תמר טורפיאשוילי

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל תמר טורפיאשוילי

מהלך חייה: בישראל בעיר 21.12.2013 תמר טורפיאשוילי נולדה בתאריך אשדוד, להוריה מננה ואברהם, אחות קטנה לאיציק ולעדן. תמר למדה בבית הספר היסודי שז“ר בו הייתה תלמידת כיתה ה'.

היא הייתה ילדה חכמה, תלמידה חרוצה, אהובה על חבריה לספסל הלימודים, כמו גם על הצוות החינוכי אשר דאג לשבח אותה ללא הרף. על כך מעידות תעודות ההצטיינות שנהגה לקבל הן בפן הלימודי והן בפן החברתי. תמר הייתה מעורבת חברתית ודומיננטית. היא דגלה באהבת חינם ובהושטת יד לעזרה; חיפשה תמיד לחבק את השונה והאחר. תמר הייתה ילדה של שלום ואהבה בעלת עיניים חכמות ויפות ופנים מלאכיות. היא מאוד אהבה לרקוד והייתה חלק מלהקת המחול של נואלדאנס. מוזיקה וריקוד היו כל חייה; היא הייתה שרה ורוקדת בכל הזדמנות שהייתה לה, בבית או בחוץ. לא משנה מה היו אומרים לה, היא תמיד המשיכה, כי זה מה שהיא אהבה. תחביב נוסף שהיה לה והתפתח אצלה בשנתיים האחרונות - היה ציור. אבל לא רק.היא אהבה מאוד משחקים בסלולר, סדרות טלוויזיה ושירים ביוטיוב. היא העריצה את נועה קירל, את סטטיק ובן אל ואת אנה זק. אבל השיר אהוב עליה ביותר היה שירו של משה פרץ - גיבור של אימא החלום הכי גדול שלה היה להיות יוטיוברית מפורסמת. היא שאבה השראה מהרבה יוטיוברים ואהבה מאוד לצפות במשפחות ביוטיוב שמעלות בלוגים ביחד, בהן משפחת ספיר, משפחת טרסוב ועוד. תמר הייתה ילדה רגישה וסקרנית מאוד. תמיד אפיין אותה הרצון להיות עצמאית, דבר שהתבטא בעבודת שורשים שעשתה בכוחות עצמה בכל הנוגע לתרבות העדה הגאורגית, שהינה מוצאם של הוריה. היא למדה אט אט את השפה, את סוגי המאכלים של העדה וחלמה לטייל בגיאורגיה ולהכיר אותה על מגוון רבדיה. לאורך השנים היו לתמר הרבה סימני היכר – למשל, החום והאהבה שהיא אהבה להפיץ לכל עבר. היא תמיד הייתה מחבקת ומנשקת ומספרת על עצמה. בלי להתאמץ, הייתה שובה אנשים בקסם שלה. היא נולדה להיות במרכז הבמה, היא הייתה כריזמטית ומהפנטת, אי אפשר היה לפספס את דמותה. היא הייתה מוכרת בברכותיה בימי הולדת. הברכות שלה תמיד היו הארוכות יותר. ימי הולדת בשבילה היו קדושים והיא הייתה לוקחת מאוד ברצינות את עניין הברכות כי כל אחת ואחת מהן יצאה לה מהלב. המילים שלה, התמימות והרוך שבקול שלה - המיסו ומילאו באושר כל פעם מחדש את הסובבים אותה. היא הייתה מאוד בוגרת לגילה והרגישות שלה באה לידי ביטוי כל יום ויום בחייה

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל תמר טורפיאשוילי

הדברים הכי חשובים שתמר האמינה בהם היו אהבת החנם וקבלת האחר. המוטו שלה באמת היה לאהוב ולהיות נאהבת ולחיות את החיים במלואם. היו לה חלומות, מטרות ושאיפות, ולמרות שהיא הייתה רק ילדה, היא האמינה בהם מאוד. היא רצתה להיות יום אחד בעלת אפשרות לעזור לכל החיות שנמצאות ברחוב ולמצוא להם בית; היא רצתה לתרום כסף למשפחות במצוקה ולעזור כמה שיותר; היא חלמה לטייל ולראות את העולם ולחיות את החיים איך שהיא רצתה. היא אהבה לחיות, היא רצתה לחיות והיא הייתה בעלת ביטחון עצמי ואמונה בעצמה שהיא תוכל להיות כל מה שהיא תרצה. אהבת האחר וקבלת השונה היו דרך חיים בשבילה, והיא מאוד רצתה שכולם יאהבו אותה ויקבלו אותה. תמר אהבה הרבה דברים - היא אהבה אוכל, ספורט, מוזיקה וריקוד, ציור, יוטיוב, משחקים, איפור ובגדים, בעלי חיים, סרטים וסדרות, לבלות זמן איכות עם המשפחה הגרעינית והמורחבת ועם החברות שלה - וכמובן לשחק עם כלבת המשפחה" ליידי" שזכתה גם להיות האחרונה שקיבלה חיבוק מתמר בטרם לכתה. משפחתה של תמר הייתה רוצה שהיא תיזכר בדיוק כמו שהיא הייתה - ילדה יפה, רגישה וחכמה, טובת לב, בטוחה בעצמה, חזקה, אישיות מיוחדת במינה, ילדה אמיצה שתמיד בחרה לראות את הטוב שיש לחיים להציע, מצחיקה ושובת לב, ילדה שאוהבת לאהוב ולהיות נאהבת, מלאה באהבת חיים; ילדה עם חלומות גדולים; כוכבת ענקית שנולדה לזרוח, מוכשרת, ילדה של אהבה עם פני מלאך בדיוק כמו שכולם ראו אותה. נסיבות מותה: אירועי השביעי באוקטובר השפיעו קשות על תמר וגרמו לה לחוות פחדים וחששות רבים בימים האחרונים לחייה - עד לאותו היום בו היא כבר לא יכלה להכיל יותר את המצב. ליבה הקטן של תמר לא עמד ברגשות הפחד והחרדה שחשה והיא התמוטטה בו נשמעו שתי אזעקות באשדוד - 20/10/2023 ואיבדה את ההכרה, באותו יום שישי אחת אחרי השנייה. צוות של איחוד הצלה שהגיע ראשון לדירה יחד עם צוות פרמדיקים של מד"א, נלחם במשך דקות ארוכות להחזיר את הפעימה לליבה עד אשר הצליחו ופינו את תמר לבית החולים אסותא באשדוד, במצב קשה. שבוע ימים נאבקו הרופאים על חייה בבית החולים עד ללכתה בטרם עת. תמר הייתה ונקברה בבית 27/10/2023 - ילדה בריאה ולא סבלה משום מחלות רקע. היא נפטרה ב העלמין בחלקת חללי "חרבות ברזל" בעיר מגוריה, אשדוד - בת תשע שנים ועשרה חודשים במותה בלבד.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8