ואקום 08 - אהבה ראשונה

דנה פירוינסקי | החולות

'החולות' - כך כונו הדיונות הזהובות שעטפו את ילדותי - היו האהבה הראשונה שלי.

ִי, ההרפתקה הבאה, �ִּ לא רק האהבה הראשונה אלא גם המערב הפרוע, המרחב הס ִִפ החופש המוחלט, הטבע הפראי, הלא נודע, החיים. הן הקיפו את גגות הבניינים שניצבו במעגל, משאירות כביש יחיד בין השכונה לשאר העיר הצומחת אשדוד. יום אחד, כך נלחש בין המבוגרים, לא יהיו שם עוד גבעות חול; במקומן יעמדו רבי קומות, כבישים חדשים, חנויות עם חלונות ראווה. את הרגע המסוים, הראשוני, של ההתאהבות, אני מ ִִתקש ָָה למקם על ציר הזמן. סביר שהייתי תלמידת אחת הכיתות הראשונות של היסודי, בטח אלף או בית או גימל? גם אני, כמו כולם, צעדתי אל בית הספר וממנו מדי יום, לבדי או עם ילדים אחרים, גם לי מותר היה לבלות עם חברים בגבולות השכונה ואף להרחיק אל החולות, הלכנו רחוק יותר מאי פעם, מבוססים בחול הרך אל מעבר לתחום המוכר, עד שהגענו אל שיפוליה של דיונה גבוהה. בשעות הבאות היקום סביב חדל להתקיים; ְס ָָל ְְטות. בשלב הזה של חיי כבר �ְּ כל שעשינו היה לטפס אל הפסגה ולהתגלגל מטה ב עשיתי סלטה או שתיים מהמקפצה בבית לברון הישר אל מעמקי הבריכה, אך טרם ָיבשה. �ָּ יצא לי לעשות סלטות ב באותו אחר צהריים קסום גיליתי עולם חדש, מופלא: טיפוס אל הפסגה, סלטה מראש הדיונה, וחוזר חלילה. חושיי התעוררו ובמהרה אף הפכו שיכורים לצד החברותא שנעמה לי, החול החמים שליטף את אבריי, השמש השוקעת שהאירה, רכה ומענגת. הייתי בלתי מנוצחת! צמחו לי כנפיים! הפכתי בת-חול! אבל הייתי חייבת לחזור הביתה כשמחשיך. כולנו היינו חייבים לחזור הביתה כשמחשיך!