילה את כל מי שיכלה בכדי שחלומה יתגשם - והוא אכן התגשם. שיר אהבה מאוד את שירותה הצבאי בבסיס החטיבה הצפונית בנחל עוז והרגישה שהיא תורמת בו.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל סמל שיר ביטון

השירות היה קשה ולא פשוט עם מעט מאוד יציאות הביתה. עם זאת, היא הקפידה להמשיך ולהתנדב במד"א גם בסופי שבוע בהם

יצאה לחופשה. נסיבות נפילתה:

שיר הקליטה הודעה מטלפון של חברה 7.10.23 בשבת של בוקר ועדכנה שהיא במיגונית יחד עם שאר הבנות, 06:45 בשעה ממתינות שמטח הטילים יעבור. ברקע כבר נשמעו צרורות של ירי, אך שיר בקור הרוח שכל כך אפיין אותה אמרה: "אמא, זאת שיר. זה מהטלפון של אחת החובשות שאיתי. הטלפון שלי בחדר. אני לא כל כך יודעת מה קורה פה. תיכף נבין. אבל אני אוהבת אותך, תשמרו על עצמכם".

לאחר הודעה זו נותק אתה הקשר ונוצרה אי ודאות מוחלטת עד הבשורה המרה שהגיעה לאחר יומיים. המחבלים הרבים שחדרו לבסיס השליכו רימונים לתוך המיגונית בה שהו הבנות. שיר הצליחה לעזוב את המיגונית ולברוח לחדרה. כשנכנס מחבל לחדר הספיקה שיר בגבורתה להרוג אותו ולדווח על כך בקבוצת הוואצאפ של צוות הטיפול הנמרץ, תוך שהיא מבקשת 08:15 שיגיעו כוחות הצלה כי הם במצב לא טוב. כשניסתה שיר לצאת מחדרה בסביבות השעה בבוקר, היא נתקלה במחבלים נוספים שזרקו רימונים וירו לכל עבר ואז נהרגה. המחבלים כבשו את המוצב, שרפו והשחיתו אותו במשך שעות וגם את חדרה של שיר הם שרפו כליל ואיתו החפצים והפריטים האישיים שהיו ברשותה. משפחתה של שיר לא קיבלה מהצבא שום פריט ששייך לה למעט שרשרת ושתי טבעות שהיו עליה בזמן שנהרגה. מקום מנוחתה בית .8 קבר 10 שורה 3 העלמין הצבאי אשדוד, חלקה למשפחתה היה ברור שהנצחתה צריכה לשקף את אורח חייה. אהבתה של שיר לתחום הרפואה ובכלל זה למד"א, חידדו אצלה את העובדה שהנצחה ראויה נכון שתהיה במקום ובתחום שמייצג 1,200 אותה. כחודש וחצי לאחר מותה, החלה המשפחה בגיוס כספים לאמבולנס, ואכן כמעט אנשים פתחו את ליבם וכיסם בכדי להשתתף במיזם. חלקם, אנשים שלא הכירו את שיר אישית אך ערכיה ורוח התנדבותה דיברה אליהם והם רצו להיות שותפים למיזם החשוב. אכן,,גיוס התרומות צלח והאמבולנס נרכש. , במהלכו של המיזם, מפקד המחוז של מד"א 30.12.23 ביום ההולדת של שיר שחל בתאריך ומנכ"ל ידידי מד"א הודיע לבני המשפחה שחבר משפחה תרם לזכרה של שיר ניידת טיפול נמרץ, שני אמבולנסים רגילים, כיתת הדרכה במד"א שתקרא על שמה של שיר ויסופר בה הסיפור שלה, ואנדרטה לזכרה בתחנה. בנוסף לזה, ארגון אמריקאי תרם למד"א אמבולנסים לזכר מתנדבי מד"א שנפלו במערכה, וגם הם הקדישו אמבולנס נוסף לזכרה של שיר. כך קרה שאשדוד זכתה בחמישה אמבולנסים שימשיכו את דרכה של שיר ושיאפשרו לטפל ולהציל חיים של אנשים רבים. למשפחה ולחברים של שיר חשוב לראות את האמבולנסים האמורים נוסעים בכבישים, וממשיכים את משימתה. בית הספר מקיף ט' הקדיש את ימי ההכשרה של מגישי עזרה ראשונה שהתקיימו בתיכון לזכרה של שיר. בית הספר קיים גם התרמת דם לזכרה בשילוב תלמידי י"ב ובוגרי בית הספר. מטרת הפעילות הייתה להעלות את המודעות בקרב בני נוער להתנדבות במד"א, להצלת חיים ולתרומה לקהילה תוך חשיפת סיפור החיים של שיר, השזור במצוינות וברוח התנדבות. חברת יטבתה השיקה "ליין" מיוחד של משקה החלבון האהוב על שיר לזכרה. המשקה חולק במרכזי הספורט בהם שיר התאמנה וחולק בקרב חבריה בצבא ובמד"א.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל נעמי אליזה ביכר

