מקום בלב - חוברת מלאה

ז"ל סמל שני רווית חנה אסייג

מהלך חייה: סמל שני רווית חנה אסייג (שכונתה גם "רווי") נולדה ב-כ"ו בתמוז ת ש ס " ד )15/7/2024 ( להוריה רות דבורה ויהודה.

וקניות, ושמחת החיים שלה בלטה בכל מקום שבו הייתה. יחד עם עולם האומנות והרגישות שלה, פעם בה גם כוח גדול של גבורה - של לוחמת. כשהגיע תקופת השירות הצבאי בחרה למשש את אותו הכוח ולהתגייס לשורות משמר הגבול כלוחמת בחטיבה לביטחון פנים. משפחתה הייתה רוצה שיזכרו אותה כבחורה יפה, מוכשרת וטובת לב, אשר לא רק שהייתה דוגמה למחויבות ונתינה, אלא גם נלחמה באומץ בעד ערכיה. היא נפלה בקרב, אך זיכרונה יישאר חקוק בלבבות האנשים שזכו להכיר אותה. רווית תיזכר תמיד כמי שהביאה אור ושמחה לעולם, ולא תישכח לעולם. נסיבות מותה: בכ״ב בתשרי תשפ״ד, חג שמחת תורה, פרצה מלחמת ״חרבות ברזל״. רווית חנה אסייג הי״ד לחמה ביחידתה, זרוע רותם של החטיבה לביטחון הפנים במג״ב. במהלך התקיפה האכזרית על יישובי עוטף עזה. רווית והצוות שלה נקלעו לקרב מול חוליית מחבלים ביישוב יכיני. ללא חשש מהסכנה הקרובה סביבם, רווית וצוותה התמודדו ללא מורא עם האויב וחיסלו יחד עם כוחות נוספים שמונה מחבלים במפגן של מיומנות ואומץ שאין שני להם. אולם, כפי שרצה הגורל, משימתם עדיין לא הושלמה. במהלך סריקות אחרונות במושב, רווית ולוחם נוסף התבקשו לסרוק מחסן מעץ בסמוך למקום ההיתקלות. רווית התעקשה שהיא נכנסת ראשונה וביקשה מהשותף שלה לגבות אותה. בכניסה למחסן רווית נורתה בידי מחבל בן עוולה ונהרגה. אולם ההקרבה שלה לא הייתה לשווא. באמצעות תושייתה ומסירותה הבלתי מעורערת לחובתה, ניצלו חיים רבים. רווית חנה בת רות, נפלה בקדושת שליחותה ושמה חקוק לעד בקידוש ה' – בשבעה בלבד. 19 והיא בת 2023 באוקטובר רווית נקברה בחלקה הצבאית של בית העלמין באשדוד.

היא הייתה ילדת "סנדביץ'" בין ארבעת אחיה הגדולים – מאור יעקב, עדן שמחה, מתן חיים ודניאל שמואל - וארבעת אחיה הקטנים – אדיר ישראל, שרה, חסד אברהם ואמונה מזל. היא גדלה באשדוד ולמדה בבית הספר היסודי "דביר" בעיר ולאחר מכן בתיכון "עמית". רווית הייתה מדריכה במש"צים מתוך אהבה לארץ ישראל. רווית הייתה בחורה רבת כישרונות, הילדה הכי מוכשרת, הכי יפה והכי טובה – הכל היא עשתה ולמדה בכוחות עצמה: היא איפרה, סירקה, שרה, ניגנה, גלשה ואפתה. עולם המוזיקה היה קרוב מאוד לליבה, ניתן היה למצוא אותה שרה בטקסים בבית הספר ופעמים רבות היה ניתן לראות אותה יושבת מול השקיעה של הים וברכות שרה ומנגנת עם כל הנשמה. את הכישרון ההוא היא לא שמרה רק לעצמה. מתוך אהבתה לעשיית החסד, היא תמיד מצאה זמן להסתובב בבתי חולים והייתה מנגנת ושרה לילדים חולים ומשמחת את ליבם. רווית האמינה בתוקף שלעולם אין להשאיר חלומות בטלים, אלא לרדוף אחריהם ללא הפוגה. המוטו שלה - "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" - הדהד בלבם של מי שהכירו אותה, והעניק להם השראה לשאוף לגדולה ולאמץ כל אתגר. היא הייתה בעלת נפש של יוצרת, אשר אהבה את תחום הציור והמוזיקה, דרכה נגעה בליבם ושמחה רבים. אהבתה לזולת ונתינה היו חלק בלתי נפרד ממנה, והיא הגשימה את שאיפותיה הגבוהות בהתמדה רבה. חוף הים היה מקום מפלט עבורה, שם פגשה את השקיעות כאשר היא ניגנה ושרה לנוכח המראה המרהיב. תחום היופי קרוב היה מאוד לליבה. רווית נהנתה לאפר ולסרק בנות בשמחה. היא אהבה לחיות, טיולים

>> לדף ההנצחה המלא