ויטלי לוגבינצ'נקו ואולג ליפשיץ

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל ויטלי לוגבינצ'נקו

מהלך חייו: ויטלי לוגבינצ'נקו, בן אירנה ו-ולדימיר, נולד באוקראינה ב- ט' בשבט תשמ"ט - אח לקטיה. 15.01.1989 הוא גדל והתחנך באוקראינה. אחרי לימודיו התיכוניים התקבל לבית ספר לשוטרים ועסק בכך זמן מה. הוא נשא לאישה את ליליה. השניים הכירו 2017 בחודש מאי עשר שנים קודם לכן אך החברות נקטעה. כשנפגשו שוב, ניצתה האהבה ואחרי שנתיים יחד נישאו והקימו את ביתם בעיר חרסון באוקראינה. כעבור כשנה נולד בנם, ירוסלב.

לויטלי ולבן שלו היה קשר מיוחד: הוא מאוד אהב אותו ותמיד עשה בשבילו מעל ומעבר. האב והבן היו קשורים מאוד זה לזה. ויטלי הקים בחרסון דוכן מזון שעד מהרה נהיה למאוד פופולרי; אנשים הגיעו מכל קצוות העיר לדוכן לאכול את האוכל שלו. שמו הלך לפניו באיכות הבישול, בטעם וברוחב הלב. ויטלי היה צעיר חביב ומאיר פנים ואהב לעזור בכל עת. הייתה לו היכרות מילדות עם עולמם של לקויי השמיעה, שכן שני הוריו סבלו מכך, והוא הרבה להתנדב ולעזור בתחום; הכיר חברים רבים בעלי לקות זו ועזר להם. הוא תמיד ידע לתת עצות טובות. בני משפחה וגם זרים גמורים היו מגיעים אליו ומבקשים את עצתו בנושאים סבוכים. ויטלי אהב את המשפחה המורחבת, הרבה לבלות ולחגוג את החגים איתם. מאוד אהב לבשל, נהג להזמין, לארח ולפנק את כולם במאכלים ובתבשילים טעימים. תמיד הקפיד שיהיה שפע על השולחן, ובייחוד הקפיד שכל ארוחה חגיגית תסתיים בעוגה. בשעות הפנאי הוא אהב להירגע בחוף הים, שם בעיקר נהג לדוג. ,2022- עלתה המשפחה לישראל, אך כעבור זמן מה היא חזרה לאוקראינה. ב 2019- ב כשהחלה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, עלה ויטלי לישראל שנית. רעייתו ובנם באו מעט אחריו והם התיישבו באשקלון, שם גרו גם הורי האם. ויטלי עסק בישראל בהובלות של מוצרים מ"שופרסל". בעבודתו ובעיר מגוריו רכש עד מהרה חברים רבים. בשעות הפנאי נהג לדוג בחוף הים. נסיבות מותו: , יצא ויטלי עם חותנו אולג - אבי רעייתו לדוג 2023 באוקטובר 7 - מוקדם בבוקר בשבת ה בחוף הים הסמוך לעין השלושה. כשהחלה המתקפה, הם אספו בחיפזון את חפציהם והתכוונו להגיע לפארק הלאומי אשקלון, שם שהו בקמפינג כמה מבני משפחתם, אך נורו בהיותם ברכב. השניים ברחו מהרכב והסתתרו בין שיחים. מתוך השיחים הספיקו להתקשר לחבר, אך מחבל התקרב אליהם במקום מחבואם ורצח אותם. גופתו של אולג נמצאה שבוע לאחר הירצחו וגופתו של ויטאלי נמצאה כשבועיים לאחר מכן. היה 35 ). בן 07.10.2023( ויטלי לוגבינצ'נקו נרצח על ידי מחבלים בכ"ב בתשרי תשפ"ד בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד, ליד חותנו אולג ליפשיץ שנרצח יחד אתו. ויטלי הותיר אישה ובן, הורים ואחות.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל אולג ליפשיץ

מהלך חייו: אולג ליפשיץ, בנם של סבטלנה ו-וילי, נולד באוקראינה - אז כ"ט בתשרי תשכ"ג.הוא 27.10.1962 ברית המועצות - בתאריך גדל והתחנך באוקראינה. מגיל צעיר גילה כישרון טכני ניכר, המשיך ללימודים גבוהים במכללה לחינוך בעיר חרסון והיה מורה למקצועות הטכניים.