מהלך חייה: נעמי נולדה ב-ד' חשוון ה'תשס"א )02.11.2000( בצרפת, בת לסימונה וג'קי יצחק, אחות לליבנת רחל, דוד משה, נועה מרסל ואביב

עמוק לאביה שחסר לה כל כך. "אבא, הייתי רוצה להיות אתך", הייתה אומרת מידי פעם בקול נשבר. נעמי הייתה אדם של אנשים! רגישותה הרבה כלפי אחרים, התאפיינה בדרכים רבות. היא הגנה על חברות דחויות חברתית, עסקה בטיפוח החן והיופי של חברותיה, והעניקה יחס חם ואוהב לאחייניה ולבן משפחה בעל צרכים מיוחדים. המוטו של נעמי היה "חיים רק פעם אחת"! ועד יומה האחרון היא חיה כאילו זה היה היום האחרון שלה בעולם, שמחה ופעילה ומלאת אהבה למשפחה ולחברים. עליה נאמר: יפה מבחוץ ויפה מבפנים. נסיבות מותה: נעמי נרצחה על קידוש 7.10.2023 בתאריך השם. היא הגיעה לפנות בוקר למסיבת ה - יחד עם בן זוגה עוז עזרא ז"ל, NOVA שעות בודדות לפניי הכאוס הגדול. נעמי הצליחה פעמיים להימלט מהמחבלים כשהיא אוחזת בעוז שנפצע מירי בכתפו, אולם בפעם השלישית היא נתפסה ע"י בני העוולה בצומת שער הנגב, ושם נרצחה. גופתה אותרה בשלמותה כשהיא עונדת לצווארה את השרשרת שכל כך אהבה, שרשרת שאביה העניק לאימה. נעמי 9.10.23 , ביום שני כ"ד בתשרי תשפ"ד הובאה למנוחות בבית העלמין באשדוד בחלקה שהוקצתה לנרצחי הטבח ב- . לאחר הירצחה, בני משפחה 7.10.2023 וחברים מספרים כי היא פוקדת אותם בחלומותיהם, ומבקשת מהם להרבות בצניעות, ולעשות "רעש בשמיים" למען חיילי צה"ל. כחלק מהנצחתה המשפחה הקימה פרויקט לבוש צנוע לנשים הנושא את השם: "נעמי- צניעות הגנה לישראל". משפחתה מבקשת שהיא תיזכר כילדה היפה עם החיוך וגומות החן. בעלת הלב הטהור והנתינה הגדולה. שתיחקק בלבבות עם האנרגיות החיוביות והשמחה שהביאה לכל מקום אליו הגיעה. שישמר זיכרונה בלב כל אלו בהם נגעה באכפתיות ואהבה, במסירות ובנועם. כילדה נעימה, כשמה, וכמי שנהגה תמיד ביושרה, ונמנעה מרכילות על אחרים. יהא זכרה כקרן אור בקרב כל מי שזכה להכיר אותה.

