מקום בלב - חוברת מלאה

ז"ל שפרה נוי

מהלך חייה: בשעריים שברחובות להורים 1.2.1953- שפרה נוי נולדה ב ממוצא סורי. לשפרה שתי בנות ושלושה נכדים אותם אהבה מאוד. שמה המקורי הוא שפרה קוסטו וכאשר התחתנה בשנת שם משפחתה שונה לגרוס. לאחר גירושיה רצתה לשנות 1972 את שם המשפחה אך לא לחזור לשם משפחתה המקורי וחיפשה במילון שם משפחה שאליו תתחבר וכך בחרה בשם נוי. היא גדלה והתחנכה בשעריים ולמדה בבית הספר ויצו במגמה עיונית ותפירה. בילדותה אהבה ליצור בובות מאבנים, זרדים וחתיכות בד. בבגרותה תפרה בובות, שמיכות, כריות וכל דבר שהמשפחה בקשה ממנה. המשפחה נעזרה בשירותי התפירה שלה בכל עת והיא הייתה מקבלת כל שבוע שקיות רבות של בגדים לתיקון. התגייסה לצבא במסגרת של"ת (שירות ללא תשלום) דרכו הגיעה לקיבוץ 1971 בשנת נולדה בתה 1972- ניר עוז. שם היא הכירה את יוסף – יוסיניו - גרוס ז"ל עמו התחתנה וב . לאחר כשבע שנות נישואין שפרה 1976 הבכורה דורית. בתה השנייה אפרת נולדה בשנת ויוסיניו התגרשו. היא החליטה להישאר לחיות בקיבוץ והפכה לחברת קיבוץ מן המניין. בקיבוץ עבדה במשך כשלושים שנים כגננת בגן הילדים. הקשרים שיצרה עם הילדים התפתחו גם כאשר גדלו והפכו לחברי קיבוץ בעצמם. ילדים רבים דיברו ב-ח' ו-ע' בזכותה לאחר שנים רבות בהן עבדה כגננת, החלה שפרה לעבוד במספר עבודות במסגרת הקיבוץ: ליווי וסיוע לילדים בעלי מוגבלות שכלית והתפתחותית וסיוע ועזרה בעבודות בית ובישולים לפנסיונרים בקיבוץ. כך, עד צאתה לגמלאות. כגמלאית ניהלה את "היד השנייה" בקומונה. במסגרת התפקיד הייתה אחראית על קבלת בגדי יד שנייה, מיונם, תיקונם (ביד מיומנת) על מנת שחברי הקיבוץ יוכלו ליהנות מהם בשנית. בנוסף, חזרה לאהבתה הראשונה במסגרת העבודה בקיבוץ – התפירה. היא תפרה לחברים וילונות גדולים, מפות ועוד. 150- מתוך אהבתה הגדולה לתפירה וכשרונה, תפרה לעצמה, לבנותיה ולימים גם לנכדיה כ בובות מבד במגוון דוגמאות כמו קופים, צבים, ארנבים ושלל יצירות מדמיונה השופע. הבובה האהובה עליה ביותר הייתה בצורת כלב גדול לבן אותו לא הסכימה לתת לאיש אפילו לא לנכדיה האהובים. בכל שנותיה בקיבוץ ביתה היה פתוח לכולם; היא מאוד אהבה לארח ולקיים אירועים משפחתיים; חלק מהכיף בביקורים הייתה השינה המשותפת בבית על הרצפה על מזרונים ולילות של משחקי רמי ומלחמה. שפרה אהבה מאוד לבשל והיה חשוב לה לשמור על המסורת והמנהגים שעברו במשפחה. היא למדה מאמה, כאשר ביקרה בבית ילדותה במהלך השנים, את המאכלים המסורתיים של המשפחה אותם איגדה בחוברת מתכונים. היא התמחתה בהכנת קובה, אטייף, מוסקה, מפרום, עוגיות עבדי, חמוצים ועוד ועוד. בנותיה ונכדיה הגיעו לקיבוץ בכל סוף שבוע, והיא דאגה לצייד אותם בקופסאות אוכל אשר היו מספיקות להם למהלך כל השבוע. ושני נכדיה התאומים לוטן וענבר בשנת 2007 כאשר נולדה נכדתה הראשונה, ליבי, בשנת , לימדה גם אותם, כמו בשנות עבודתה כגננת, לשחות, לרכב על אופניים ומשחקי 2012 כדור. בכל חופש גדול נכדיה ואחייניה היו מבלים את כל התקופה ביחד עימה בקיבוץ. שפרה הקפידה לשוחח עם אחייה כל יום והייתה הדבק המחבר בין כולם. היא תמיד שמרה על האמת שלה גם אם הייתה כואבת ולא נעימה לאוזן. אחדות המשפחה תמיד עמדה בראש מעייניה ולכן תמיד הקפידה לשמור על קשר עם כולם. על אף הקשיים עימם התמודדה, היא לא הסכימה לוותר לעצמה וכך חינכה גם את ילדיה. דאגה לכל אדם באשר הוא וראתה את הטוב שבו.

>> לדף ההנצחה המלא