שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

את האפשרויות המוזכרות. בנוסף, הלגיטימיות של הכרעת הרוב מצביעה על פי אבינרי על כ ך, שעל השלטון לאפשר את חירות הדיבור ואת הביקורת מצד אלה שאינם חלק ממנו, לטובת הצדקתו )אבינרי, 1966 : 226 .( חוקר מדע המדינה הצרפתי ברנרד מנין מצביע על ארבעה עקרונות יסודיים בדמוקרטיה הייצוגית: ממשלות המכהנות אחרי בחירות; עצמאות לקובעי המדיניות השלטוניים; החופש להביע עמדה לכל אדם במדינה והעיקרון האחרון - שההחלטות הציבוריות אמורות להתקבל אחרי דיון ) Manin, 1997 (. עוד לדבריו, החלטה לגיטימית אינה מייצגת את רצון כולם, אלא היא תוצר של הדיון של כולם. זהו התהליך דרכו רצונם של הכל נוצר ומעניק לגיטימציה לתוצר, ולא

כול של רצונות שגובשו מכבר :

סך

העיקרון הדיוני הוא גם אינדיבידואליסטי וגם דמוקרטי. משמעו שכולם משתתפים בדיון, ובמובן זה ניתן באופן סביר להתייחס להחלטה כנובעת מהאנשים )...( . ההחלטה נובעת גם מחירותם של יחידים: אנשים דנים ביחד, מעצבים את עמדותיהם תוך כדי דיון, ו פו בסו כל אחד בוחר באופן חופשי בפתרון זה או אחר. עלינו להצהיר, למרות הסתירה עם מסורת ארוכה, שחוק לגיטימי הוא תוצר של דיון כללי, ולא הביטוי של רצון הכלל ) Manin, 1987: 352 .(

שיתוף אזרחים בתהליכי קבלת ההחלטות אינו נושא חדש. הוא החל שם נולד רעיון הדמוקרט יה ההשתתפותית, כגרסת דמוקרטיה שאינה מסתפקת בייצוג דעות הציבור באמצעות שליחיהם הנבחרים באורח דמוקרטי – הלא היא גרסת ה דמוקרטיה ייצוגית ה , הנהוגה כיום גם בישראל - אלא מבקשת מעת לעת להעביר חלק מהכרעות השלטון לידי הציבור. אבחנה מעניינת בין הדמוקרטיה הפרוצדוראלי ת לבין זו ההשתתפותית , ערכו גם אלישבע סדן וארזה צ'רצ'מן בטענתן שלכל גרסה תומכים ומתנגדים ועל מנת לעמוד על נקודות המחלוקת שביניהן, הן מעלות את ההבדלים הבולטים בין שתי התפיסות: על פי גרסת הדמוקרטיה הייצוגית, ההשתתפותית אינה אלא בזבוז זמן, בגלל חובבנות משתתפיה . על פי גרסת ההשתתפותית, היא משמשת ניטור ומסייעת לאכיפה. בגרסה הייצוגית מודגש החשש מפני ההמון שיאיים על היציבות הפוליטית ויכריע את השלטון. על פי הגרסה ההשתתפותית היא דווקא תתרום להפגת מתחים ובכך תחזק את היציבות. הגרסה הייצוגית מצביעה על אדישות האזרחים, המש תתפת נשענת על היכולת לחנך אזרחים להשתתפות ולהוציאם מאדישותם; הגרסה הייצוגית מצביעה על הצורך במומחיות ובמקצוענות שהן נחלתם של הנבחרים. הגרסה ההשתתפותית מצביעה על הצורך להישען דווקא על דרישות העולות מן השטח; הדמוקרטיה הייצוגית חוששת מפני האינטרסים הצרים שישת לטו על תהליך קבלת ההחלטות. הגרסה ההשתתפותית סבורה שהאינטרס הכללי אינו אלא פסיפס רחב של אינטרסים חלקיים; ולבסוף, בעוד שהגרסה הייצוגית מקדשת את העובדה שהנבחרים שייכים לקבוצה חברתית "טובה" יותר מבחינת מאפייניה הדמוגרפיים, הגרסה ההשתתפותית רואה בכך טעם לפגם, ה מפר את עקרון השוויון )סדן וצ'רצ'מן, 2003 .(

ביוון,



23