סשה, חברתו של עוז משה עזרא ז"ל. עלתה ארצה עם משפחתה 13 בהיותה בגיל לאשדוד, לאחר מות אביה היקר הבת הקטנה במשפחה. היא השתלבה בארץ, במהירות יחסית, בזכות אופייה החברותי. ילדה מצחיקה ושובת לב. נעמי התחנכה בבית הספר אמי"ת מקיף י' באשדוד, שם הכירה חברים, צברה חוויות והתפתחה. עם סיום לימודיה, נעמי התחילה את דרכה בעולם הקוסמטיקה בהדרכה וליווי של אחותה לבנת, שהעבירה לה את הידע שרכשה. היא גילתה תשוקה רבה לתחום זה, והצליחה בו בזכות כשרונה המולד ואהבתה למקצוע. היא הקדישה שעות רבות בטיפוח חברותיה, והעניקה להן, באהבה רבה, מכישרונותיה. נעמי גדלה בבית דתי-מסורתי, והתחנכה בבתי ספר דתיים. עד סוף חייה הצעירים, היא אחזה באמונה בבורא עולם, האמינה באהבת חינם ודאגה תמיד לראות את הטוב בסביבתה. היא הרבתה להתאמן באימוני כושר, ושמרה תמיד על חיוניות ופעילות רצופה. בחורה אנרגטית שניצלה את זמנה עד תום, משל ידעה שחייה יהיו קצרים כל כך. אהבה את החיים, ונהגה להיפגש עם חבריה כדי לשמוע מוסיקה, לרקוד, לחגוג, לצחוק, לשיר, לשבת בבתי קפה ואף לצאת לטיולים. באחת המסיבות הכירה את בן זוגה, עוז משה, והאהבה פרחה בין השניים. לנעמי כינויי חיבה רבים, בהם הביעו הסובבים כלפיה מעט מאהבתם: נאונאו, נאנו, חצייי, נונה, נעומיקייי ופופינה. נאונאו היה שם החיבה שאביה ז"ל נתן לה, וחבריה "אימצו" אותו. האם סימונה מתארת אותה כאדם שמח מאוד, אולם גם כמי שתמיד שכנה בתוכה עצבות נסתרת של געגוע

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל רב סמל ראשון גל יוסף בן חמו

מהלך חייו: ) בבית 23.09.87( גל יוסף בן חמו נולד ב-כ״ט באלול תשמ״ז חולים ברזילי - בן בכור למירי ויעקב בן חמו ואח גדול לשלושה אחים: רון, ניר ואור. נכד שני ליוסף בן חמו שאותו העריך כל כך ועל כן הוסיף את שמו לשמו. בן, אח, נכד ואחיין אהוב במשפחה גדולה ומלאה בבני דודים, אותם הוא לא הפסיק להצחיק אפילו לרגע, וכולם אהבו אותו בלי סוף.

גל כשמו כן הוא - אהב את הים יותר מהכל ובילה שם את רוב שנות נעוריו בחוף ובגלישת גלים. הוא גדל באשדוד ברובע

א' מול חוף 'מי עמי', למד בבית הספר היסודי 'גאולים' ובתיכון מקיף ג'. תמיד היה מוקף חברים, בכל שלבי חייו וידע לשמור על קשר טוב עם כולם. הוא פעל נמרצות לחבר בין כולם - החל מחברים שהכיר מהגן ועד חברים שהכיר בשירות הסדיר ובשכונה. לאחר טירונות בגולני, שירת כחובש צבאי באוגדת עזה. עם סיום שירותו הצבאי עבד בביטחון של מפעל אלת"א באשדוד. באותה התקופה החל גל גם להגשים חלומות. הוא טס .2010 ולדרום אפריקה למונדיאל בשנת 2009 לגמר גביע אופ"א בטורקיה בשנת בתקופה מסויימת הוא טס לניו-יורק, גר בקווינס ועבד שם מספר חודשים. לאחר מכן חזר לארץ והתחיל לעבוד במשרד הכלכלה ברשות לזכויות ניצולי שואה. שם שמח על כך שהוא בתפקיד ובעמדה שאפשרו לו לעזור ולהקל על אנשים .לאחר שנתיים שם, המשיך גל לתפקידים אחרים ובין היתר עבד כמנהל אופרציות ב'אפלייד מטריאלס' ומשם המשיך לתחום הקניינות והרכש. לבסוף מצא את עצמו עובד בחברות סטארט-אפ מתחום ברחובות, והוא בדיוק BIOMIX הרפואה והביולוגיה. התפקיד האחרון שלו היה בחברת ביבנה. בין לבין טייל עם חברים במקומות כמו Mediwound התחיל תפקיד חדש בחברת סיני, אמסטרדם ואיביזה. את גל צריך לזכור כפי שהוא היה - אדם פשוט וצנוע שתמיד רצה לתת. אוהב תורה ומצוות ושומר אותן מכל הלב. בעלם לב רחב ורצון לעשות טוב ולגרום לכולם לחייך. תמיד הצחיק את הסובבים אותו ותמך בכולם עם כל מה שהיה לו לתת; תמיד נלחם על האמונה שלו ללא פשרות, גם ברגעים הכי קשים בהם לא היה מוותר לרגע. החיוך שלו והגישה שלימדה את האחרים לצחוק על הכל גם כשקשה – לא יישכחו לעולם. גל האמין שאין דבר נכון יותר מאשר לעשות טוב לאדם אחר ולהפיץ שמחה וצחוק בכל מקום שאפשר להיות בו. ״תחשוב טוב, יהיה טוב״ (הרבי מלובביץ׳), נהג לומר. הרצון לשרת ולהגן על המדינה היה טבוע בו, והוא עשה הכל כדי לשרת במילואים ולתרום למאמץ המלחמתי. נסיבות מותו: .8110 גדוד 5 רב סמל ראשון גל יוסף בן חמו שירת במילואים כחובש חי"ר של חטיבה הוא גויס למילואים מתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' ושירת במלחמה לאורכם של חודשים ) ונקבר בחלקה הצבאית בבית 21.09.24( ארוכים וקשים. הוא נפטר ב-י״ח אלול התשפ״ד עלמין אשדוד. יהי זכרו ברוך.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל סמל עילאי נועם בן מוחא

