פנזין 70 שנה לאשדוד
היא גם שלו. זו אולי המשמעות העמוקה ביותר של קהילה. לא רק לחיות באותו מקום, אלא לזהות את עצמנו בתוך הסיפור שהוא מספר. המחקר המלא הוא הזמנה להמשיך את המסע הזה – דרך היצירות, הריאיון עם האמן, התצלומים והסיפורים שמאחורי הקירות. אבל יותר מכל, הוא הזמנה פשוטה- בפעם הבאה שתעברו בטיילת, אל תמהרו. עצרו מול אחד הציורים. התבוננו בו עוד רגע אחד. ייתכן שלא הציור ישתנה – אלא הדרך שבה אתם רואים את העיר שלנו. אולי זו המתנה היפה ביותר שאפשר להעניק לעיר ביום הולדתה – לא רק להביט בה, אלא ללמוד לראות אותה מחדש.
אינם מספרים רק על מקומות. הם מספרים על האנשים שחיים ביניהם. זו הייתה גם אחת המסקנות המרכזיות של המחקר: הדימויים שעל הקיר אינם רק מתארים את אשדוד, הם מעצבים את האופן שבו אנחנו זוכרים אותה וחווים אותה. אולי זו גם הסיבה שהמחקר הזה נשאר איתי הרבה אחרי שהסתיים. הטיילת נשארה בדיוק כפי שהייתה. אותם קירות, אותם צבעים, אותה טיילת. אבל משהו בדרך שבה אני מתבוננת בה השתנה. מאז, כל הליכה לאורך הטיילת היא גם מפגש עם הסיפורים שמסתתרים בין הצבעים, הדמויות והנוף. המחקר לימד אותי שאמנות במרחב הציבורי אינה רק מה שאנחנו רואים, אלא גם מה שאנחנו מרגישים. היא יכולה לעורר זיכרון, לפתוח שיחה בין זרים, להציף געגוע, או פשוט לגרום למישהו לעצור לרגע בדרך הביתה ולהרגיש שהעיר הזאת
במהלך המחקר זכיתי גם לשוחח עם האמן המוכשר אליסף מיארה, ולגלות את הסיפור שמאחורי הקירות. במשך חודשים ארוכים הוא ישב בטיילת, יום אחר יום, בכל עונות השנה ובכל מזג אוויר, והתבונן. הוא לא הסתפק בנוף הים, אלא חיפש את מה שמרכיב באמת את העיר – הדייגים החוזרים מהים, הציפורים מעל קו החוף, הנמל באופק, הכיכרות, הרחובות, האנשים שחולפים מבלי לדעת שבעוד זמן קצר יהפכו בעצמם לחלק מהיצירה. יש משהו מרגש ברגע שבו מתחילים לזהות את העיר בתוך הציורים. פתאום שוק אשדוד ים כבר אינו רק שוק, אלא זיכרון של ריחות, קולות ומפגשים. המצודה אינה רק אתר היסטורי, אלא עדות לשכבות הזמן של העיר. גבעת יונה היא הרבה יותר מנקודת תצפית, והים, שמלווה כמעט כל יצירה, הופך לדמות בפני עצמה. ככל שמתבוננים יותר, מבינים שהציורים
מזל טוב אשדוד, עיר של ים, תרבות וסיפורים. לקריאת המחקר המלא:
Made with FlippingBook flipbook maker