רונית טל ורולנד סולטן

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל ד"ר רונית טל סולטן

מהלך חייה: ) ילידת הארץ. אימא 05.11.1967( רונית נולדה בב' חשוון תשכ"ח לאדם ותום וסבתא לאורי ורז. נשואה לרולנד בן למשפחת סולטן מאשדוד. היא נולדה בישראל להורים יוצאי ארגנטינה. עלתה 18 כשהייתה בת שנתיים שבו הוריה למולדתם, ובגיל בגפה לארץ. רונית הגיעה לקיבוץ כרם שלום כמתנדבת, ושם הכירה את רולנד סולטן, מי שלימים יהיה בעלה. הם התאהבו, נישאו והולידו שם את ילדיהם, אדם ותום. כשהילדים היו קטנים, החליטו רונית ורולנד לעקור עם שנים, ומששבו 4 ילדיהם לארגנטינה. הם חיו שם במשך

ארצה, הצטרפו אל ראשוני החברים בקיבוץ חולית שבעוטף עזה, שם קבעו את ביתם עד ליומם האחרון. רונית, שכונתה 'רו' הייתה חובבת אמנות, עבדה בקיבוץ בחינוך לגיל התחילה את לימודיה הגבוהים, והשלימה תואר שני ושלישי בתולדות 40 הרך. בגיל האמנות, בתכנית משותפת למכללת ספיר ולאוניברסיטת בן גוריון. תואר ד"ר יוענק לה , אך למצער, יימסר לבניה. 2024 בקיץ היא הייתה אישה מלאת חן, ובעלת חיוך שובה לב. נעימה, חכמה וטובה. אשת משפחה למופת, וסבתא שאהבה את נכדיה. היא הייתה מרוצה מכך שבנה אדם, וכלתה ניר קבעו את ביתם בקיבוץ. רונית אהבה מאוד את בן זוגה רולנד, וטיפלה בו במסירות מעוררת השראה, בזמנים בהם עבר משברים בריאותיים במשך תקופות רבות. היא הייתה מסורה מאוד להוריה שנותרו בארגנטינה, והקפידה להיות איתם בקשר מתמיד. רונית שמרה על קשר עם חברותיה משכבר הימים, ודאגה לבקר את אימה, במיוחד ובעיקר לאחר מות אביה ולאחר מות אחיה היחיד, שנפטר ממחלת הסרטן. המוטו של רונית היה - אמנות היא לא מה שאתה רואה, אלא מה שאתה גורם לאחרים לראות. האמנות הייתה הנושא האהוב עליה, וזה שגרם לפניה לזרוח כשדיברה בו. מילים אלו נחקקו על מצבתה, כפי שהיו חקוקים על ליבה. המשפחה כואבת את אובדנה הכפול והכבד מנשוא של הבת היחידה שנשארה ובעלה האהובים מאוד. היא הייתה רוצה שיזכרו את בתם המוכשרת, הנעימה והחכמה, זו שדאגה להם, ומילאה אותם באהבה רבה. את רונית ורולנד, יקיריה, היו רוצים שיזכרו כזוג אוהב וצנוע, כאנשי חכמה וכאנשים של אנשים. כמי שאהבו את בני המשפחה כולם, את המשפחה המורחבת ואת זו שהקימו בעצמם. כמי שאהבו, כיבדו והעריכו את חבריהם הרבים. כמי שעשייתם המבורכת תמשיך להתקיים גם אחריהם, וייזכרו בלבבות כאנשי אהבה וטוב. נסיבות מותה: בקיבוץ 7/10/2023 אף אחד לא באמת יודע מה בדיוק קרה לזוג סולטן. שניהם נרצחו ב חולית. הם שהו בממ"ד שבביתם, ורונית אף הספיקה לכתוב לשכנתה שהמחבלים כבר בביתם. לילדיה כתבה בווטסאפ שהיא אוהבת אותם, וביקשה שישמרו על עצמם. גופתה נמצאה בתוך הבית, מחוץ לממ"ד, וגופת בעלה אותרה מחוץ לבית. זיהוי גופותיהם ארך ימים, אך המשפחה המתינה לזיהוי גופת בעלה 10 מס' ימים, גופת רונית זוהתה כעבור שהגיע כעבור יומיים נוספים, כדי להביאם למנוחת עולמים יחד. הם נטמנו יחדיו בחלקת סמוכים זה לזה, כפי שהיו בחייהם 19/10/2023 - נרצחי הטבח בבית העלמין באשדוד ב בביקור שערכו הבן אדם ורעייתו ניר- שנצלו מן הטבח, תודה לאל- התגלה כי דלת הממ"ד בבית ההורים, נוקבה בשתי יריות. כפי הנראה פנימה, נזרק מטען אל תוך הבית שזרע הרס וחורבן. הכול היה חרוך, וריח השריפה עוד היה באוויר. במקום שרר בלגאן עצום, שהעיד יותר ממילים על מעט ממה שארע במקום, אולם עדיין נותרו שאלות תלויות בהירצחם. 68 ורולנד בן 56 באוויר. רונית הייתה בת

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל רולנד (צ'רלס ג'וזף) סולטן

מהלך חייו: ) בתוניס. נשוי לרונית 16.09.1955( רולנד נולד בכ"ט אלול תשט"ו ז"ל, אב לאדם ותום וסבא לאורי ורז. רולנד, בן למשפחת סולטן תושבי אשדוד - הרביעי מבין שמונת ילדיה. רולנד, המכונה גם רולו, גדל בצרפת ועם עלייתו ארצה בגיל , הצטרף לגרעין הנח"ל בקיבוץ כרם שלום. שם הוא הכיר 23 את אשתו רונית. הם נישאו, קבעו את ביתם בכרם שלום ושם גם נולדו שני ילדיהם. כשהילדים היו קטנים, החליטו בני הזוג לעקור עם ילדיהם לארגנטינה, מקום מוצאם של הורי שנים, בהן שימש רולנד בתפקיד 4 רעייתו. שם הם חיו במשך

