ואקום כל מה שבריק

דברים שבין אדם למקום / חנבו אמר

במקום שיש כעס יש מי שזוכה בניצחון. יש תמיד את מי להאשים ויש תמיד צדק שאין מה לעשות איתו. במקום שיש כעס אין מקום לסימני שאלה, אין מקום לשטח אפור ובטח שאין מקום לנסות להבין. הכעס, אוהב להשתלט ולזרום בורידים ולצאת החוצה במבטים נעוצים, בקול גדול וגיבובי מילים שאחר כך נצטער עליהן. במקום שיש כעס אין מקום לשום דבר אחר. יש בדידות. במקום שיש כאב הייתה פעם אהבה, אם לא הייתה אהבה- זה לא היה כואב. במקום שיש כאב נפער פצע פנימי שמעמיק עוד ועוד עד שהכאב משתלט והופך לאזור נוחות. במקום שיש כאב קל להצביע על אחרים ולהאשים אותם בכאב שלנו, לומר ברוטינה נשנית שכואב לנו בגללם. מכיוון שהם עשו לנו, מפני שהם לא עמדו בציפיות שלנו. במקום שיש כאב יש אהבה ואם יש אהבה אז תנו לה לנצח את הכאב ואת הגאווה. במקום שיש גאווה יש פספוס של חוויות. יש אנשים שיכלנו לאהוב אבל חששנו להתקרב אליהם שמא יאמרו לנו שהם לא אוהבים אותנו בחזרה. יש מילים שלא נאמרות, יש מעשים שמסתובבים עירומים כבני מלך ברחוב הומה, אבל איש לא מצביע עליהם באמת מלבד עצמנו. במקום שיש גאווה מתפספסות אינספור חוויות שלעולם לא נדע איך יוכלו להשס פיע על החיים שלנו כי לא העזנו להגשים אותן מפאת מה יאמרו עלינו. במקום שיש עצב יש מוזיקה שהחלטנו לשים של 'מיוט'. יש עולם שלם שקורה והחלטה לא להקשיב לצלילים, לא לרקוד לפי קצב המנגינה. יש התניות של זמן ומקום למתי אפשר ומותר להשתחרר ולהיות חופשיים ומאושרים, לזמן קצר, לבריחה מהסיזיפיות היומיומית שנקראת החיים.