מקום בלב - חוברת מלאה

ז"ל סמל עילאי נועם בן מוחא

מהלך חייו: עילאי נועם בן מוחא, הידוע לכולם כנועם, נולד ביום כ"ו בניסן , בבית החולים קפלן – להוריו פאני 2003 באפריל 28 , תשס"ג ושלום ואח לאמיר, עדן ובר. כבן צעיר במשפחה בת ארבעה ילדים, נועם היה האור והשמחה של משפחתו מיום היוולדו. מילדותו, בלט נועם באישיותו המיוחדת. הוא היה ילד שופע אהבה, תמיד מוכן לחבק ולעודד את הסובבים אותו. חיוכו המדבק וצחוקו המתגלגל היו סימן ההיכר שלו, כמפיצים אור וחום בכל מקום אליו הגיע. נועם היה אדם של חיוניות ושמחת חיים. הוא מצא הנאה רבה

בפעילות גופנית, במיוחד בכדורגל, שהיה אחד מתחביביו האהובים. כאוהד של קבוצת בית"ר ירושלים, הוא נהנה לצפות במשחקים יחד עם משפחתו וחבריו. נועם אהב לצאת ולגלות את העולם, ליהנות ממפגשים חברתיים ולחגוג את הרגעים הקטנים והגדולים. מעל הכל, הוא העריך את הזמן שבילה עם אהוביו – המשפחה החברים ובת זוגתו היו תמיד במרכז עולמו, והוא ידע לסחוף את כולם אתו באנרגיה המיוחדת שלו. עוד בהיותו בתיכון, נועם עבד כמלצר באולם אירועים, שם הכיר את ענבר, שהפכה לאהבת חייו שנה לפני גיוסו לצה"ל. הקשר ביניהם היה מיוחד במינו, מלא באהבה, הבנה ותמיכה הדדית. לאחר של חטיבת גולני, בעקבות סבו ואחיו הגדול 51 סיום לימודיו התיכוניים, נועם התגייס לגדוד ששירתו גם הם באותה החטיבה. הוא ראה בשירות הצבאי הזדמנות להגשים את ערכיו של נתינה והגנה על המולדת. נועם היה ידוע בנחישותו ובשאיפתו למצוינות. בכל משימה שלקח על עצמו, הוא השקיע את כל כולו, תמיד שואף להוכיח את עצמו ולבצע את כל דבר על הצד הטוב ביותר. נועם היה לוחם אמתי לא רק בצבא, אלא גם במהלך כל חייו. שום דבר לא בא לו בקלות, אך הוא נלחם ולא נכנע עד שהשיג את אשר רצה. מעבר לכישוריו הרבים, נועם היה ידוע בליבו הרחב ובאמונתו העמוקה בטוב שבאדם. הוא תמיד מצא דרך להתחבר לאנשים, במיוחד לאלו שהרגישו חלשים או מבודדים. נועם האמין בלהיות אדם טוב, ללא כוונות זדוניות, והלך בדרכו מתוך אמונה חזקה באלוהים. יושרו ונטייתו לעזור לחלשים היו תכונות בולטות באישיותו. המשפט שמתאר אותו "באומץ, בנחישות, ובאהבת אין קץ למולדת ולחבריו". נסיבות מותו: , נועם הפגין את גבורתו האמתית. בשעה 2023 באוקטובר 7- ביום השבת הגורלי של ה בבוקר, כשהחלו להישמע האזעקות והדיווחים על חדירת מחבלים לכיוון כיסופים, 06.30 מפקדיו וחבריו של נועם יצאו לכיוון היישוב. בהנחיית מפקדיו, נועם וחמישה לוחמים נוספים נשארו במוצב כדי להגן על התצפיתניות, החיילים ומשפחותיהם שהיו בבסיס. דקות ספורות לאחר מכן, התקבל דיווח נוסף על מחבלים המתקרבים למוצב. נועם, שהבחין כי חברו נמצא לבדו בעמדת הש"ג, ידע שאינו יכול להשאירו שם ללא הגנה. ללא היסוס, הוא רץ לנשקייה, לקח שני נשקים מסוג "מג" ורץ לחברו. שם, בעמדת השמירה, נועם וחברו נלחמו בעשרות מחבלים במשך זמן ממושך. למרום הסכנה העצומה, נועם המשיך להילחם בעוז ובתושייה רבה, עד שנגמרה לו התחמושת. בגבורתו, הוא הצליח לעצור את הגל הראשון של המחבלים, הרג עשרות מהם, ובכך אפשר לשאר הלוחמים זמן להתארגן והציל חיים רבים.

>> לדף ההנצחה המלא