שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

להציע מבנה מסודר של אתר הניתן להקמה על ידי כל רשות מקומית, אליו ניתן להגיע באמצעות קישור מכל אתר רשותי קיים. אופציה זו תקל על בקרת משרד הפנים את קיומם וניהולם של הליכים לשיתוף הציבור בכל הארץ ביתר קלות, כפי שיפורט בהמשך. יצוין שהסיכוי המעשי הסביר להיענותן של הרשויות המקומיות לדרישת משרד הפנים להטמעת הרפורמה שבבסיסו של מחקר זה טמון באחד משני מסלולים אפשריים: מסלול הענשה על אי ביצוע או מסלול המרצה על פי ביצוע בפועל. במסלול הראשון ההענשה יכולה להיות כהפחתה תקציבית בנ ושאים שונים ובמסלול השני ההמרצה יכולה להיות בצורה של מתן חופש פעולה בתחומים עירוניים שונים שאינם מותרים כיום )למשל, האפשרות להחלטה עצמית של הרשות להנחות בארנונה במקרים ובגבולות מוגדרים( או במתן מענקים תקציביים ייעודיים וידועים מראש. במילים אחרות, בשיטת המק ל והגזר. האמור אגב, מחייב מן הסתם מנגנון אכיפה. לעניין זה יצוין שהאמצעים הטכנולוגיים הקיימים בשוק בעת כתיבתו של המחקר, מאפשרים איסוף מידע קל יחסית, בייחוד במצב בו ההטמעה הנדונה כרוכה בהליכים המחייבים פרסום ברבים בחלקים קבועים של שלביה. משמע, הזרמת "ההוכחות " של כל רשות על קיומם של הליכי השיתוף בה, אינה מלאכה מסורבלת וגם, עיבוד מידע זה על ידי משרד הפנים לצרכי הבקרה אינו נצפה כבעייתי. למעשה, ככל שמשרד הפנים יעמיד פלטפורמה ממוחשבת כפי שהוצע, להקמתם של אתרי אינטרנט ייחודיים להליכי השיתוף ברשויות המקומיות השונות, איסוף המידע הנדרש לבקרה המתבקשת של משרד הפנים יכול להתקבל כמעט אוטומטית. לחילופין, איסוף המידע מאתרי הרשויות גם בהעדר פלטפורמה אחידה של משרד הפנים – קל יחסית בעידן הדיגיטלי המתפתח בצעדי ענק. לעניין ההדרגתיות שהוזכרה לשם הטמעת התהליך, ראוי שמשרד הפנים יאפש ר לרשויות המקומיות פרק זמן של שנתיים, לאחר ההעברה אליהן של מסמך המתווה, לשם יישומו המלא. במהלך השנה הראשונה יפעילו הרשויות את הליכי השיתוף על פי העיקרון שבמסמך תוך בחינת התהליך כולו. כל רשות תוכל לאתר קשיים ככל שיתעוררו כאלה ולהמליץ על שינויים המתבקשים עבו רה בהתאם לתנאיה הספציפיים. לאחר השנה הראשונה יבחן משרד הפנים את האפשרות לעדכן את הנוהל שאושר לכל רשות, ככל שזו תגיש בקשה לכך לאור ניסיונה המצטבר באותה השנה ולצד נימוק בצורך בשינויים המתבקשים. אישור העדכון בשנה השנייה יהפוך את הנוהל בכל מקרה לסופי, לפחות עד שיוכח שברשות הרלוונטית חלו שינויים הדורשים עדכון מחודש. המשמעות המעשית על פי האמור היא שתינתן לכל רשות תקופת הרצה בת שנתיים ללימוד העניין ולתרגולו, שלאחריהם יפעלו מסלולי ההמרצה או ההענשה כאמור. יוזכר, כפי שכבר צוין במהלך פרקי המחקר, כי אין לזלזל בפיקוח ה אפשרי הנוסף על הטמעת הליכי השיתוף: זה שבידי הציבור. ניתן להניח ברמה גבוהה של סבירות שבעת הטמעתה של הרפורמה האמורה, יעמוד הציבור על זכותו ליהנות ממנה. נכון לימי כתיבת מחקר זה, תושבי היישובים השונים בארץ אינם יכולים לתבוע את קיומם של הליכי השיתוף , משום שלא קיימת כל חובה לכך. אך ככל שההליכים האמורים יהפכו למוסדרים ולמחייבים ברשויות המקומיות, התושבים יצפו מנבחריהם לנהוג על פי ההנחיות, הפועלות גם לטובתם. לאור שימושם ההולך וגובר של אמצעי המדיה הדיגיטלית ובהם הרשתות החברתיות,

228