מהלך חייו: עילאי נועם בן מוחא, הידוע לכולם כנועם, נולד ביום כ"ו בניסן , בבית החולים קפלן – להוריו פאני 2003 באפריל 28 , תשס"ג ושלום ואח לאמיר, עדן ובר. כבן צעיר במשפחה בת ארבעה ילדים, נועם היה האור והשמחה של משפחתו מיום היוולדו. מילדותו, בלט נועם באישיותו המיוחדת. הוא היה ילד שופע אהבה, תמיד מוכן לחבק ולעודד את הסובבים אותו. חיוכו המדבק וצחוקו המתגלגל היו סימן ההיכר שלו, כמפיצים אור וחום בכל מקום אליו הגיע. נועם היה אדם של חיוניות ושמחת חיים. הוא מצא הנאה רבה

בפעילות גופנית, במיוחד בכדורגל, שהיה אחד מתחביביו האהובים. כאוהד של קבוצת בית"ר ירושלים, הוא נהנה לצפות במשחקים יחד עם משפחתו וחבריו. נועם אהב לצאת ולגלות את העולם, ליהנות ממפגשים חברתיים ולחגוג את הרגעים הקטנים והגדולים. מעל הכל, הוא העריך את הזמן שבילה עם אהוביו – המשפחה החברים ובת זוגתו היו תמיד במרכז עולמו, והוא ידע לסחוף את כולם אתו באנרגיה המיוחדת שלו. עוד בהיותו בתיכון, נועם עבד כמלצר באולם אירועים, שם הכיר את ענבר, שהפכה לאהבת חייו שנה לפני גיוסו לצה"ל. הקשר ביניהם היה מיוחד במינו, מלא באהבה, הבנה ותמיכה הדדית. לאחר של חטיבת גולני, בעקבות סבו ואחיו הגדול 51 סיום לימודיו התיכוניים, נועם התגייס לגדוד ששירתו גם הם באותה החטיבה. הוא ראה בשירות הצבאי הזדמנות להגשים את ערכיו של נתינה והגנה על המולדת. נועם היה ידוע בנחישותו ובשאיפתו למצוינות. בכל משימה שלקח על עצמו, הוא השקיע את כל כולו, תמיד שואף להוכיח את עצמו ולבצע את כל דבר על הצד הטוב ביותר. נועם היה לוחם אמתי לא רק בצבא, אלא גם במהלך כל חייו. שום דבר לא בא לו בקלות, אך הוא נלחם ולא נכנע עד שהשיג את אשר רצה. מעבר לכישוריו הרבים, נועם היה ידוע בליבו הרחב ובאמונתו העמוקה בטוב שבאדם. הוא תמיד מצא דרך להתחבר לאנשים, במיוחד לאלו שהרגישו חלשים או מבודדים. נועם האמין בלהיות אדם טוב, ללא כוונות זדוניות, והלך בדרכו מתוך אמונה חזקה באלוהים. יושרו ונטייתו לעזור לחלשים היו תכונות בולטות באישיותו. המשפט שמתאר אותו "באומץ, בנחישות, ובאהבת אין קץ למולדת ולחבריו". נסיבות מותו: , נועם הפגין את גבורתו האמתית. בשעה 2023 באוקטובר 7- ביום השבת הגורלי של ה בבוקר, כשהחלו להישמע האזעקות והדיווחים על חדירת מחבלים לכיוון כיסופים, 06.30 מפקדיו וחבריו של נועם יצאו לכיוון היישוב. בהנחיית מפקדיו, נועם וחמישה לוחמים נוספים נשארו במוצב כדי להגן על התצפיתניות, החיילים ומשפחותיהם שהיו בבסיס. דקות ספורות לאחר מכן, התקבל דיווח נוסף על מחבלים המתקרבים למוצב. נועם, שהבחין כי חברו נמצא לבדו בעמדת הש"ג, ידע שאינו יכול להשאירו שם ללא הגנה. ללא היסוס, הוא רץ לנשקייה, לקח שני נשקים מסוג "מג" ורץ לחברו. שם, בעמדת השמירה, נועם וחברו נלחמו בעשרות מחבלים במשך זמן ממושך. למרום הסכנה העצומה, נועם המשיך להילחם בעוז ובתושייה רבה, עד שנגמרה לו התחמושת. בגבורתו, הוא הצליח לעצור את הגל הראשון של המחבלים, הרג עשרות מהם, ובכך אפשר לשאר הלוחמים זמן להתארגן והציל חיים רבים.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל סמל עילאי נועם בן מוחא

