שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

הסעיף החמישי דן בעיקר בהטמעתם האפשרית של הליכי השיתוף ברשויות המקומיות בישראל, באופן מוסדר ומחייב. לעניין זה ענו רוב הנשאלים גם אם חלקם בהיסוס מה, שראוי וגם רצוי להסדיר את העניין. באחת הערים שראשיהם רואיינו, כבר הוטמע ההליך, באופן מוסדר המחייב את כלל הפקידות הבכירה לפעול על פי ההנחיות. לגבי שיטת ההטמעה, התנגדו רובם המכריע של הנשאלים שההטמעה תוכתב להם בצורה של חקיקה. קונצנזוס רחב כעולה מן התשובות מצוי סביב התפיסה שבהחלט יש מקום להטמעת שיתופי ציבור באופן מסודר, מחייב ונהיר לכלל הנוגעים בדבר בשלטון המקומי בישראל. ייתכן שתפיסה זו התגבשה לאחר הבנתם שבעיר גדולה כבר נכתב נוהל פנימי המחייב את כלל היחידות הארגוניות, לנושא שיתו ף הציבור בקבלת החלטות. לגבי האחראי על הטמעת השיטה סברו רוב הנשאלים שראוי היה שמשרד הפנים יכתיב נוהל בסיסי שניתן יהיה להתאמה לאוכלוסיות ולאפשרויות של הערים השונות בטרם הפיכתו למחייב. חלק מראשי הערים סבור שהפיקוח והאכיפה של נוהל שכזה צריך להיות בידי משרד הפנ ים לעומת אחרים שסברו שגם מרכז השלטון המקומי מסוגל לכך ואולי עם פחות סרבול והיה גם מי שבטוח שהנהלים המוטמעים, ככל שיבואו לידי פרסום רבתי, יוכלו להיות מפוקחים על ידי הציבור עצמו. מאפיינים משותפים - מבחינת גילם של ראשי הערים בהקשר לנכונותם להטמיע הליכי שיתוף באופן מערכתי ומחייב בעירם, עולה התמונה הבאה: רובם המוחלט של "הצעירים יותר" מעידים על כך שהם מאוד בעד מנגנון מובנה ומוסדר לקיומם של הליכי השיתוף ללא חשש מצדם. לעומתם, נחלקים "הצעירים פחות" בין אלה המעידים על עצמם שהם מאוד בעד מנגנון מוסדר ומחייב לשיתוף התו שבים לבין אלה הרואים לנכון להטמיע אותם, אף כי בפחות התלהבות – באופן די שווה. מכאן לכן ניתן להניח כי לפחות על פי עדותם של הנשאלים למחקר זה, הטמעת הליכים לשיתוף הציבור באופן מערכתי מוסדר ומחייב עשויה להתבצע מהר יותר בקרב ראשי הערים הפחות מבוגרים. לגבי השכלתם של ראשי הערים בהקשר זה של הטמעת הליכי שיתוף מחייבים בשלטון המקומי, התמונה די בהירה – בקרב בעלי ההשכלה של תואר אקדמי ראשון, הרוב המכריע מעיד על עצמו שהוא מאוד בעד הרעיון, בעלי התארים המתקדמים נחלקים לשתי קבוצות הדומות בהיקפן: האחת שהיא מאוד בעד והשנייה שה יא רואה לנכון להטמיע. ראש עיר אחד בקטגוריה זו כבר הטמיע הליך מחייב שכזה בעירו. מן האמור עולה כי הרוב המכריע של ראשי ההרים מסכים לתפיסה שראוי שיהיה מנגנון מוסדר ומחייב לקיומם של הליכי שיתוף, כמעט ללא קשר עם השכלתם של ראשי הערים. בהקשר למשך כהונתם של ראשי ה ערים מול מוכנותם להטמיע הליכי שיתוף באופן מחייב, מעלה המחקר תמונה מעניינת. לפי תמונה זו, בקרב המנוסים שבראשי הערים, כלומר בין אלה המכהנים שתיים או שלוש קדנציות בתפקידם, קיים רוב ברור עד מוחלט המעיד על עצמו שהוא מאוד בעד הרעיון. בקרב ראשי הערים החדשים התמונ ה היא די מאוזנת בין הטוענים כך לבין האחרים הנכונים להטמיע הליכי שיתוף, אף כי עם התלהבות חלקית יותר. בקרב הוותיקים שבין

149