מתורגמן. כאשר שבו ארצה, הצטרפו אל ראשוני החברים בקיבוץ חולית שבעוטף עזה, שנה. היה לו חיבור מדהים 15 ורולנד קיבל שם את תפקיד מנהל הקהילה, ובו כיהן במשך לאנשים ולאדמה, ובתפקידו הצליח מאוד לטפח את שניהם. רולנד היה מעמודי התווך של הקיבוץ. הוא אף עסק בהנהלת חשבונות, ושאף יחד עם חברי הקיבוץ הוותיקים להרחיב את מעגל החברים בו. לפיכך, קידם כניסת משפחות של זוגות צעירים לקיבוץ. הוא אהב את משפחתו ואי אפשר היה שלא להשיב לו אהבה. בעיקר התאפיין כמי שקרוב יותר לעולמם של צעירי המשפחה, והמבין את שפתם. בעל חוש הומור, שידע תמיד לומר משהו שישבור את הקרח, או יצחיק את כולם. המוטו של רולנד היה "יום ללא צחוק, הוא יום מבוזבז" ( צ'רלי צ'פלין), והוא אכן השתדל לחיות לפיו. בני משפחתו ראו לנכון לחקוק מילים אלו על מצבתו. הוא היה איש מוכשר בתחומים רבים, צנוע וחכם ומלא בדמיון. איש של מילים. תשוקתו העזה הייתה עולם התיאטרון, כתיבת מחזות ובימוי הצגות. בעבר, התחיל כבמאי בתיאטרון הנגב, וביים שורה של הצגות, ביניהן: "חברים לנצח" ו-"בעיניים עצומות". עם הגיעו לגיל פנסיה, מסר את תפקידו בקיבוץ, על מנת לכתוב מחזות כבעבר - אך לדאבון הלב, מחשבו האישי נגנב ביום הטבח, ובו יצירות מעולמו שנגדעו אף הן, ולא הגיעו לכדי פרסום. רולנד אהב ליצור גם במטבח, ואחת מיצירות הדגל שלו הייתה עוגת פלאן צרפתית. הוא חלק ממטעמיו למשפחתו, והיה חלק מרכזי בכל אירוע. איש מעשי שלא הרבה לדבר, ונהג בצניעות כשמדובר היה בעשייתו. משפחתו מאשדוד ידעה לספר שבימים בהם היו אירועים ביטחוניים וסבבים מאיימים על העוטף, היו רולנד ורעיינתו רונית מסרבים לעזוב את מקום מגוריהם בעוטף עזה (חולית). כאשר היו מגיעים לבקר את המשפחה בעיר הנמל, פגשו בני משפחה, אחיינים ואחייניות. רולנד מצא שפה משותפת, בעיקר עם הצעירים שאהבו מאוד את חוש ההומור המופלא שלו. הוא דאג לפנק את כל בני המשפחה בבישוליו ובדברי המאפה שהכין לכבודם. במהלך חייו התמודד עם בעיות בריאות שונות, כגון שלושה ניתוחי לב ואירוע מוחי. מכולם יצא בשלום, והתגבר על תקופת הריפוי הודות לאישיותו האופטימית ולאהבתה של אשתו רונית. המוות איים, לא אחת, לגבור עליו - אך נכונה לו אכזבה. עד אשר נגע בו הרוע העצום של השבעה באוקטובר וגרם למותו, יחד עם רונית, אהבתו. המשפחה כואבת את אובדנה הכפול והכבד מנשוא, של האח והגיסה האהובים מאוד והייתה רוצה שיזכרו את יקיריה כזוג אוהב וצנוע, כאנשי חכמה וכאנשים של אנשים. כמי שאהבו את בני המשפחה כולם, את המשפחה המורחבת ואת זו שהקימו בעצמם. כמי שאהבו, כיבדו והעריכו את חבריהם הרבים. כמי שעשייתם המבורכת תמשיך להתקיים גם אחריהם, וייזכרו בלבבות כאנשי אהבה וטוב שחייהם נגדעו בידי בני עוולה.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל רולנד (צ'רלס ג'וזף) סולטן

נסיבות מותו: אף אחד לא באמת יודע מה בדיוק קרה לבני הזוג סולטן. בקיבוץ חולית. הם שהו בממ"ד 7/10/2023- שניהם נרצחו ב שבביתם ורונית אף הספיקה לכתוב לשכנתה שהמחבלים כבר בביתם. את גופת רולנד מצאו בחוץ, ואת גופת רונית בתוך הבית, מחוץ לממ"ד. זיהוי גופותיהם ארך מספר ימים; ימים, אך המשפחה המתינה 10 גופת רונית זוהתה כעבור לזיהוי גופת האב שהגיע כעבור יומיים נוספים, כדי להביאם למנוחת עולמים יחד. הם נטמנו יחדיו בחלקת נרצחי הטבח סמוכים זה לזה, כפי 19/10/2023- בבית העלמין באשדוד ב

שהיו בחייהם. בביקור שערכו הבן אדם ורעייתו ניר - שנצלו מן הטבח, תודה לאל - התגלה כי דלת הממ"ד בבית ההורים, נוקבה בשתי יריות. כפי הנראה פנימה, נזרק מטען אל תוך הבית שזרע הרס וחורבן. הכול היה חרוך, וריח השריפה עוד היה באוויר. במקום שרר בלגאן עצום, שהעיד יותר ממילים על מעט ממה שאירע במקום, אולם עדיין נותרו שאלות עומדות ותלויות באוויר.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8