התצפיתניות שהיו בבסיס סיפרו כי הן קראו לנועם ולחברו בקשר, הזהירו אותם מפני כוח גדול של מחבלים המתקרב, וביקשו מהם לסגת. אך נועם סירב לעזוב את עמדתו. "נראה לכן? בחיים אני לא אצא מפה!" – היו מילותיו האחרונות. עדות לנחישותו ולאומץ ליבו הבלתי רגילים. נועם נפל כגיבור, וזכרו ממשיך לחיות בלב כל מי שהכיר אותו. משפחתו וחבריו רוצים שהעולם יזכור את נועם כגיבור ישראל על סיפור לחימתו האמיץ, אבל גם כאדם מלא אהבה, שמחת חיים וטוב לב. הם מבקשים שיכירו את נועם כפי שהם הכירו אותו – כאדם שידע לחיות את חייו במלואם, תמיד עם חיוך על פניו ואהבה בליבו.

סיפורו של נועם הוא סיפור של אהבה, נתינה וגבורה עילאית. הוא מלמד אותנו על כוחה של אהבת אדם, על חשיבותה של חברות אמתית, ועל המשמעות הכנה של הקרבה למען הזולת והמולדת. משפחתו מקווה כי סיפורו של נועם ימשיך להשפיע ולהוות השראה לרבים גם בעתיד, כסמל לאומץ, לטוב לב ולאהבת המולדת. זכרו של עילאי נועם בן מוחה יישאר חי בלבבות רבים לעד. יהי זכרו ברוך.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

ז"ל סמל ראשון יוסף איתמר ברוכים

מהלך חייו: יוסף איתמר ברוכים היה לוחם ומפקד 101 בגדוד ב ח ט י ב ת הצנחנים. נולד 24.10.2002- ב למאיר ולאורלי. אח לענבל בת

