ניר נקיטה פופוב

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל ניר נקיטה פופוב

מהלך חייו: ניר (ניקיטה) פופוב, בנם של אלה ואלכסיי, נולד באשקלון ביום ). בן בכור ואח גדול לארטיום 06.05.1998( י"א באייר תשנ"ח ומיה. הוא גדל והתחנך בנתיבות ולמד בבית הספר היסודי "יצחק רבין" בעיר, עד שמשפחתו עברה לאשדוד. המשיך את לימודיו בבית הספר היסודי "נוף ים" באשדוד ובתיכון "מקיף ו'" בעיר. מילדות אהב ניר ענפי ספורט רבים. הוא השתתף בחוגי כדורעף, שחייה וכדורגל, ובבגרותו הקדיש זמן רב לאימונים בחדר הכושר ולריצות. היה אוהד של קבוצת הכדורגל

האנגלית "טוטנהאם", והקבוצה תפסה חלק חשוב בחייו. , הכיר את רווית טיטן, שסבתה הייתה שכנה של סבתו. 18 , כשהיה בן 2016 בספטמבר אהבה גדולה ניצתה בין השניים והם הפכו לזוג. חודשיים לאחר מכן התגייס לתפקיד לוחם בגדוד "רותם" של חטיבת "גבעתי". בסוף המסלול נבחר ניר לחייל מצטיין. מפקדיו העידו שהיה חייל שכל מפקד חולם עליו – חרוץ, לא מתלונן, תמיד חיובי ומתנדב בכל הזדמנות. במהלך שירותו הצבאי הוא עבר תהליך גיור בקורס "נתיב" וסיים אותו בהצלחה לאחר השחרור, עבד ניר כמאבטח בחברת "תשתיות נפט ואנרגיה". עם הזמן קודם שם היה 2023 לתפקיד אחראי משמרת. בהמשך עבד בקבוצת "מודיעין אזרחי" ובשנת מאבטח בביתו של שלמה קרעי, שר התקשורת. במקביל, שיפר ניר את ציון הבגרות שלו במתמטיקה והרחיב את תעודת הבגרות עם לימודי כימיה. לאחר מכן, נרשם לקורס בודקי תוכנה של תוכנית "לוחמים להייטק" מטעם . מוריו לקורס סיפרו שהיה בחור 2023 עמותת עתידים, אותו היה אמור לסיים בדצמבר מבריק ומלא מוטיבציה, תלמיד חרוץ וחכם שהשקיע בלימודים בצורה יוצאת דופן. עוד הם סיפרו שהיה צפוי לו עתיד מזהיר בתחום ההייטק. אחת מחברותיו לקורס סיפרה שיום אחד התנדבו היא וניר בחנות קטנה שמפעילה העמותה למען אנשים קשי-יום. לאורך כל היום הגיעו לחנות אנשים שלא היה בידם מספיק כסף על מנת לשלם על המוצרים. ניר חשב שאיש לא מבחין בכך, והוציא כסף מכיסו על מנת להשלים את החסר לעשרות קונים. בכל הזדמנות שהייתה לו, הוא הגיש עזרה לכל מי שביקש. ניר היה בחור נעים וחייכן, מצחיק ושאפתן; אדם מיוחד ואמיתי שקשה למצוא כמותו ושאי אפשר שלא לאהוב אותו. שבניגוד לרבים מבני גילו, חי ניר את הרגע ולא את הרשתות החברתיות. במקביל לעיסוקיו הרבים, פתח יחד עם בת זוגו רווית עסק לעיצוב נרות ריחניים על פי דגמים מפורסמים של נעלי סניקרס. השניים, שבשנה האחרונה לחייו התגוררו יחד בבאר שבע, אהבו לטייל בעולם יחדיו והעיר האהובה עליהם הייתה לונדון. את הביקור הבא , ולהציע לה נישואים. 2023 שלהם בעיר, תכנן ניר לערוך ביום הולדתה של רווית, בחורף

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל ניר נקיטה פופוב

נסיבות מותו: 2023 באוקטובר 7 , בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד - בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת ,6:20 פתע על ישראל. באותו הבוקר החלה מלחמה. בשעה עשר דקות לפני תחילת המתקפה, יצא ניר למשמרת רגילה בעבודתו, בבית השר שאבטח, במושב זמרת בעוטף עזה. כשהחל מטח הרקטות, הוא עצר להתגונן בתחנת דלק, אך לאחר מספר דקות החליט להמשיך בנסיעה על מנת שלא לאחר. עשרים דקות מאוחר יותר, כשהגיע לצומת מפלסים, הגיחו

מולו חמישה טנדרים עמוסי מחבלים והחלו לירות על רכבו ללא הפסקה. ניר עצר את הרכב, הצליח לצאת ממנו ונשכב על הכביש. הוא היה חמוש באקדח מתוקף תפקידו, אבל המחבלים היו רחוקים מדי ולא הייתה לו כל אפשרות לפעול נגדם. בהחלטה של רגע, החליט לרוץ לכיוון הכניסה לקיבוץ מפלסים על מנת למצוא מקום מסתור, אך נורה ונהרג במקום. עשרות רבות של אנשים נרצחו על ידי מחבלי החמאס בכבישי עוטף עזה היה בהירצחו. הוא הובא 25 ) - בן 07.10.2023( באותו יום. ניר נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד למנוחת עולמים בבית העלמין באשדוד בהותירו אחריו הורים, אח, אחות, סבים וסבתות ובת זוג. על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "גם אם לא ניפגש עוד בחיינו, בכל שעה ובכל מקום אתה איתנו ובתוכנו. היית יחיד ומיוחד, לא דומה לאף אחד, וכך נזכור אותך לעד".

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8