כשנקרא להתגייס לצבא ברית המועצות, הוא שירת בחיל התותחנים, שם התמחה בירי רקטי. אחרי שחרורו מהצבא החל לעבוד כמרצה באוניברסיטה בתחומים טכניים. בשנת , אחרי שתמו נישואיו הראשונים, נשא לאישה את ילנה. 1993 בני הזוג הקימו את ביתם בארץ מולדתם, בעיר חרסון, שם גידלו את שלושת ילדיהם - הבנות יאנה וליליה, והבן סטניסלס. בהמשך דרכו הקים אולג עסק להסעות, והיה בעל צי של אוטובוסים. כל חייו נהג לעזור ולדאוג לאחרים ובעיסוקו, הקפיד תמיד לשים בראש מעייניו את הצרכים של נוסעיו. אולג היה אדם שמח, איש טוב לב שתמיד אהב לעזור ודאג לאחרים. היו לו הרבה חברים והיה אהוב מאד על כולם. בחרסון שמו הלך לפניו כפילנטרופ, כמתנדב וכתורם בשלל תחומים. כל אדם באזור הכיר אותו וסיפורים מרגשים על מעשיו הגיעו למשפחתו גם אחרי מותו. בנוסף לכל עיסוקיו - אולג היה אומן, צייר ופסל. הוא הוביל במרכז התרבות בחרסון חוג לאומנות ויצירה עם ילדים, אותם לימד לצייר, לפסל וליצור אומנות שימושית. בשעות הפנאי אהב אולג לעסוק בדיג. ,2022- הוא עלה עם משפחתו לישראל, אך אחרי זמן מה שבו לאוקראינה. ב 2019 בשנת כשהחלה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, החל אולג בפעולות התנדבות – עזר לנשים שפחדו לצאת מהבית, היה מחלק לחם ברחוב או שמגיע לאנשים הביתה ומביא להם מצרכים. בעיקר, עזר לקשישים שלא יכלו להסתדר בכוחות עצמם. עלתה המשפחה בשנית לישראל והתיישבה באשקלון. שם, עבד אולג 2022 בסוף במוסך פרטי. הוא השתלב בעבודה בקלות הודות לידע הטכני הרב שרכש לאורך השנים. במסגרת עבודתו רכש לו חברים רבים. הוא היה אדם מכבד, עדין נפש ונעים הליכות. מאוד אהב טיולים בטבע ובילויים בחוף הים. הוא גם אהב לאפות ונהג לחלק את תוצרי האפייה שלו למשפחה הקרובה, לחברים ולשכנים. אבל יותר מכול, אהב אולג לבלות עם הנכד שלו, ירוסלב. היה מביא לו ספרים ואהב ללמד אותו את השפה האוקראינית. השניים גם בילו הרבה בים ובדיג. נסיבות מותו: יצא אולג עם חתנו ויטלי, בעלה של הבת ליליה, 7.10.2023 - מוקדם באותו הבוקר של ה לדוג בחוף הים סמוך לעין השלושה. כשהחלה המתקפה הם ניסו לעזוב את המקום והתכוונו להגיע לפארק הלאומי באשקלון, שם שהו בקמפינג כמה מבני משפחתם. אלא שלפני ההגעה שלם, הם נורו בהיותם ברכב. השניים ברחו מהרכב והסתתרו בשיחים. אולג נפצע בבטן, ברגל ובראש, אך עדיין יכול היה לדבר. הוא הצליח להתקשר טלפונית לחבר באוקראינה.כך נודע למשפחה מה קרה להם. חתנו של אולג נפצע ברגלו ומאוחר יותר נהרג מירי בראשו. מן הטלפון הנייד של אולג ניתן היה לראות איך מחבל מתקרב אליהם ורוצח אותם. אז, השיחה נקטעה. גופתו נמצאה שבוע לאחר הירצחו. .60 ) כשהוא בן 07.10.2023( אולג ליפשיץ נרצח על ידי מחבלים בכ"ב בתשרי תשפ"ד הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד, ליד חתנו ויטלי לוגבינצ'נקו שנרצח אתו. אולג הותיר אישה, שלושה ילדים ונכד.

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8