הייתה התמדה, בחייו הקצרים למד איתמר שכדי להגשים את השאיפות שלך אתה צריך להתמיד וכך להצליח, הוא התמיד במה שאהב והתמקד בו, הוא יישם זאת בעצמו והפך ללוחם ומפקד מצטיין, ודרש גם מחייליו לעמוד בסטנדרט הגבוה ביותר ולהיות לוחמים מקצועיים וערכיים. כמפקד, איתמר הכיר את הבעיות האישיות של כל חייל, עזר לכל חייל שנתקל בקושי, גם על חשבון הזמן הפנוי שלו. השיר ״כוכב״ של אסף אמדורסקי היה אהוב מאוד על איתמר, השורה ״תן את ימיך כמו טבעת יהלום״ אפיינה אותו במיוחד, איתמר חי כל יום במלואו, הוא התנסה בכל הדברים שעניינו אותו ולא בזבז זמן על מה שלא, הוא היה בזוגיות מאושרת עם ליאור ירושלמי, היו לו חברים רבים, הוא טייל בכל רחבי הארץ וגם בעולם, חי על קצב מהיר, הוציא רישיון נהיגה ביום הראשון שהדבר התאפשר, הרבה ביציאה לבילויים, וקיבל משמעות גדולה מהשירות בצבא אותו אהב מאוד, כמובן שהיו לו אפילו תוכניות להמשך, איתמר רצה להמשיך ולהתפתח בתחום הכושר, ולבנות חדר כושר שיתאים לבעלי מוגבלויות. נסיבות מותו: פרצה מלחמת 2023 בשבעה באוקטובר חרבות ברזל, איתמר היה בבית של בת זוגתו ליאור בכפר סבא, זמן קצר לאחר שהתחילו האזעקות הוא התקשר לאחותו ענבל (שזו אני) וביקש ממנה לארגן את התיק הצבאי עם כל הציוד שיש לו, הוא חוזר הביתה ויוצר קשר עם המפקד שלו, לראות לאן צריך להגיע, עוד לפני שקוראים לו לחזור. איתמר בזמן הזה היה רב סמל פלוגתי בבא״ח צנחנים, יד ימינו של מפקד הפלוגה ואחראי איתו על פלוגת לוחמים בהכשרה. איתמר וחייליו הגיעו לעיר שדרות שם הוא נלחם במחבלים, הציל אזרחים שהיו נצורים בבתיהם, וכל זאת תוך כדי סיוע למפקד הפלוגה ווידוא שחייליו נלחמים ולא חסר להם דבר. ביום ראשון שמונה באוקטובר, כשנסע בין נקודות בהם חייליו היו ממוקמים, נפצע איתמר מפגיעת רקטה ששוגרה לשדרות. איתמר פונה לבית החולים ברזילי ושם נקבע מותו. אנחנו, המשפחה, מנציחים את איתמר כך שרוחו ודרכו ימשיכו בעולם הזה, גם כשהוא לא כאן.

.17 ולנדב בן 24 איתמר היה ילד שקיבל את מתנת הקסם. וכמאמר המשפט הוא אכן היה "יפה הבלורית והתואר", חכם, חייכן, בוגר, בעל חוש הומור ורגישות רבה לזולת. כשגדל, הראה עניין רב באומנויות, הוא צייר, למד בבית ספר למשחק, ניגן על גיטרה, מנדולינה ואפילו על טרומבון. בבית הספר התיכון בו למד, מקיף י״א, הוא הצטרף לתנועת הנוער מש״צים, בה היה חניך ומדריך והתחנך על אהבת הארץ. כנער, איתמר החל להתאמן בחדר כושר, הוא התמיד באימונים, אכל אוכל מזין, גדל וראה תוצאות והתאהב בתחום הכושר. הוא אף אימן חברים רבים שלו. מהר מאוד איתמר מחליט לתעל את היכולות הפיזיות שהוא בונה לעצמו לטובת המדינה ומחליט שהוא מתאמן להיות הלוחם הטוב ביותר שצה״ל יכול לקבל. הוא הצטרף לקבוצת כושר קרבי בה שאר החברים היו תלמידי כיתה י״ב כשהוא בכיתה י׳ בלבד, ומהגיל הצעיר הזה התחיל להתאמן בכל הכוח, באימונים מפרכים, בשעות הבוקר המוקדמות, עמד באתגרים מורכבים, דבר שתרם לבניית החוסן הנפשי שאפיין אותו. כשסיים את הלימודים בבית הספר, לפני הגיוס לצבא, הוא בחר להמשיך ולהתפתח בתחום הכושר ולמד בקורס מקצועי של מכון וינגייט שבסופו הוסמך כמדריך חדר כושר. איתמר לא התגייס ליחידה מובחרת כפי שרצה, אבל כן התקבל לחטיבת הצנחנים, ולאחר כמה ימים החליט – אם אני אהיה צנחן – אהיה הצנחן הטוב ביותר, כלוחם 2021 וכך היה. איתמר התגייס במרץ בחטיבת הצנחנים, בהמשך יצא לקורס מפקדים ושימש כמפקד כיתה, סמל מחלקה ורב סמל פלוגתי. אחת מהתכונות שאפיינו את איתמר

>> לדף ההנצחה המלא