שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

ניהולו. במקום, אזרחים המוזמנים לצפות ולהאזין בפאנל ואף לשאול שאלות את משתתפיו. היתרון בשיטה הוא מהירות התגובה. בסופו של הדיון המתקיים, מתקבלת המלצת התושבים לעניין שעל הפרק. החיסרון של השיטה טמון בזמן המועט שמוקצב לניתוח הסוגיות. שיטה נוספת לשיתו ף הציבור לקבלת החלטות שלטוניות היא קיומה של ועידת אזרחים המורכבת מאזרחים, המוזמנים גם על ידי פרסומים באמצעי התקשורת, להתנדב ולהשקיע מזמנם לטובת קיומו של התהליך. חברי הוועדה נבחרים על פי קריטריונים קבועים מראש. הם מקבלים לידיהם את חומר הרקע הרלוונטי לנושא ע ליו עליהם לדון ומתבקשים בסופו של התהליך להמציא נייר עמדה המפרט את מסקנותיה והמלצותיה של הוועדה בנושא הנדון. חברי הוועדה נבחרים למקרה ספציפי וכהונתם מסתיימת עם הגשת מסקנותיה המהוו המלצה, שאינה מחייבת את מקבלי בוועידת אזרחים יש וקיי מים קונפליקטים בין משתתפיה המייצגים פעמים רבות צדדים שונים של העניין הנדון. ורנסקי ושחורי מצביעות על תחום "בניית הקונצנזוס" כדרך יעילה להתמודדות עם קונפליקטים. בהקשר זה הן עושות הבדלה בין שיטות ליישוב מחלוקות כגישור וסיוע, לבין שיטות לפיתוח קונצנזוס היכול ות לסייע בפתרון מחלוקות ציבוריות בעלות מאפיינים של ריבוי אינטרסים מעורבים. בניית הקונצנזוס, לדעתן, מדגישה את המאמץ לגיבוש קואליציות בין הצדדים השונים. הקואליציות, לטענתן, מצמצמות את הקונפליקטים הפוטנציאליים ומביאות את תהליך התכנון והמשא ומתן לנקודה שכמעט ו אינה ניתנת לניתוק. התהליך לדבריהן אמור מלווה על ידי מנחים המקפידים שכל האינטרסים והנושאים הרלוונטיים יעלו לדיון והוא מחייב שלכל המשתתפים בו יהיה מידע זהה ו שהם יהיו מיודעים ומודעים לאינטרסים של כל הצדדים. כאשר הקבוצה חוקרת את כלל האינטרסים ומסכימה על העובדות, היא יוצרת אופציות, מפתחת קריטריונים להערכה ולבחירה של אופציות ומקבלת החלטה שכולם מסכימים אתה ומסוגלים לחיות עמה )ורנסקי ושחורי, 1999 .( בישראל התקיימה ועידת האזרחים הראשונה בשנת 2000 ועסקה בנושא: עתיד התחבורה בישראל. ועידת האזרחים השנייה נערכה בש נת 2001 ועסקה בנושא: האבטלה בישראל – בעיות ופתרונות אפשריים. ועידת האזרחים ה שלישית בישראל התקיימה בשנת 2002 ועסקה בנושא: השפעת האזרחים על השלטון. ועידה נוספת התקיימה בעיר חולון במהלך שנת 2005 ודנה בנושא: עיר הילדים – חזון ודרכי פעולה. מטרות ועידת האזרחים ה ישראלית הוגדרו על פי שני פרמטרים: תהליך ותוכן. מטרת התהליך הי י תה להניח על שולחן הציבוריות הישראלית ניסיון מוצלח של אזרחים לא - מומחים המגיעים לניסוח דו"ח המלצות אחראי ומוסכם בנושא הנתון בדרך כלל להכרעתם של מומחים, ובכך לקיים תהליך דמוקרטי - השתתפותי )דרור, 2008 .( תה צירוף מוצר חדש לדיון הציבורי המתקיים בקרב מקבלי החלטות והציבור בנושא, תוך כדי מתן תרומה ייחודית לדיון: דעתם המוסכמת של אזרחים. הוועידה תתרום לידיעותיהם של אזרחים ומקבלי החלטות, ובכך תזין את הדיון הציבורי המתרחש. כמו כן תהווה נקודת ציון, בזמן ובתוכן, בדיון הציבורי. לאזרחים המשתתפים הוכן מסמך רקע שנועד להוות את "מפת" הסוגיה התחבורתית עבור קבוצת האזרחים. לפני פגישתו הראשונה של ועידת האזרחים התקיים שימוע לקבוצות אינטרס, ההחלטות )דרור, 2008 .( מטרת התוכן של הוועידה שעסקה בעתיד התחבורה בישראל יהי

ות

להיות

49