פנזין 70 שנה לאשדוד

לראות את העיר מחדש עדי דהן סוירידה

מאותו רגע כבר לא יכולתי ללכת לאורך הטיילת מבלי לקרוא את העיר דרך הציורים שעל הקיר. 2013 אותם ציורים, שנוצרו בשנת ביוזמת החברה העירונית לתיירות "חופית" ובביצועו של , אליסף מיארה האמן האשדודי אינם רק תיעוד חזותי של העיר. מדובר באחד ממיזמי אמנות הרחוב המקיפים והייחודיים שנוצרו בישראל – גלריה פתוחה לאורך מאות מטרים, שבה העיר עצמה הופכת לחומר הגלם של היצירה. הציורים מחברים בין סמלים מקומיים, נופים וזיכרונות משותפים, והופכים את חומת הטיילת למרחב שבו כל תושב יכול למצוא פיסה מהסיפור שלו.

יש מקומות שאנחנו עוברים בהם כמעט בכל יום, אבל רק לעיתים נדירות באמת מתבוננים בהם. הטיילת של אשדוד היא אחד מהם. בין הים לחומה, בין רוכבי האופניים להולכי השבילים, משתרעת גלריה פתוחה שאינה דורשת כרטיס כניסה, שעות פתיחה או שקט של מוזיאון. היא פשוט שם – חלק מהנוף, חלק מהדרך, חלק מהעיר. במסגרת לימודי התואר השני שלי בתרבות במכללת ספיר, חזרתי אל אותה טיילת – הפעם כחוקרת. ככל שהעמקתי במחקר, הבנתי שלא חקרתי רק תערוכת רחוב. חקרתי את הדרך שבה עיר מספרת את עצמה. בין שוק אשדוד ים, המצודה, גבעת יונה והים, נחשף בפניי סיפור על זהות מקומית, זיכרון משותף והיכולת של אמנות במרחב הציבורי לחבר בין אנשים למקום שבו הם חיים.