רונית טל ורולנד סולטן

ז"ל רולנד (צ'רלס ג'וזף) סולטן

מהלך חייו: ) בתוניס. נשוי לרונית 16.09.1955( רולנד נולד בכ"ט אלול תשט"ו ז"ל, אב לאדם ותום וסבא לאורי ורז. רולנד, בן למשפחת סולטן תושבי אשדוד - הרביעי מבין שמונת ילדיה. רולנד, המכונה גם רולו, גדל בצרפת ועם עלייתו ארצה בגיל , הצטרף לגרעין הנח"ל בקיבוץ כרם שלום. שם הוא הכיר 23 את אשתו רונית. הם נישאו, קבעו את ביתם בכרם שלום ושם גם נולדו שני ילדיהם. כשהילדים היו קטנים, החליטו בני הזוג לעקור עם ילדיהם לארגנטינה, מקום מוצאם של הורי שנים, בהן שימש רולנד בתפקיד 4 רעייתו. שם הם חיו במשך

מתורגמן. כאשר שבו ארצה, הצטרפו אל ראשוני החברים בקיבוץ חולית שבעוטף עזה, שנה. היה לו חיבור מדהים 15 ורולנד קיבל שם את תפקיד מנהל הקהילה, ובו כיהן במשך לאנשים ולאדמה, ובתפקידו הצליח מאוד לטפח את שניהם. רולנד היה מעמודי התווך של הקיבוץ. הוא אף עסק בהנהלת חשבונות, ושאף יחד עם חברי הקיבוץ הוותיקים להרחיב את מעגל החברים בו. לפיכך, קידם כניסת משפחות של זוגות צעירים לקיבוץ. הוא אהב את משפחתו ואי אפשר היה שלא להשיב לו אהבה. בעיקר התאפיין כמי שקרוב יותר לעולמם של צעירי המשפחה, והמבין את שפתם. בעל חוש הומור, שידע תמיד לומר משהו שישבור את הקרח, או יצחיק את כולם. המוטו של רולנד היה "יום ללא צחוק, הוא יום מבוזבז" ( צ'רלי צ'פלין), והוא אכן השתדל לחיות לפיו. בני משפחתו ראו לנכון לחקוק מילים אלו על מצבתו. הוא היה איש מוכשר בתחומים רבים, צנוע וחכם ומלא בדמיון. איש של מילים. תשוקתו העזה הייתה עולם התיאטרון, כתיבת מחזות ובימוי הצגות. בעבר, התחיל כבמאי בתיאטרון הנגב, וביים שורה של הצגות, ביניהן: "חברים לנצח" ו-"בעיניים עצומות". עם הגיעו לגיל פנסיה, מסר את תפקידו בקיבוץ, על מנת לכתוב מחזות כבעבר - אך לדאבון הלב, מחשבו האישי נגנב ביום הטבח, ובו יצירות מעולמו שנגדעו אף הן, ולא הגיעו לכדי פרסום. רולנד אהב ליצור גם במטבח, ואחת מיצירות הדגל שלו הייתה עוגת פלאן צרפתית. הוא חלק ממטעמיו למשפחתו, והיה חלק מרכזי בכל אירוע. איש מעשי שלא הרבה לדבר, ונהג בצניעות כשמדובר היה בעשייתו. משפחתו מאשדוד ידעה לספר שבימים בהם היו אירועים ביטחוניים וסבבים מאיימים על העוטף, היו רולנד ורעיינתו רונית מסרבים לעזוב את מקום מגוריהם בעוטף עזה (חולית). כאשר היו מגיעים לבקר את המשפחה בעיר הנמל, פגשו בני משפחה, אחיינים ואחייניות. רולנד מצא שפה משותפת, בעיקר עם הצעירים שאהבו מאוד את חוש ההומור המופלא שלו. הוא דאג לפנק את כל בני המשפחה בבישוליו ובדברי המאפה שהכין לכבודם. במהלך חייו התמודד עם בעיות בריאות שונות, כגון שלושה ניתוחי לב ואירוע מוחי. מכולם יצא בשלום, והתגבר על תקופת הריפוי הודות לאישיותו האופטימית ולאהבתה של אשתו רונית. המוות איים, לא אחת, לגבור עליו - אך נכונה לו אכזבה. עד אשר נגע בו הרוע העצום של השבעה באוקטובר וגרם למותו, יחד עם רונית, אהבתו. המשפחה כואבת את אובדנה הכפול והכבד מנשוא, של האח והגיסה האהובים מאוד והייתה רוצה שיזכרו את יקיריה כזוג אוהב וצנוע, כאנשי חכמה וכאנשים של אנשים. כמי שאהבו את בני המשפחה כולם, את המשפחה המורחבת ואת זו שהקימו בעצמם. כמי שאהבו, כיבדו והעריכו את חבריהם הרבים. כמי שעשייתם המבורכת תמשיך להתקיים גם אחריהם, וייזכרו בלבבות כאנשי אהבה וטוב שחייהם נגדעו בידי בני עוולה.

>> לדף ההנצחה המלא