שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

ככל שאלה הינם בעלי השכלה גבוהה יותר, כך יגדל הסיכוי לתמיכתם בשיתוף הציבור

– הציבור

בקבלת החלטותיהם.

שיקולים נתפסים ומידת חשיבותם - נושא זה נבחן לעומק בחלקים נרחבים של מחקר זה על פרקיו השונים. ה גורמים העיקריים בצד היתרונות שאותרו כמשפיעים על עמדותיהם של מקבלי ההחלטות בשלטון המקומי בישראל, הינם מגוונים. אולם, חלק לא מבוטל מן הנבחרים חושב שלשיתוף הציבור יש ערך פרקטי: הוא מוביל להחלטות טובות יותר ומשום כך הוא תורם להגברת הלגיטימציה להחלטותיו בפרט ול מדיניותו בכלל. עניין חשוב זה עומד בבסיס עמדתם של הפוליטיקאים ומהווה משענת יציבה להבנת תמיכתם בנושא בכללותו. יחד עם זה ובצד החסרונות הועלו גם נושאים כמו השתלטותם של בעלי עניין על התהליך הדיוני והוזכר גם סרבול וייקור של הליך המדיניות. יחד עם זה מרבית נבחרי ה ציבור האמינו בסופו של דבר שהיתרונות של התהליך עולים על החסרונות – עניין המסביר את קיומם של הליכי השיתוף המתקיימים בשלטון המקומי. כעולה מניתוחי הפרקים השונים וכמענה לחלקה השני של שאלת המחקר המרכזית , מיסודם של הליכים לשית וף הציבור נתפס על ידי מקבלי ההחלטות בשלטון המקומי בצורה חיובית. לדעתם, הדרך הראויה להפוך את שיתופי הציבור להליכים ארגוניים מוסדרים ומחייבים הינה באמצעות נהלי עבודה פנימיים שיוכתבו על ידי משרד הפנים ואשר יותאמו לנתונים ולאפשרויות של כל ישוב. זו הדרך שלדעת נ בחרי הציבור תאפשר את אותה הרפורמה להנהגת שיתופי ציבור באופן מוסד ומחייב ושעמה הם, ראשי היישובים וחברי מועצות היישובים, יוכלו לחיות. הפיקוח על קיום הרפורמה ביישובים השונים כפי שהוצע, תוכל להתבצע על ידי משרד הפנים, אף כי הועלו סברות נוספות לכך: פיקוח על ידי מרכז השלטון המקומי, פיקוח על ידי תושבי היישובים, פיקוחה של התקשורת ועד דרישתה של האופוזיציה המקומית לקיומם של ההליכים המחייבים. מאחורי שאלות המחקר עומדות להן ההשערות המוקדמות כפי שפורטו במבוא לחיבור זה. ההשערה הראשונה הייתה ש לאור האיום על סמכותם ובהתחשב בכוחן של קבוצות אינטרס, נבחרי ציבור יעדיפו שלא לתמוך בשיתוף ציבור ולכן נמצא מעט הליכים לשיתוף הציבור בישראל וגם מה שיימצא יהיה מלאכותי ולא מהותי. אי לכך נבחרי ציבור ידגישו את הבעייתיות בהליכים האמורים יותר מאשר את יתרונותיהם . השערה זו הופרכה על ידי המחקר. הנושא של איום על סמכותם של נבחרי הציבור נבחן בעיקר אל מול החשש מפני הפרתן האפשרית של ההבטחות של הנבחרים לציבור בוחריהם כתוצאה משיתוף הציבור בקבלת ההחלטות. במילים אחרות: אי קיום הבטחה שתוכננה אל מול המלצות התושבים בדיונים שיתופיים. ככלל ובאופן גורף, איש מן המשיבים לשאלות מחקר זה בהם ראשי הערים עצמם, לא טען שהליכים של שיתוף הציבור יכולים להיחשב ככאלה המפירים את הבטחתם המוקדמת יותר לבוחריהם ולא ראו בעניין זה או בנושאים אחרים איום על סמכותם. עניין קבוצות האינטרס העלולות להשתלט על הדיונים במפגשים עם הציבור, נתפס בעיני הנבחרים כאיום, כמו גם הקושי לרצות את כל הדעות של כלל המציעים מקרב התושבים. אולם בשקלולם את האתגרים אל מול התוצאות, קבעו נבחרי הציבור, כפי העולה בפרקים השונים של מחקר זה כי היתרונות עולים על החסרונות. למרות שעל פי התובנות שעלו מן המחקר נראה כי שיתוף הציבור עשוי גם לשדרג את איכות ההחלטות המתקבלות, נקודת האיזון במשוואה שהוצגה בין היתרון לבין החיסרון פונה להחלטה על סמך הדרך לבסס הליכי שיתוף באופן מוסדר –

223