ואקום כל מה שבריק

במקום שיש עצב יש רחמים עצמיים שלא מצליחים להגן עלינו ואנשים שחולפים ולא מסתכלים. במקום שיש עצב קשה לקבל או לתת חיבוק מבלי להתפרק בתוך הידיים שאוחזות. הרבה יותר קל לאהוב עצב, הוא יקבל את כולנו בזרועות פתוחות וימלא את כל המקומות שניתן לו. במקום שיש כוח חבויה עוצמה. צריך לדעת לקחת את הכוח הזה ולהס פוך אותו לעוצמה. במקום שיש כוח יש מניפולציות שנדע להפעיל כדי להשיג מה שאנחנו רוצים, יש תחושת עליונות במקום מבט בעיניים, יש ביקורתיות כלפי כולם ויש חולשה. במקום שיש כוח יש חולשה שלובשת תחפושת למרות שלא כל יום פורים. יש הסתתרות ופחדנות. יש אמת קטנה שמודחקת לצד, כי לא מתאים לנו להתמודד איתה עכשיו, או בכלל. במקום שיש עוצמה לא צריך להשתמש בכוח. במקום שיש אהבה יש גלים נעימים כאלה, שזזים בכל הגוף, הלוך ושוב כמו שתי וערב ויוצרים שמיכה דקה שמכסה כדי שיהיה נעים. יש מבט מלא תקווה שלא מהסס ומישיר מבט אל תוך הלבן של העיניים. יש חיוך מטופש שעולה בגלל שום דבר שבאמת קורה, סתם ככה, כי נעים. במקום שיש אהבה יש שלווה ונינוחות, מעין רוגע פנימי כזה והשלמה. לא צריך כלום כי לא רוצים כלום. יש אהבה. במקום שיש מקום קיימת הוויה, החיים לא מקשיבים למה שיש לאחרים לומר או לניסיון העבר אלא קורים בזמן אמת. במקום שיש מקום יש הפס תעות ואין חששות, יש קבלה והבנה שמה שקרה כבר קרה ומבט נישא אל העתיד, מלא בתקוות. במקום שיש מקום אפשר להכניס דברים חדשים, אפשר תמיד ללמוד משהו חדש. במקום שיש מקום הכל יכול לקרות, רק צריך לבחור לפנות מקום.