שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

אבל זכות ההצבעה מהווה אספקט אחד בלבד בהכרעה המדינית, לדברי אבינרי. אחת לארבע או חמש שנים שווים אמנם כל האזרחים בפני החוק ולוקחים חלק בהכרעות המדיניות אבל בין מועדי הבחירות הללו, בני האדם אינם שווים בחלקם המשפיע על ההכרעות המדיניות. השוויוניות של יום הבחירות מדגישה לכן את הדיפרנציאליות של כל ימות השנה. מכאן לדברי אבינרי שהמשטר הדמוקרטי נבחן במידת האיזון שהוא מקנה בין השוויוניות המוזכרת לבין הדיפרנציאליות ועל המידה בה זכות ההשתתפות בהכרעה המדינית ביום הבחירות היא בעלת משמעות מבחינתו של המצביע ומבחינת התוצאה הממשית בעולמה של המדינאות. המבחן לכך טוען אבינרי טמון בידיעתו של האזרח בעת הבחירה, על מה הוא מצביע והאם יש לו דרך בין בחירות לבחירות להשיג מידע ולהשפי ע על ענייני הציבור על ידי פעילות וולונטארית. להגדרתו, הדמוקרטיה המודרנית היא: עוד מתייחס אבינרי לעניין הלגיטימיות של הכרעת הרוב בשלטון הדמוקרטי. לדבריו, ניתן להגיע להצדקת עיקרון הרוב רק אם יוצאים מנקודת הנחה שהאדם, בנבדל מן החיות, הינו בעל כושר להכריע הכרעות נאותות ורלוונטיות לעניין נדון. תפיסה זו אינה משחררת כמובן מן האפשרות של האדם לט עות וכל אשר היא קובעת הוא את כושרו של האדם להכריע הכרעות שהן רציונאליות. מסיבה זו, טוען אבינרי, בשעה שקבוצת אנשים חלוקים באשר להכרעה לעניין מסוים – נניח ששישים אחוזים סוברים כך וארבעים אחוזים סוברים אחרת – הרי שלעולם לא נדע בביטחון מלא מי משתי הקבוצות צודק ת. כל מה שאנו לכל היותר יכולים לומר הוא שמאחר ובני האדם הם יצורים רציונאליים, הרי שקיים סיכוי רב יותר שהקבוצה של שישים האחוזים אינה טועה ושהסיכוי שהקבוצה של ארבעים האחוזים אינה טועה, קטן יותר. במילים אחרות, אנו סבורים שסיכויי הטעות של הרוב קטנים יותר מסיכו יי הטעות של המיעוט ומשום כך ככל שהרוב גדול יותר, אנו סבורים שהוא מייצג סיכוי גדול יותר של העדר - טעות )אבינרי, 1966 : 225 .( למרות האמור, הרוב לעולם אינו יכול להיות בטוח בצדקתו בביטחון מלא. לעולם גם לא ניתן לדעת אם בסיטואציה מסוימת, דווקא המיעוט יהיה זה הצודק או אם במועד מאוחר יותר יתברר שהוא זה שהיה הצודק מלכתחילה. מסיבה זו מסביר אבינרי: - צורת משטר שבה יש לכלל האוכלוסייה הזכות החוקית והאפשרות המעשית להשתתף בעיצובה של ההכרעה המדינית ולהחליף לעיתים מזומנות, הקבועות בחוק, את מפעילי השלטון )אבינרי, 1966 : 222 .(

הלגיטימיות של שלטון הרוב היא ממילא הלגיטימיות של קיום אופוזיציה וליתר דיוק: ההכרח בקיומו של המיעוט בתור אופוזיציה, המסוגלת לתקן את שיבושי - הרוב או להחליף אותו בסיטואציה מסוימת )אבינרי, 1966 : 226 .(

זה אומר שהעיקרון המפקיד את השלטון בידי הרוב הוא אותו העיקרון המחייב אותו לקיים את המיעוט ולאפשר לו את חירות הדיבור והביקורת, שהרי בהעדר מיעוט, נעלם עיקרון הצדקתו של הרוב. קביעתו של אבינרי לפיה חשוב למשטר הדמוקרטי שהאזרח ידע בעת הבחי רה על מה הוא מצביע, שיוכל להשיג מידע על התנהלות השלטון באופן שוטף ושיוכל להשפיע על ענייני הציבור גם בין מערכת בחירות אחת למשניה, תומכים ממשית בקיומה של דמוקרטיה השתתפותית המקנה

22