שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

ים כטוב לעסקי הם . הם יכולים גם להיות פעילים בגיבוש ויישום המדיניות המקומית ה המשפיע עליהם באופן ישיר. משום כך ועל אף ה מחסור בנתונים הרלוונטיים בעת עריכת

הציבור

קביעה חד משמעית, מצביע המחקר על כיוון סיבתי אפשרי : ייתכן שתהליכי מדיניות השתתפותית יוזמ את ו גביר י , לכן פרטי. ה מגזר ה ות לדברי לרהובן, המגזר הפרטי יכול לשחק תפקיד גדול יותר ברפורמות של ביזור דמוקרטיות.

אשר מנע

המחקר

בדיקה נוספת של המחקר עסקה בעיסוקה של החברה האזרחית בענייני הממשל המקומי והצביעה על ההנ חה שתושבים יכולים ללמוד להתגבר על דילמות של פעילות קולקטיבית. משמע, שהם יכולים להתגבר על הבדלים תפיסתיים ואחרים היכולים להתעורר במהל ך של ן דיוניה ועידות אזרחים וגם שככל ש החברה האזרחית תהיה מנוסה יותר בהתלבטויות קולקטיבי מדיניות ציבורית, כך סביר יות ר שהליכי שיתוף ברשויות ה מקומיות יתפתחו . משמעות הדברים היא, לדברי לרהובן, ש עבור אלה ש דוחפים את סדר היום של ביזור דמוקרטי כדרך לממשל תקין, השקעה בחברה אזרחית נראית כ הימור בטוח. המחקר מלמד באילו נסיבות ניתן יהיה לצפות למעבר לדמוקרטיה השתתפותית, אף כי הוא אינו מצביע על אופן הביצוע הממשי וגם אינו מוכיח שקיומם של הליכי שיתוף משפר את איכות חיי התושבים , או אם איכות החיים גבוהה יותר או נמוכה יותר במקומות בהם נהוגה מדיניות משתפת באופן סדיר. לעומת זאת, מצביע המחקר באופן ברור על כך שעל ה קובעי מדיניות להניח שמנהל ציבורי מבוזר בשילוב עם ציבור בוחרים ייצור פוליטיקה מקומית יותר משתפת. ה ו ממצא חשוב של ה מחקר הוא, עם זאת, כי ביזור דמוקרטי אינו מוביל בהכרח להגברת כמות ה קבלת ה חלטות. הלקחים העיקריים מ ן ה מחקר הם כי הסבירות שהליכי ממשל מקומיים יהפכו לשיטה השתתפותית ופתיח י עלי ל ותם ת מעורבות ממ-לא נים שחק סדיים יתקיימו כאשר ) 1 (

ות

בנושאי

מועצם,

ם של

2 ( נוכחותו של

מספר הפקידים הממסדיים המקומיים )במיוחד בכירים ה , )ך נמו היה י( שבהם

למדו על סמך

יחסית משמעותית ו - )3 (

בהליכי השיתוף הדיוניים

פרטי ה מגזר ה

תושבים

תהיה

מקרים מן העבר, כיצד לפתור בעיות באופן קולקט ) יבי Laerhoven, 2014 (.



סקירה זו תורמת להבנת הדרכים היכולות להביא להטמעת הליכים של שיתוף ציבור בקבלת החלטות בשלטון המקומי בישראל. היא מבהירה כי הליכים דומים מתקיימים במקומות שונים בעולם, הן באופן מוטמע ושיטת י והן בדרך להפכם להליכים שלטוניים מחייבים , כדוגמת הממשל האמריקאי המנחה , כפי שהוצג, את כלל היחידות הממסדיות להשית הליכי שיתוף. עוד העלתה הסקירה שמחקרי היישום הינם אוניברסאליים, עניין הנוטע תקווה ש ה טמעת הליכי שיתוף בארץ יאה בגדר של אפשרות, לפחות על פי הניסיו ן בתחום זה ההולך ונצבר בעולם. ייתכן, כעולה מן הסקירה, שחיזוקם של מקבלי החלטות, בהם כמובן נבחרי הציבור, יכול לסלול את הדרך ולהוות זרז להטמעתם של ההליכים הנכספים, לפחות על פי התפיסה העומדת מאחורי מחקר זה.

70